פרק ראשון:
תשתית ראייתית
א.
רקע עובדתי
1. נינה פרץ (להלן: "
המבקשת"), היא בתו של המנוח חיים פרח ז"ל (להלן:
"המנוח"), אשר נפטר ביום 20.4.02 בהיותו בן 98 שנה. בנו של המנוח ואחיה של המבקשת, צד ג' 1, הוא בן ציון פרח (להלן:
"בן ציון").
בן ציון התקשר עם יוסף חננאל, המשיב 2 (להלן: "
חננאל"), בהסכם מיום
12.5.99 (להלן: "
הסכם המכר"), לפיו נמכרו לחננאל זכויות המנוח בדירה הנמצאת ברח' ויצמן 31 בהרצליה (להלן: "
הדירה"). בן ציון חתם על הסכם המכר בשם המנוח מכוח יפוי כוח כללי נוטריוני מיום
11.5.98 שנחזה להיות חתום על ידי אביו המנוח (להלן: "
יפוי הכוח"). מכוח הסכם המכר נרשמה לטובת חננאל בלשכת רישום המקרקעין הערת אזהרה על זכויות המנוח בדירה. עו"ד סיגלית ג'רבי, צד ג' 2 (להלן: "
עו"ד ג'רבי"), שימשה כעו"ד של בן ציון בעניינים שונים, ואישרה את חתימתו בשם המנוח, מכוח יפוי הכוח, על כתב התחייבות לרישום משכנתא שנחתם לטובת הבנק.
חננאל נטל מבנק דיסקונט למשכנתאות בע"מ, המשיב 1 (להלן: "
הבנק"), הלוואה בסך
300,000 ש"ח לשם רכישת דירת המנוח. הסך של 300,000 ש"ח שהלווה הבנק לחננאל לצורך רכישת הזכויות בדירה הופקד בחשבון נאמנות על שם המנוח, שנפתח ונוהל על ידי עו"ד ג'רבי. לשם הבטחת החזר ההלוואה לבנק, נרשמה בלשכת רישום המקרקעין לטובת הבנק הערת אזהרה על התחייבות לרישום משכנתא על זכויות המנוח. כמו כן רשם הבנק ברשם המשכונות משכון על זכויותיו החוזיות והאחרות של חננאל לפי הסכם המכר.
חננאל לא פרע את ההלוואה לבנק, וגם לא העביר לבן ציון את תמורת הדירה זולת הסכום שהלווה לו הבנק, וההסכם בוטל בהסכמה בין השניים. לפיכך פתח הבנק בשנת 2002 בהליכי הוצאה לפועל למימוש המשכון על זכויותיו של חננאל בלשכת ההוצאה לפועל תל-אביב-יפו (תיק הוצל"פ 6-01-61427-01 - להלן: "
תיק ההוצל"פ"), וזאת באמצעות מינוי כונס נכסים שהחל בהליך לפינוי הדירה. או אז הגישה המבקשת את המרצת הפתיחה בתיק זה, והליכי ההוצאה לפועל עוכבו עד למתן פסק דין.
2. המבקשת טוענת כי נודע לה רק בדיעבד, עקב פתיחת תיק ההוצל"פ, כי אחיה בן ציון ערך בשנת 1999 את עסקת מכר עם חננאל, לפיה מכר לחננאל את הדירה, בהסתמך על יפוי כח כללי נוטריוני של המנוח לבן ציון מיום 11.5.98
. בעת שנחתם יפוי הכח - כך טוענת המבקשת - היה המנוח במצב פיזי ושכלי שלא איפשר לו לחתום על יפוי כח ולהבין את טיבו. המנוח מעולם לא הוכרז כפסול דין, ולטענת המבקשת גם לא היה צורך בכך משום שהיא התגוררה עם אביה וטיפלה בו (עדותה בעמ' 22).
המבקשת הגישה המרצת פתיחה כנגד הבנק וחננאל, בה היא עותרת להצהיר כי המשכון שנרשם לטובת הבנק אצל רשם המשכונות על זכויותיו של חננאל, הסכם המכר שנחתם בין בן ציון לבין חננאל ויפוי הכח מכוחו חתם בן ציון על הסכם המכר בשם המנוח - בטלים ומבוטלים. כמו כן מבוקש להורות לאור הצהרה זאת על סגירת תיק ההוצאה לפועל שנפתח למימוש המשכון הנ"ל, ומחיקת הערות האזהרה שנרשמו לטובת חננאל והבנק על סמך העסקאות הבטלות הנ"ל.
הבנק שלח הודעת צד שלישי לבן ציון ולעו"ד ג'רבי, וכן לבנק המזרחי שבו ניהלה עו"ד ג'רבי את חשבון הנאמנות על שם המנוח. בנק המזרחי נמחק לאור הסכמה אליה הגיעו שני הבנקים, לפיה כל הכרעה שיפוטית שתינתן בתיק זה תחייב את בנק המזרחי ביחסיו עם בנק דיסקונט (ראה החלטת בית המשפט מיום 7.9.03).
