פתיח
1. לפנינו תביעתה של חברת תוויות איכות בע"מ (להלן: התובעת או החברה), העוסקת בייצור תוויות למוצרים, נגד מר לירון בן יאיר (להלן: הנתבע), שעבד בחברה בתקופה הרלבנטית לתביעה. התובעת טוענת, כי הנתבע הקים והפעיל עסק מתחרה בענף הדפסת המדבקות, ואף בסמיכות גיאוגרפית אליה, בשם "ש.ע.ל. הדפסות איכות"(להלן: שע"ל), ופעל לשיווקו. זאת, במקביל לעבודתו אצלה, תוך שימוש במשאביה - רכב, טלפון, דלק, סודות מסחריים וידע ייחודי, ועל חשבון זמן העבודה. לפיכך היא תובעת, כי הנתבע ישלם לה תשלומים שונים, המסתכמים לכדי 221,500 ש"ח, בגין: פיצוי בשל הפרת חובת האמון ותום הלב כלפיה, פיצוי בגובה הרווח שעשה הנתבע מהשימוש ברשימת לקוחותיה וברשימת הלקוחות הפוטנציאליים, פיצוי בשל אובדן הרווחים, שהתובעת היתה מקבלת מהזמנות העבודה, שהועברו - לטענתה - על ידי הנתבע לאחרים, לאחר שביצעה עבורן גרפיקות, ופיצוי ללא הוכחת נזק לפי סעיף 13 לחוק עוולות מסחריות, התשנ"ט-1999. בנוסף לכך, התובעת ביקשה סעד של מתן חשבונות לפי סעיף 15 לחוק עוולות מסחריות.
2. טרם הגשת התביעה, בקשה התובעת צו מניעה זמני, שיאסור על הנתבע לעשות שימוש ברשימת הלקוחות שלטענתה גנב ממנה, לפנות אל לקוחותיה, ולהשתמש במידע הסודי אליו היא טוענת שנחשף במסגרת עבודתו אצלה (להלן: הבקשה).
על בסיס האמור בבקשה ונספחיה, ניתן צו ארעי, המורה לנתבע להימנע מפניה אל הלקוחות שמופיעים ברשימה שצורפה לבקשה, אך, במהלך הדיון במעמד שני הצדדים הצו הארעי בוטל. בעקבות זאת, התובעת הודיעה, כי היא מוותרת על המשך בירור הבקשה לסעד זמני, ולפיכך - הבקשה נמחקה.
3. נציין, כי תוך כדי ניהול ההליך לפנינו, הגישה התובעת תביעה לבית-משפט השלום בחיפה, נגד אשתו של הנתבע - גב' לימור בן יאיר (להלן: לימור), והטענות שהועלו במסגרתה, כמו גם הסעדים שנתבעו בה, דומים בעיקרם לאלה שבתביעה שלפנינו [כתב התביעה, בתיק 20406-09-11 - נ/1].
4. הנתבע הכחיש בכתב ההגנה את הטענות שיוחסו לו ואת זכאותה של התובעת לתשלומים כלשהם. כמו כן, הנתבע הגיש תביעה נגדית, על סך 352,075 ש"ח, בגין: פיצויי פיטורים, לרבות שחרור כספי הפיצויים שהופרשו לביטוח המנהלים על שמו, תמורת הודעה מוקדמת, משכורות עבור החודשים 2/10 ו- 3/10, עבודה בשעות נוספות, פדיון חופשה, דמי הבראה, הפרש תשלום מענק חג, ופיצויי הלנה (להלן: התביעה שכנגד). נעיר, כי בתביעה שכנגד נטען גם שלא שוחררו כספי התגמולים שצבורים לטובת הנתבע בפוליסת ביטוח המנהלים, אבל - הנתבע לא חזר על טענה זו בהמשך ההליך.
5. להלן נציג את העובדות הרלבנטיות הדרושות לענייננו, כפי שהוכחו מתוך מכלול הראיות בתיק, ואת טענותיהם העיקריות של הצדדים. לאחר מכן נפנה לדון ולהכריע במחלוקות השונות, על פי סדרן, לא לפני שנכריע תחילה בדבר השתלשלות האירועים עובד לסיום יחסי העבודה בין הצדדים.
העובדות ותמצית טענות הצדדים
6. התובעת היא חברה פרטית, שעוסקת בייצור תוויות למוצרים, בבעלות מנכ"ל החברה - מר אורי פריימן (להלן: פריימן או המנכ"ל), אשר שימש מנהלו הישיר של הנתבע. לטענת התובעת, היא מייצרת מדבקות ייחודיות שמעוצבות על ידי גרפיקאים שלה, וזאת באמצעות טכנולוגיות מיוחדות, לרבות הבלטות, הטבעות והדפסות מיוחדות, וכן שילוב ביניהם.
לטענתה, לאורך השנים, בנתה לעצמה מוניטין רב בתחום ויצרה מאגר לקוחות, במאמץ והשקעה רבים, לאחר שאיתרה לקוחות שמתאימים לה וביצעה עבורם עבודות עיצוב וגרפיקה, לעיתים תוך מתן פתרונות אישיים. רשימת הלקוחות שיצרה איננה רק רשימת שמות, אלא, הכרת הלקוח וצרכיו המיוחדים, תנאי התשלום שלו וכד'. הנתבע מכחיש את הדברים וטוען, כי התובעת מנהלת את בית הדפוס "תוויות איכות" בטכנולוגיות מיושנות, כמו בתי דפוס רבים אחרים.
