תמצית ההליכים בתובענה
1. התובענה נפתחה ביחד עם בקשה למתן סעד זמני. הן בכתב התביעה והן בבקשה למתן סעד זמני, עתר התובע להביא לביטול מינויו של נתבע מס' 2 (שייקרא להלן: "
הנתבע"), לכהן כאימאם במסגד עלי בן אבי טאלב בכפר כנא, ולהביא למינויו של התובע לאימאם באותו מסגד. התביעה והבקשה באו בעקבות החלטה מיום 18/12/11 של הועדה למינוי אנשי דת מוסלמים, הפועלת במשרד הפנים, אשר בה התקבלה מועמדותו של הנתבע לאותה משרה, ונדחתה מועמדותו של התובע.
2. הבקשה למתן סעד זמני נקבעה לדיון במעמד כל הצדדים. בעת הדיון התברר כי התובע מעוניין לעיין במסמכים נוספים שמצויים אצל נתבעת מס' 1 (שתיקרא להלן: "
הנתבעת" או "
המדינה" או "
משרד הפנים"), ומעוניין לקבל פרטים נוספים מהנתבע. הנתבע (שבאותה עת טרם היה מיוצג על ידי עו"ד) מסר חלק מהפרטים אך ביקש שהות לשקול את עמדתו בענין הסכמתו לחשיפת מסמכים הנוגעים אליו ומצויים אצל הנתבעת. הנתבעת הסכימה עקרונית לחשוף את המסמכים שהתובע ביקש לעיין בהם, אך לגבי חלקם - היא התנתה את הסכמתה בקבלת הסכמה מהנתבע, ולגבי אחרים - היא סייגה את הסכמתה לכך שהמסמכים ייחשפו למעט מספר מחיקות בענין שמותיהם של הדוברים שדבריהם נרשמו.
3. אני מנצל הזדמנות זו כדי לציין לשבח הן את הסכמתו של הנתבע (שהובעה בסופו של דבר) והן את הסכמת המדינה לחשיפת הפרטים והמסמכים באופן שבו הדבר הוסכם. היה בכך כדי לחסוך צורך בדיון מיוחד בשאלת חסיון המסמכים, דיון אשר קרוב לוודאי היה מניב תוצאה זהה. מאחר שהנסיון השיפוטי בבית הדין מעלה שהמדינה אינה עקבית בעמדתה כשמתעוררות סוגיות דומות בתובענות אחרות, מומלץ למדינה לגבש לעצמה עמדה אחידה, אשר (כמו בתובענה זו) תוכל לאזן כראוי בין הצורך בשקיפות רבה ככל האפשר של הליכי מינויים שהמדינה מקיימת למשרות שונות, לבין החובה לשמור ככל האפשר על פרטיות המועמדים לאותן משרות.
4. מכל מקום, בשל הצורך בבירור העמדות לאחר שהמסמכים שבהם דובר הובאו לידיעת התובע, נקבע מועד מאוחר יותר לדיון בבקשה למתן סעד זמני.
במועד הנדחה התקיים דיון (שאליו - משום מה - לא התייצבו נציגי הציבור שהוזמנו). בדיון הגיעו ב"כ הצדדים להסכמה שאותו דיון ייחשב כבר כישיבת הכוחות בתיק העיקרי. הנתבעים ויתרו על חקירת התובע על תצהירו, אך המצהיר מטעם הנתבעת, מר יעקב סלאמה, שהוא מנהל האגף לעדות דתיות במשרד הפנים - נחקר בחקירה נגדית על ידי ב"כ התובע (מעט גם על ידי ב"כ הנתבע).
5. בהמשך, הוגשו סיכומים בכתב (אם כי לא במועדים המקוריים שעליהם הוסכם והוחלט), ולכאורה היה התיק בשל למתן פסק דין.
6. בעת שעסקתי בכתיבת פסק הדין, הגעתי למסקנה שלפיה ראוי לאפשר לצדדים להשלים את טיעוניהם באחת הסוגיות שהתעוררו בתובענה, ואשר המחלוקת לגביה לא התעוררה במלוא חומרתה, אלא הוצנעה בין שאר המחלוקות.
כוונתי לסוגיה שעלתה מטענת המדינה (שהוכחשה על ידי התובע), בדבר קיומה של החלטת ממשלה בהתאם לסעיף 21 לחוק שירות המדינה (מינויים), התשי"ט-1959 (שייקרא להלן: "
חוק המינויים"), החלטה שלפיה משרת אימאם במסגד פטורה מחובת מכרז (חובה שככלל קיימת על פי סעיף 19 לחוק המינויים).
כפי שעוד יתואר להלן, המדינה התבססה על ההנחה שקיימת החלטת ממשלה בענין פטור ממכרז. לפיכך, איוש המשרה הנדונה בתובענה זו, נעשה שלא בדרך של פרסום מכרז על פי סעיף 19 לחוק המינויים, אלא בדרך אחרת. בשל כך, בעת שהתחלתי לנסח את פסק הדין, ניסיתי לחפש את ההודעה ברשומות בדבר החלטת הממשלה שהמדינה נסמכה עליה, אך לא מצאתי הודעה כזו.
על כן, ביום 27/4/12 ניתנה על ידי החלטה שבה ביקשתי מהמדינה להבהיר אם אכן היתה החלטת ממשלה כפי שנטען על ידיה, וציינתי כי אם יתברר שלא היתה החלטה כזו - יהיו הצדדים רשאים להשלים את טיעוניהם.
7. לאחר בירורים נוספים שערכה המדינה, התברר כי אכן לא היתה החלטת ממשלה כפי שנטען על ידי המדינה. בהתאם לכך - היו הצדדים זכאים להשלים את טיעוניהם, והם אכן עשו זאת (ושוב - לא במועדים המקוריים שעליהם הוחלט).
8. כעת, עם השלמת הטיעונים, ניתן פסק דין זה.
הערה מקדימה בענין פסק דין זה
9. הצדדים חלוקים ביניהם בעניינים שונים הקשורים למידת התאמתו של הנתבע לתפקיד שאליו נבחר ולעמידתו בתנאי הסף שפורסמו.
לדעתי, איני צריך להכריע במחלוקות האמורות, וזאת בשל כך שכעולה מהאמור לעיל וכפי שעוד יפורט להלן - התברר שכל ההליך שבמסגרתו מונה הנתבע למשרה - לא היה על פי הדין, שכן הוא התנהל על בסיס ההנחה שמדובר במשרה שפטורה מחובת מכרז, בעוד שלא היה להנחה זו על מה שתסמוך.
על כן, פסק הדין לא יכריע במחלוקות שהתגלעו בין הצדדים בענין כישוריו של הנתבע ובענין תנאי הסף של ה"מכרז". משההליך כולו היה פגום, נכון יהיה להצהיר על בטלותו, ולחייב את המדינה לדאוג לקיום הליך תקין.
חובת פרסום מכרז לשם מינוי עובדי מדינה, לרבות אימאמים