כמו כן הגישו הצדדים (שאינם כוללים את חננאל ובן ציון) לבית המשפט הסכמה שקיבלה תוקף של החלטה ביום 9.4.03, לפיה הודעת צד ג' כנגד עו"ד גרבי תכלול רק בקשה לסעד הצהרתי הנוגע לבטלות יפוי הכוח והפעולות שנעשו מכוחו; הבנק יהיה רשאי לתבוע בעתיד בבית משפט השלום את הצדדים השלישיים לקבלת סעדים כספיים, אם יוצהר בהליך זה על בטלות יפוי הכוח והפעולות שנעשו מכוחו.
למעשה, הודעת צד ג' כנגד בן ציון ועו"ד ג'רבי איננה מפרטת טענות כלשהן כנגדם. כל שנאמר בה הוא שבן ציון חתם על-פי יפוי הכוח על מסמכים שבהסתמך עליהם העניק הבנק הלוואה לחננאל וקיבל בטוחה, וכי עו"ד ג'רבי אימתה את חתימתו של בן ציון כמיופה כוח של המנוח על התחייבות לרישום משכנתא לטובת הבנק. לטענת הבנק, אם יקבע בית המשפט כי יפוי הכוח בטל, ולפיכך בטלות כל הפעולות שעשה מכוחו בן ציון, כי אז יש אף לקבוע שכל הפעולות שעשתה עו"ד ג'רבי בהסתמך על אותו יפוי כוח בטלות. אין בהודעת הצד השלישי כל טענה כי בן ציון או עו"ד ג'רבי נהגו שלא כשורה בדרך כלשהי, וכאמור לעיל גם לא מתבקש כנגדם סעד כספי כלשהו. הבקשה היא אך ורק לקבוע כי כל הפעולות שעשו השניים בהסתמך על יפוי הכוח בטלות. אך במהלך שמיעת הראיות, ולאחר שעו"ד גרבי פתחה (שלא בטובתה - יש לומר) חזית רחבה של התקפה כנגד המבקשת, נחשפו בבית המשפט, בלא התנגדות של מי מן הצדדים, פרטים שונים על תפקודה של עו"ד גרבי בפרשה, ולכך אתייחס בהמשך.
3. המנוח רשום כבעלים של 4/28 (שביעית) מכלל זכויות הבעלות במקרקעין המצויים ברח' ויצמן 31 בהרצליה, הידועים כחלקה 7 בגוש 6534 (להלן:
"המקרקעין"). יתר הבעלים הם בני משפחת פרח ויורשיהם. המקרקעין הנ"ל כוללים בנין ישן בן ארבע קומות הכולל שבע דירות, שתי חנויות ובית כנסת, ובנין חדש שנבנה לפני כעשרים שנה. הואיל והמבנים לא נרשמו כבית משותף, הרי שהמנוח רשום כבעלים משותף של המקרקעין יחד עם יתר בני משפחתו ויורשיהם, כאשר חלקו במקרקעין הוא 1/7 מכלל הזכויות (ראה נסח המקרקעין, נספח ד' להמרצת הפתיחה). הבנין נשאר בבעלות משפחתית מאז שנבנה, ובני המשפחה לא ערכו ביניהם הסכם שיתוף או חלוקה. אולם בפועל - למרות שהבעלות בכל אחת מן הדירות בבנין היא משותפת - התגורר המנוח עם משפחתו במשך שנים רבות בדירה שבקומה השניה של הבנין הישן (להלן:
"הדירה"). בשנת 1996 הוא עבר לגור בבנין אחר עם מעלית, ומאז הושכרה הדירה על ידו: תחילה שימשו דמי השכירות למחייתו של המנוח, ולאחר מותו הם שימוש למחיית המבקשת. יתר הבעלים של המקרקעין השכירו אף הם את הדירות והחנויות בבנין. בבקשה שהגישה המבקשת להוצל"פ כי היא פונה בשם המנוח שהוא
"בעל הדירה הנדונה" (נ/7). מכל אלו עולה כי
בפועל היתה למנוח חזקה בלעדית בדירה, והוא נהג כאילו היה בעליה, אף שמבחינה משפטית לא זה היה המצב.
