1. התובעת, אחות במקצועה, מועסקת כאחות במשרד הבריאות מיום 15.11.93. בתביעה זו היא תובעת תשלום תוספת ותק צבאי עבור 9 שנים וחודשיים מתוך שנות עבודתה, עבורן לא קבלה תוספת זאת.
התוספת בגין ותק צבאי משולמת לתובעת מדי חודש רק משנת 2010 כאשר אז קיבלה תשלום חד פעמי בגין הפרשים עבור תקופת העבר בסכום כולל של 15,000 ש"ח שחושב לתקופה של שבע שנים וששה חודשים. כלומר, התובעת קבלה תוספת בגין וותק צבאי עד הגשת תביעתה עבור 9 שנים בלבד מתוך כל תקופת עבודתה בהן היא מועסקת במשרד הבריאות.
2. הנתבעת (להלן גם "
המדינה" או "
משרד הבריאות") ביקשה לדחות את התביעה מאחר ולטענתה התביעה התיישנה. המדינה טוענת כי מרוץ ההתיישנות מתחיל במועד בו קיבלה התובעת את תלוש שכרה הראשון אשר בו לא הופיע תוספת בעבור וותק שירות צבאי.
3. התובעת טוענת כי לראשונה נודע לה אודות הזכות לקבלת תמורה בגין השירות הצבאי (ותק צבאי) בשירות הנתבעת רק בתחילת שנת 2010, כאשר משרד הבריאות ערך יום עיון בעניין זכויות העובדים בתחום השכר. רק ביום העיון הודיע לה משרד הבריאות כי מגיעה לה הזכות לקבל תוספת ותק צבאי בגין שירותה הצבאי כאחות, וזאת מתחילת העסקתה במשרד הבריאות. התובעת הציגה את הזימון ליום העיון שנשלח מטעם גזברות משרד הבריאות, כאשר בפתיח הזימון נכתב:-
"רבים מהעובדים אינם מודעים כלל לזכויות רבות המגיעות להם...אי לכך מצאנו לנכון לקיים שני ימי עיון שיעסקו בתחומים הנ"ל ויסייעו לעובד להבין ולהתמצא בחלק מזכויותיו. לצורך כך הושקעה מחשבה רבה בהכנת התכנים והובאו מרצים מקצועיים..."
4. הנתבעת טוענת כי לאחר אותו יום עיון, משהתברר שהתובעת זכאית לתוספת, אותה לא קיבלה כל השנים, שילמה לתובעת הפרשי שכר בגין הוותק הצבאי לתקופה של שבע שנים שקדמו ליום פנייתה, ומאותו תשלום משולמת לעובדת תוספת זאת, כשבתלוש השכר מאותו מועד ואילך מופיע גם טור בשל ותק צבאי. הנתבעת טענה כי התובעת לא נהגה בצורה סבירה כאשר לא בדקה בעצמה את תלוש המשכורת בתחילת עבודתה ולכן מועד ההתיישנות מתחיל במועד בו קיבלה התובעת את תלוש שכרה הראשון. בדיון המקדמי ביום 21.12.11 ב"כ המדינה לא ידעה להשיב לשאלה מדוע לא ניתן לייחס את הסכום שקיבלה התובעת לשבע השנים הראשונות לעבודתה. במקום זה הפנתה להוראת תכ"ם (תקנון כספים ומשק) 13.6.1 שפרסם החשב הכללי בשנת 2008, בו נכתב כי לעובד ישולמו הפרשי שכר בגין תקופה שאינה עולה על שבע שנים. כמו כן, ב"כ התובעת השיבה שההנחיות שקיבלה היו לטעון טענת התיישנות וכי היא אינה יודעת האם היה בירור בעניינה של התובעת בתוך משרד הבריאות, אך הודיעה שאמורה להתכנס ועדה לעררים בעניינה של התובעת ולאחר שתתכנס הוועדה היא תמסור את הודעתה והציעה בבית הדין לתובעת שתמחק את תביעתה.
5. משלא נמסרה לבית הדין עמדת המדינה במשך תקופה העולה על חודש, קבעתי בהחלטתי מיום 13.2.12 כי על המדינה להבהיר עד ליום 19.2.12 מפני מה לא ניתן לראות בתשלום ששולם לתובעת ב-2010 עבור ותק בגין השירות הצבאי כתשלום עבור שבע השנים
הראשונות לעבודתה (ההדגשה במקור).
