1. התובע - עובד לשעבר של הנתבעת - הגיש תביעה כספית זו כנגד הנתבעת לתשלומים שונים שלטענתו הוא זכאי להם.
על פי כתב התביעה, סיכם התובע עם מנהל המתנ"ס, כי בבוא העת יפוצה בגין השימוש בציוד הפרטי שלו, קרי - ציוד כושר שהוכנס לחדר הכושר של המתנ"ס, אלא שבפועל הדבר לא נעשה. עוד נטען בתביעה, כי בתקופה שבה שהה התובע בחופשת מחלה ממושכת, נגנב חלק מהציוד הפרטי והמתנ"ס לא עמד בהתחייבותו לפצותו על כך. התובע עותר בתביעתו לפיצוי בגין ציוד חדר הכושר שנגנב, פיצוי בגין אובדן הפחת על מכשירי חדר הכושר, דמי שכירות ראויים בגין 9.5 חודשי שימוש בציוד, פיצוי בגין הוצאות עקיפות ופיצוי בגין עגמת נפש.
2. הנתבעת היא חברה עירונית, המנהלת רשת של מתנ"סים בעיר אשדוד ומצויה בבעלות עיריית אשדוד.
3. התובע עבד אצל הנתבעת כמדריך ומנהל חדר כושר במתנ"ס "בית לברון" (להלן:
"המתנ"ס"), החל מיום
1/3/99 ועד ליום
25/1/03. בנוסף, סיפק התובע למתנ"ס ציוד כושר המצוי בבעלותו הפרטית (להלן:
"הציוד הפרטי").
במהלך תקופת עבודתו במתנ"ס, שהה התובע בשתי חופשות מחלה ממושכות כדלקמן: האחת - עקב תאונת עבודה, מיום
18/11/99 למשך כחצי שנה. והשנייה - עקב תאונת דרכים ובה שהה התובע בחופשת מחלה לאורך שנה שלימה מיום
23/6/00 ועד ליום
14/6/01.
4. לטענת התובע, סיכם מראש עם מנהל המתנ"ס, כי יפוצה בגין השימוש בציוד הפרטי. לטענת התובע, בתקופה שבה שהה בחופשת המחלה הממושכת, נגנב חלק מהציוד הפרטי והמתנ"ס לא עמד בהתחייבותו לפצותו על כך.
התובע מוסיף וטוען, כי החל מחודש 11/02, ניהל עם מנהל המתנ"ס התחשבנות כספית כוללת להסדרת כלל ההיבטים הכספיים בין הצדדים, ועקב חילוקי דיעות ביחס לגובה הפיצוי, סוכם כי התובע ימציא הערכת שווי של צד ג' שהיה מוסכם על הנתבעת. עוד טוען התובע, כי ביום
5/2/03, קיבל התובע מהמתנ"ס שיק כ
"פיצוי בגין פחת מכשירי חדר כושר וחוסרים בציוד" (נספח ט' לכתב התביעה), אלא שסך התשלום עמד על 12,000 ש"ח בלבד, ולדבריו היה אך מקדמה על החשבון, כך אף רשום על ספח השיק. כן טוען התובע, כי על אף שהמציא במועד מאוחר יותר את הערכת השווי שסוכם שימציאה, חזרה בה הנתבעת מכל התחייבויותיה כלפיו, סירבה לשלם לו את יתר הכספים המגיעים לו ממנה, ובכלל זה כספים שהיה זכאי להם כתוצאה מיחסי העבודה ששררו בין הצדדים.
התובע טוען כי הנתבעת דחתה אותו ב"לך ושוב" וגרמה לו להבין כי הכספים המגיעים לו ישולמו לו ממש בקרוב, אולם לא כך היה. לדבריו, רק ביום
20/12/05, שילמה לו הנתבעת על משכורת חודש
3/03 (נספח י' לכתב התביעה); ביום
13/2/06 העבירה לו תשלום נוסף כמשכורת חודש
3/03 כ"מקדמות" (נספח יא' לכתב התביעה); ורק ביום
19/3/06, למעלה מ-3 שנים מאז פוטר (
25/1/03), מסרה לו הנתבעת טופס 161 (נספח יב' לכתב התביעה).