4. על פי צוואתו של המנוח מיום 24.9.91, הוא הוריש למבקשת את כל זכויותיו בבנין בו נמצאת הדירה (נספח א' לבקשה). המבקשת הגישה ביום 3.2.04 בקשת צו קיום צוואה, כפי שעולה מהודעה שהגישה המבקשת לבית המשפט לאחר הגשת סיכומיה. הצדדים האחרים מתנגדים לצירוף ראיה זו בשלב כה מאוחר. אכן, לא ברור מדוע לא הוגשה הבקשה לצו קיום צוואה במהלך שמיעת הראיות, אולם התנגדות הבנק ועו"ד ג'רבי להגשת הבקשה הינה התנגדות סרק. כבר בדיון שהתקיים ביום 8.2.04 הודיעה ב"כ המבקשת כי הוגשה בקשה לצו קיום צוואה, והמבקשת עצמה העידה כי החלה לפעול לקיום הצוואה אך טרם ניתן צו לקיומה, וכי אחיה בן ציון הודיע כי אין לו התנגדות לקיום הצוואה (עמ' 20).
ב"כ המבקשת מציינת בהודעה אליה צורפה הבקשה לצו קיום צוואה, כי לא הוגשו התנגדויות לבקשה, אך מאידך לא הוגש לבית המשפט עד היום צו קיום צוואה. כך או כך, הוכיחה המבקשת זכות לגבי הדירה, בין אם היא יורשת יחידה של הזכויות בדירה מכח הצוואה, ובין אם היא יורשת זכויות אלו על פי דין יחד עם אחיה ואחותה. למעשה, ככל שמדובר בקביעה עובדתית לצורך הליך זה, אין אדם זולת המבקשת שהוכיח זכות קניינית בדירה. לכן למבקשת יש מעמד המאפשר לה לעתור לקבלת הסעדים המתבקשים בהמרצת הפתיחה. יוער כי בעיקרון יש להגיש תובענה הנוגעת לרכושו של אדם שנפטר על ידי העיזבון, המיוצג על ידי מנהל עיזבון או כל היורשים. אך במקרה דנא לא מונה מנהל עיזבון, וברור שלפחות אחד מן היורשים (בן ציון) לא היה נותן ידו להגשת לתביעה. לכן המבקשת פעלה בדרך היחידה העומדת בפניה.
5.
בן ציון לא התייצב לאף לא אחד מן הדיונים בתיק זה. ביום 16.3.04 קבעתי לבקשת הבנק כי הודעת צד ג' של הבנק נמסרה כדין לבן ציון, באמצעות גרושתו, ובאמצעות פקידי המלון שבו הוא מתגורר, אשר סרבו למסור את מספר חדרו (בש"א 7029/04). באותה החלטה קבעתי כי כתבי בי-דין הומצאו לבן ציון כדין, ואם לא יגיש תצהיר תשובה ולא יתייצב לדיונים, ניתן יהיה ליתן פסק דין כנגדו. בן ציון לא הגיש תצהיר תשובה ולא התייצב לדיונים.
אשר ל
חננאל, הרי שהמרצת הפתיחה המתוקנת הומצאה לבנו הנחזה להיות מעל גיל 18 והמתגורר עמו. הוגשו שני תצהירים לפיהם הבן סירב לחתום על אישור המסירה, ולאחר שכל אלו הוצגו לבית המשפט קבעתי כי חננאל קיבל את מסמכי התביעה ואת ההזמנה לדין, ולפיכך הוא נחשב כבעל דין בהליך זה, וניתן יהיה ליתן כנגדו פסק דין אם יוכחו הטענות בהמרצת הפתיחה (עמ' 14 לפרוטוקול).
ב.
יפוי הכוח הנוטריוני והסכם המכר שנחתם מכוחו
6. ביום
11.5.98 נערך יפוי כח כללי בנוסח המקובל, אשר נחזה להיות חתום בידי המנוח, בפני הנוטריון עו"ד סמואל פטרו (נספח ה' 3 לבקשה). הלה אישר על גבי המסמך כי המנוח זיהה עצמו בפניו על פי תעודת זהות, וחתם מרצונו על יפוי הכח המסמיך את בן ציון לבצע בשם המנוח כל פעולה משפטית.
כשנה לאחר מכן, ביום
12.5.99, נחתם הסכם המכר בין חננאל לבין המנוח, כאשר בן ציון עושה לצורך כך שימוש ביפוי הכוח. הסכם המכר (נספח ה' לתגובת הבנק) מתייחס לדירה בה התגורר המנוח בשעתו, ולאחר מכן השכירה לאחר. במבוא להסכם הצהיר המנוח (קרי: בן ציון שעשה שימוש ביפוי הכח) כי הוא "
הבעלים הבלעדי של זכות הבעלות בדירה בת 2 חדרים הנמצאת בהרצליה, רח' ויצמן 31, הרשומה בלשכת רישום המקרקעין בנתניה בחלקה 7 בגוש 6534... להלן: "הדירה")", אף שלמעשה אין הדבר נכון מבחינה משפטית. ההסכם כולו מתייחס למכירת זכויות הבעלות
בדירה (ראה פסקה 3 למבוא וסעיפים 3, 7).