6. ביום 19.2.12 הודיעה המדינה כי הוועדה הבינמשרדית דחתה בישיבתה ביום 15.1.12 את בקשת התובעת וכי הרציונל העומד בבסיס החלטתה הוא כי תשלום רטרואקטיבי נפסק רק לתקופה שלא התיישנה. דהיינו שבע שנים האחרונות מיום בו הועלתה הבקשה לתשלום הרטרואקטיבי.
זו לשון ההחלטה:-
"תשלום בעד ותק צה"ל מופיע בצורה מפורשת בתלוש המשכורת הניתן לעובד (כך במקור - צ"פ)
מדי חודש בחודשו וכן בהוראות התקשי"ר. משלא שולם לעבוד (גם כך במקור - צ"פ
) היה עליו להתריע על כך מבעוד מועד. על כן, הועדה לא מאשרת תשלום מעבר לתשלום שאושר ע"י המשרד.
בהמשך לפרוטוקול הדיון שנמסר לנו מהפרקליטות, נבהיר כי בסמכות המשרד (במקרה זה - משרד הבריאות) לאשר את שבע השנים שאינן נכנסות בגדר ההתיישנות בלבד, וזאת בהתאם להוראות התכ"ם והנחיית פרקליט המדינה הרלוונטית להתיישנות. אנו הועדה הבין משרדית לתשלום הפרשי שכר, הגוף המוסמך לדון בהפרשי שכר בתקופות עליהן חלה התיישנות".
התובעת לא זומנה לאותה ישיבה. מהנוסח של ההחלטה עולה כי המידע שנמסר לה היה מטעה, מאחר שבתלושי המשכורת שניתנו לתובעת מדי חודש בחדשו עד לתשלום הראשון בגין ותק צבאי שנעשה לה בשנת 2010, לא הופיע הדבר בצורה כלשהי, ובודאי שלא בצורה מפורטת, דבר הסותר את האמור בהחלטה ושימש כבסיס לה.
ב"כ הנתבעת, בהגינותה, הודיעה בבית הדין שאכן "
אין כותרת של וותק צבאי בתלוש השכר אלא רק וותק מחושב וותק הבראה".
7. התובעת בתגובתה מיום 1.3.12 חזרה על טענתה וכתבה כי הסכום שקיבלה בשנת 2010 היה עבור שבע השנים הראשונות לעבודתה במשרד הבריאות, ולכן מגיעים לה הפרשים עבור 10 שנים נוספות.
דיון והכרעה
8. בדיון היום הגיעו הצדדים להסכמה לפיה פסק הדין יינתן על ידי כדן יחיד על סמך החומר המצוי בתיק וחקירת התובעת.
9. המחלוקת בין הצדדים היא האם התובעת זכאית לקבל כעת את תוספת הוותק הצבאי בגין תקופה של 9 שנים וחודשיים, (מאחר שהיא קבלה תוספת זאת, בסיכומו של דבר רק עבור 9 שנים מתוך קרוב ל-19 שנות עבודתה). אפשרות נוספת היא שהתובעת זכאית לתשלום בגין תקופה של שבע שנים, (ובכך לייחס את התשלום שקיבלה בשנת 2010 לתקופת תחילת עבודתה דהיינו מ-1993 ועד 2000, ולא לשבע שנים האחרונות כפי שטוענת המדינה דהיינו 2003 עד 2010), או שאינה זכאית לקבל כעת כל תוספת בגין תקופת העבר, כפי שטוענת הנתבעת.
בעניין זה טוען משרד הבריאות כי יש לייחס את הכספים ששולמו לתובעת בשנת 2010 לשבע שנים האחרונות, כלומר לתקופה שמ-1.1.2003 עד לשנת 2010, זאת לאור נוהל החשב הכללי שאותו צירפה לכתב הגנתה, בו כתוב שלעובד ישולמו הפרשי שכר בגין תקופה שאינה עולה על שבע שנים לפני מועד הגשת הבקשה לתשלום, כאשר העובד נמצא זכאי לקבלת תוספת השכר.
10. בהקשר זה יש להזכיר את סעיף 50 לחוק החוזים (חלק כללי), תשל"ג-1973 הקובע:
"סכום שניתן לנושה שעה שהגיעו לו מן החייב חיובים אחדים, רשאי החייב,
בעת התשלום
, לציין את החיוב שלחשבונו ייזקף הסכום; לא עשה זאת, רשאי הנושה לעשות כן". (ההדגשה לא במקור - צ"פ)