1. לפני תביעתה של הגב' לולה רדג'ובוב, שעבדה כמטפלת בשירות הנתבעת- "בית באטה" בית חולים סיעודי בע"מ. השאלה העיקרית בתיק זה נוגעת לנסיבות סיום העסקת התובעת וזכאותה לפיצויי פיטורים. כן תובעת התובעת, פיצויים בגין פיטורים שלא כדין וזכויות סוציאליות נוספות.
אלו העובדות הרלוונטיות כפי שהן עולות מכתבי הטענות כמו גם מעדויות הצדדים
והמסמכים אשר הוגשו לבית הדין:
2. הנתבעת הינה חברה פרטית הפועלת כבית אבות.
3. התובעת עבדה בנתבעת ככוח עזר בבית האבות מיום 21.3.2006 (סעיף 4 לתצהיר התובעת). יום עבודתה האחרון, בפועל, היה 11.4.2010.
4. בקומה הראשונה בבית האבות המטופלים הינם תשושי נפש, שברובם אינם סיעודיים, ובקומות השנייה והשלישית המטופלים הינם סיעודיים בכיסא גלגלים (עדותה של הגב' אתי ניניו, מנהלת הנתבעת, בעמוד 13).
בתקופה הראשונה לעבודתה עבדה התובעת בכל שלוש הקומות בבית האבות (סעיף 33 לתצהירה של הגב' אתי ניניו), אולם בשנתיים האחרונות לעבודתה בבית האבות, עבדה התובעת בקומה הראשונה בלבד, בה ממוקמת מחלקת המטופלים תשושי הנפש, שכאמור בעיקרם אינם סיעודיים.
5. ביום 6.4.2010 בשעת צהריים, בזמן עבודתה של התובעת, נפל (ולגרסת התובעת
"התיישב") על הרצפה בחדרו מטופל ממחלקת תשושי הנפש בקומה הראשונה. בהמשך, כאשר התלונן המטופל על כאבים הוא נבדק בבית החולים והתברר כי יש לו שבר באגן (עדותה של הגב' זהבה מימון, אחות ראשית בבית האבות, בעמוד 20).
בבירור שערכו למחרת הגב' זהבה מימון והגב' אתי ניניו בנוגע לאירוע הנפילה, סיפרה להן הגב' סבטה חיימוב אשר עבדה יחד עם התובעת במשמרת ביום 6.4.2010, כי אותו דייר נפל בחדרו, כאשר התובעת השאירה אותו ללא השגחה וכי מיד לאחר נפילתו עזרה לתובעת להרימו מהרצפה ולהובילה למיטתו (עדותה של הגב' זהבה מימון בעמוד 21 לפרוטוקול הדיון, תצהירה של הגב' סבטה חיימוב).
6. ביום 11.4.2010, בתום יום העבודה (ולאחר שלגרסת הנתבעת קדמה לכך שיחת בירור שנערכה לתובעת, אשר תידון בהמשך) הודיעה הגב' זהבה מימון לתובעת כי החל ממחרת, עליה לעבור לעבוד בקומה השנייה בבית האבות, שם כאמור, ממוקמת מחלקת המטופלים הסיעודיים (סעיף 25 לתצהיר התובעת). בתגובה הציגה התובעת בפני הגב' זהבה מימון אישור רפואי, מחודש 12/2008, לפיו "
עליה להימנע מהרמת משאות כבדים" (ת/2 לתצהיר התובעת), משכך סירבה לעבור לעבוד במחלקה הסיעודית (סעיף 20 לתצהירה של הגב' זהבה מימון, עדותה בעמוד 23, עדות התובעת בעמוד 4, שורה 33, עמוד 5 שורה 1). הגב' זהבה מימון העבירה אישור רפואי זה לעיונה של הגב' אתי ניניו (סעיפים 21,22 לתצהירה של הגב' זהבה מימון, סעיף 36 לתצהירה של הגב' אתי ניניו).
באשר לחלופי הדברים המדויקים לאחר מכן, חלוקים ביניהם הצדדים ואליהם אתייחס בהמשך, אולם אין חולק כי עוד באותו יום התייצבה התובעת לביקור רפואי אצל רופא אורטופד והמציאה אישור רפואי שבו נכתב כי עליה
"להימנע מהרמת משאות כבדים" (ת/3 לתצהיר התובעת) וכי גם לאחר הצגת אישור זה, לא אישרה הגב' ניניו לתובעת להמשיך ולעבוד בקומה הראשונה. כן אין חולק כי החל מיום 11.4.2010 לא התייצבה עוד התובעת לעבודתה בנתבעת.
7. ביום 13.4.2010 התייצבה התובעת, יחד עם בעלה, בבית האבות לפגישה עם מנכ"ל הנתבעת, מר שאול (סעיף 36 לתצהיר התובעת, תצהירו של בעל התובעת, סעיף 3.14 לכתב ההגנה).
8. ביום 15.4.2010 פנתה התובעת בכתב, באמצעות ב"כ, אל הנתבעת, בטענה שהתובעת נדרשה להפסיק את עבודתה בנתבעת לנוכח סירובה לעבור לקומה השנייה וביקשה לאפשר לה להמשיך בעבודתה בקומה הראשונה בבית האבות, עד אשר תיבדק על ידי רופא תעסוקתי (ת/5 לתצהיר התובעת).
ביום 4.5.2010 השיבה הנתבעת בכתב לתובעת, באמצעות ב"כ, בטענה שהנתבעת לא פיטרה את התובעת וכי על התובעת להציג אישור רופא תעסוקתי עדכני (נספח ב' לתצהירה של הגב' אתי ניניו).
ביום 16.5.2010 חזרה התובעת ופנתה בכתב אל הנתבעת, באמצעות ב"כ, ואל מכתב זה צירפה אישור רופאה תעסוקתית ד"ר גורדון אולגה, מיום 6.5.2010, שבו נקבע:
"הנ"ל מסוגלת להמשיך לעבוד בתפקידה עם מגבלות. יש להימנע מעבודה הכרוכה בהרמת מטופלים, כיפופים מרובים, מאמצים פיזיים קשים. ביקור חוזר לפי הצורך קליני."(ת/6,ת/8 לתצהיר התובעת)
9. ביום 10.6.2010 ניתן לתובעת אישור רפואי נוסף מטעם הרופאה התעסוקתית הקובע:
"
הנ"ל לא מסוגלת להמשיך לעבוד בתור מטפלת בקשישים. אושר חופש מחלה מתאריך 6.5.2010 ועד תאריך 10.6.2010. הופנתה להמשך טיפול במל"ל." (ת/9 לתצהיר התובעת).
10. התובעת הציגה אישור מחלה מיום 12.4.2010 ועד 17.4.2010 (ת/11) וכן אישור מחלה מיום 29.4.2010 ועד ליום 7.5.2010 וכן הרופאה התעסוקתית אישרה לה ימי מחלה מיום 6.5.2010 ועד ליום 10.6.2010.