ביום
10/12/08 לאחר שדרישותיו נדחו על ידי הנתבעת, פנה אליה בא כוחו, אולם אף פנייתו נדחתה ועל כן הוגשה התביעה - ביום
7/4/09.
טענות הנתבעת בהגנתה
5. הנתבעת הגישה כתב הגנה שבו טענה, בין היתר, כי הבאת הציוד הפרטי למתנ"ס נעשתה על ידי התובע בהתנדבות; כי התובע השאיר את הציוד הפרטי במתנ"ס משום שלא היה מוכן לפנותו, לא היה לו מקום לאחסנו ומתוך אדישות לגורלו; כי אם נעלם חלק מהציוד הפרטי, הרי שהתובע הוא זה שלקח אותו מבלי להודיע על כך לנתבעת; כי הנתבעת שילמה לתובע סכום מסוים, לפנים משורת הדין, בגין ציוד שנגנב או הושחת; כי העיכוב בהעברת כספים לתובע נבע מהתנהלותו בעניין פרעון הלוואה שנטל מבנק לאומי ושהנתבעת ערבה לה.
6. לטענת הנתבעת, התובע פוטר מעבודתו אצלה כיוון שהקים חדר כושר המתחרה בחדר הכושר שפועל במתנ"ס, לטענתה הפסקת עבודתו של התובע במתנ"ס נעשתה תוך הידברות עימו ומתוך הסכמתם של שני הצדדים כי התובע אינו יכול להמשיך ולעבוד בחדר הכושר במתנ"ס בשעה שהוא מקים, ומתעתד להפעיל, חדר כושר המתחרה בחדר הכושר של המתנ"ס, הן משום שבאותן השעות שעליו להיות בעבודתו אצל הנתבעת עליו להיות בעבודתו החדשה והן משום ניגוד האינטרסים שבין שתי העבודות.
7. אליבא דנתבעת, מנהל המתנ"ס מעולם לא נתן התחייבות לתובע כי יפצה אותו עבור שימוש הנתבעת בציוד, לא בעל פה ולא בכתב. רשימת הציוד מיום
29/3/99 נעשתה בעת תחילת עבודתו של התובע אצל הנתבעת כמנהל חדר כושר. כל ההערות בכתב יד נעשו על גבי המסמך, לאחר שנחתם על ידי מנהל המתנ"ס, ונכתבו על ידי התובע באופן חד צדדי וללא הסכמת הנתבעת.
8. הנתבעת מכחישה כי נגנב או נעלם ציוד של התובע שאוחסן אצל הנתבעת או כי הנתבעת התחייבה כלפי התובע שתפצה אותו בגין ציוד כלשהו. כמו כן, הכחישה הנתבעת את ערכו הנטען של הציוד. כפי שצוין לעיל, טוענת הנתבעת כי אם אכן נעלם ציוד מחדר הכושר, הרי התובע הוא זה שהוציא ציוד זה מרשותה של הנתבעת ללא רשות, ללא תיאום מראש וללא כל הודעה, ואף לא בדיעבד.
9. הנתבעת הדגישה כי מעולם לא התחייבה לשלם לתובע פיצוי בגין ציוד חדר הכושר שלטענת התובע נגנב או בגין הפחת של הציוד, אך שילמה לו לפנים משורת הדין סך של 16,500 ש"ח בגין ציוד שנגנב או הושחת, וזאת למרות שהתובע הוציא ציוד זה מרשותה של הנתבעת ללא רשות.
הנתבעת טענה כי הצדדים אכן ציינו על גבי רשימה בכתב יד מספר פריטים שלטענת התובע לא נמצאו בחדר הכושר, אולם הנתבעת חוזרת וטוענת כי התובע הוא זה שהוציא ציוד זה מרשותה.
מנהל המתנ"ס הסכים להצעתו של התובע כי יביא לעיונם של הצדדים הערכת מחיר מחנות לפי בחירתו, אך מעולם לא הסכים כי מחירים אלה יחייבו את הצדדים, או כי הוא מחוייב לשלם לתובע סכום כלשהו.
מהלך שמיעת התיק והעדויות שהוצגו