פסק-דין בתיק ס"ע 13849-06-10

1.         זוהי תביעה בגין הוצאת לשון הרע, התנהגות בחוסר תום לב וגרימת עוגמת נפש. הסכום הנתבע הינו 130,000 ש"ח בתוספת סעדים הצהרתיים.

2.         התובעת עבדה בנתבעת מחודש 9/06 עד חודש 3/09 כמאפרת וכממלאת מקום מנהלת הסניף בפועל של סניף הנתבעת בקריון, הנמצא בקרית ביאליק (להלן: "הסניף").

3.         בסניף הנ"ל ארעו מספר גניבות של מעטפות עם כספים שהכילו את ההפקדות של הפדיון היומי מהמכירות בסניף. כמו כן גם ארעו גניבות מהעובדות עצמן.

4.         בתאריך 28/1/09 זומנו כל העובדות של הסניף לפגישה עם מנכ"ל הנתבעת, מר חנוך רידר (להלן: "המנכ"ל") ואז התברר, כי למקום זומן בודק פוליגרף, על מנת שיבצע בדיקות פוליגרף לכל עובדות הסניף, במטרה לנסות לגלות לאן נעלמו שלוש מעטפות כסף מהסניף.

5.         בדיקות הפוליגרף בוצעו במחסן הנמצא במרתף הקריון, כשמדובר במחסן לא נקי ולא מאוורר ואחת הנבדקות אף החלה להתגרד במקום בגלל רגישותה לאבק, לעובדת אחרת הבדיקה הופסקה על ידי הבודק מסיבות בריאותיות.

6.         התובעת, שחשה באותו יום ברע, והודיעה על כך למנהל הסניף עוד לפני שנודע לה לכל העובדות כי במקום הביקור של מנכ"ל הנתבעת הגיע בודק פוליגרף, נאלצה להמתין כארבע שעות עד שבודק הפוליגרף התפנה לבדוק גם אותה.

7.         בודק הפוליגרף קבע בצורה חד משמעית בדיווח ששלח לנתבעת ביום 29/1/09, כי התובעת נכשלה בבדיקת הפוליגרף וכי "היא דוברת שקר".

8.         בעקבות ההודעה של בודק הפוליגרף, כי התובעת דוברת שקר, קיבל מר מני פרידמן, מנהל המרחב בנתבעת (להלן: "מר פרידמן"), הוראה מהמנכ"ל לדרוש מהתובעת שתחזיר את הכסף שגנבה לכאורה. לדבריו, היה מדובר בסכום של כ-30,000 ש"ח, כאשר בכל מעטפה היה בין 8,000 ש"ח ל-10,000 ש"ח, אשר נגנבו מכספת החברה בסניף.

9.         מהעדויות ששמענו בבית הדין, מתברר כי מעטפות הכסף לא היו כלל בכספת החברה, אלא בקלסר רגיל שהיה במקום.

10.       בסיום יום העבודה, ב-29/1/09, לאחר שהתובעת עזבה את מקום עבודתה, אספה את שני ילדיה הקטנים מהגן ונסעה עימם לכיוון ביתה, התקשר אליה מר מני פרידמן, האשים אותה בגניבת כסף ודרש ממנה להחזירו לנתבעת, או שיערך לה שימוע בו תפוטר וכי הנתבעת תשלול לה את פיצויי הפיטורים.

11.       כן מתברר, כי לפני שיחת הטלפון שקיים מר פרידמן עם התובעת, הוא אסף את כל העובדות בסניף והודיע להן, כי התובעת גנבה 35,000 ש"ח מהנתבעת וכי הדבר דומה לרוצח שרצח את אשתו ושני ילדיו ולא מודע למעשיו...

12.       לאחר שיחת הטלפון בין התובעת למר פרידמן, טלפנו אחדות מהעובדות לתובעת ודיווחו לה על השיחה שניהל איתן מר פרידמן. כן מתברר, כי הדיווח, כי התובעת בגדר "גנבת" אף הועבר לידיעת מנהלי הסניפים בנתבעת.

מכאן התביעה לבית הדין.

לאור האמור לעיל אנו קובעים כדלקמן:

13.       אין מחלוקת בין הצדדים כי הנתבעת פיטרה מיד את התובעת מעבודתה, אך שילמה לה את פיצויי הפיטורים המגיעים לה.

14.       התביעה כאן מתייחסת לפגיעה בשמה הטוב של התובעת והאשמתה בגניבת כספים מהנתבעת, כאשר לטענת התובעת יש כאן הוצאת דיבה שהינה בגדר לשון הרע, התנהלות בחוסר תום לב של הנתבעת וגרימת עוגמת נפש.

15.       התובעת עברה ביוזמתה בדיקת פוליגרף נוספת בגין החשדות שיוחסו לה בגניבת הכספים והפעם היא יצאה דוברת אמת.

16.       לאור העדויות ששמענו בבית הדין ולאחר שקראנו גם את התצהירים שהוגשו לבית הדין מטעם הנתבעת, אנו קובעים בצורה חד משמעית, כי התובעת לא גנבה כספים כלשהם מהנתבעת וצר לנו שהנתבעת האשימה את התובעת בגניבת הכספים הללו מבלי לבדוק את העובדות לגופן כנדרש בנסיבות מקרה כזה.

17.       לא היתה כל הצדקה עניינית ו/או משפטית לאסוף את כל העובדות של הסניף ולהודיע להם, כי התובעת גנבה כספים ובכך לפגוע בשמה הטוב של התובעת שלא לצורך.