7. ביום 1.4.02 הנתבע החל לעבוד בחברה. התובעת טוענת, כי הנתבע שימש כמנהל המכירות של החברה, תפקיד בכיר הכפוף ישירות למנכ"ל, והוא הוגדר כעובד בכיר במשרת אמון. לטענתה, היא אינה מעסיקה סוכני מכירות, ולמעט עובד אחד נוסף, שגם הוא היה כפוף ישירות למנכ"ל, רק הנתבע היה אחראי על קשר שוטף עם לקוחות התובעת, איתור לקוחות ושווקים חדשים; עוד היא טוענת, כי הנתבע קיבל שכר של מנהל ושכרו היה הגבוה ביותר מבין יתר העובדים השכירים; כי ניתנו לו הטבות נוספות, כמו בונוס על הישגי השיווק שלו, בסך 3,429 ש"ח, בחודש 1/10; כי הוא העובד היחיד שקיבל רכב מנהלים, שהוצאותיו על חשבון התובעת, ובמהלך עבודתו הוחלפו לו 4 רכבים, על-פי בחירתו; כי תפקידו הקנה לו חופש פעולה ועצמאות והיה לו שיקול דעת בביצוע מדיניות החברה; וכי הוא היה העובד היחיד שלא נדרש להחתים כרטיס נוכחות. כמו כן, כאשר פריימן שהה בחו"ל הנתבע מילא את מקומו. לטענתה של התובעת, לנתבע לא היה ניסיון קודם במכירות, בענף המדבקות, והתובעת לימדה אותו את כל הנחוץ לשם כך, כאשר המנכ"ל עצמו ליווה באופן אישי את הכשרתו.
8. הנתבע, לעומת זאת, טוען - כי עבד כאיש מכירות ומפיץ סחורה ולא היה עובד בכיר או עובד במשרת אמון.
לטענתו, בתחילת עבודתו הוא הועסק בעיקר כפועל לחלוקת סחורה ותפקיד השיווק והמכירות היה משני לתפקיד חלוקת הסחורה, ועם הזמן, תוך כדי עבודתו, למד את נושא השיווק והמכירות. התובעת לא השקיעה מאמצים מיוחדים בהכשרתו לכך, אלא, הוא למד זאת בעיקר לבדו.
עוד הוא טוען, כי הבונוס הנ"ל ניתן לו ביוזמת פריימן, בשל הישגיו בעבודתו;
כי החלפת הרכבים לא קשורה לבקשתו או להיותו בכיר, כביכול, אלא, נבעה מהבלאי הגדול שהיה לרכבים, לאור נסיעותיו הרבות במסגרת תפקידו כמפיץ סחורה, וכי פריימן ידע מתי החל לעבוד ומתי סיים, שכן, הנתבע היה עמו בקשר טלפוני ועדכן אותו לאורך כל יום העבודה לגבי המטלות שביצע ומועד ביצוען.
בנוסף, לטענתו, הוא לא מילא את מקומו של פריימן בעת היעדרו, וזה גם מעולם לא נאמר לו או הוגדר כך, ואילו גב' ויקטוריה פודורוז'נסקי (להלן: פודורוז'נסקי) - מזכירת החברה ומנהלת החשבונות בתקופה הרלבנטית לתביעה, שלמיטב ידיעתו היתה בעבר בת זוגו של פריימן - היא ששימשה מספר 2 בחברה. נעיר כי במהלך בירור התביעות דנן נפטרה פודורוז'נסקי, שתצהירה הוגש מטעם התובעת, בטרם נחקרה על אודותיו, אך, הוא הושאר בתיק בית הדין בהסכמת הצדדים [עמ' 49, ש' 15-10].
9. אין מחלוקת, שעל יחסי העבודה בין הצדדים חל צו ההרחבה בענף הדפוס [עמ' 8, ש' 17]. מלבד בסיכומי הנתבע, הצדדים לא פירטו באיזה צו מדובר, אך, מעדויותיהם של פריימן ושל הנתבע עולה, כי בחברה הועסקו למעלה מ- 20 עובדים [חקירת פריימן - עמ' 24, ש' 25-22; חקירת הנתבע - עמ' 91, ש' 16-15]. על כן, רלבנטי בענייננו צו ההרחבה לתעשיית הדפוס על ענפיו, הכריכה, תעשיית לוחות האופסט והצינקוגרפיה, לגבי מפעלים המעסיקים יותר מ- 20 עובדים [י"פ 2098, התשל"ה, עמ' 1357, על תיקוניו השונים במהלך השנים; נוסח משולב: פסטרנק "הסכמים קיבוציים", כרך שלישי, פרק 17.1.9; (להלן: צו ההרחבה בענף הדפוס)].
10. לטענת הנתבע, בכל תקופת העבודה הועסק בימי עבודה ארוכים ומייגעים: בימים א'-ה' בין השעות 18:00-08:00, ובימים שישי וערבי חג בין השעות 12:30-08:30, ולעיתים אף מעבר לכך, וזאת בידיעתו של פריימן ועל פי הוראתו.
לטענתו, התובעת שילמה לו גמול עבודה בשעות נוספות רק באופן חלקי, אם בכלל, למרות שפנה לפריימן פעמים רבות וביקש על כך תשלום כדין. תשובתו של פריימן היתה שהנתבע מקבל שכר גלובאלי, הכולל גם תשלום עבור שעות נוספות.