א. רקע עובדתי
1. בקשה לביטול פסק בוררות שניתן על-ידי הבוררת הנכבדה עו"ד אורית לוי ביום
10.2.05. הבקשה נסמכת על העילות שבסעיפים 24(4), 24(7) ו-24(10) לחוק הבוררות, תשכ"ח-1968 (להלן - "
חוק הבוררות"), דהיינו: לא ניתנה למבקש הזדמנות ניאותה לטעון טענותיו או להביא ראיותיו; הותנה שהבוררת תפסוק על-פי הדין, והיא לא עשתה כן; וקיימת עילה שעל פיה היה בית משפט מבטל פסק-דין סופי.
2. המבקש, מר מרדכי זרגרי (להלן: "
זרגרי"), יזם בניית בית משותף ברעננה (להלן: "
הבניין"). במסגרת העבודות השונות הדרושות לצורך הקמת הבניין, התקשר זרגרי בחוזה עם המשיבה, דיגמי יבוא ושיווק בע"מ (להלן: "
דיגמי"), לפיו התחייבה דיגמי לבצע עבודות טיח-חוץ ופסיפס, כולל פיגומים, על חזיתות הבניין (להלן: "
החוזה", נספח ב' לתצהיר זרגרי).
3. בין הצדדים התעוררה מחלוקת הנוגעת בעיקרה להיקף העבודות שבוצעו על-ידי דיגמי, והתמורה המגיעה לה עבור העבודות. עד פרוץ המחלוקת שילם זרגרי לדיגמי סך של 82,719 דולר עבור העבודות שביצעה דיגמי בבניין, ועל כך אין מחלוקת (סעיף 12 לפסק הבוררות, נספח א' לתצהיר זרגרי). באשר ליתר הסכומים, טענה דיגמי כי זרגרי נותר חייב לה סך של 20,760 דולר בגין עבודות שביצעה בבניין, וזאת בהתבסס על מדידות שביצעה. לטענת זרגרי, המתבססת על מדידות שביצע בעצמו בבניין, הוא שילם לדיגמי ביתר, והיא חייבת להשיב לו סך של 9,325 דולר, וכן פיצויים בגין נזקים כספיים שנגרמו לו עקב רשלנותה של דיגמי.
4. בנסיבות דלעיל, ולאור סעיף הבוררות שבחוזה, החליטו הצדדים לפנות לבוררות. על-פי סעיף 9(א) לחוזה, היו צריכים הצדדים לפנות לבורר שהוא מהנדס, אלא שבפועל הם הסכימו לפנות למוסד הישראלי לבוררות עסקית (נספחים א'-ג' לתצהיר מר דיגמי). מטעם המוסד הישראלי לבוררות עסקית התמנתה הבוררת הנכבדה עו"ד אורית לוי (להלן: "
הבוררת").
5. במסגרת הליכי הבוררות, הגישה דיגמי תביעה בסך 20,670 דולר בגין ביצוע עבודות עבור זרגרי. הלה הגיש תביעה-שכנגד, במסגרתה טען כי שילם לדיגמי ביתר, וכי על-פי מדידות שבוצעו מטעמו חייבת דיגמי להשיב לו סך של 9,325 דולר. כמו כן, תבע זרגרי פיצויים בגין נזקים שונים שנגרמו לו בשל התרשלות דיגמי. התביעה הוגשה במקור כנגד זרגרי ואשתו, אך הבוררת מחקה במסגרת פסק הבוררות את האישה כצד בהליך (סעיפים 14-16 לפסק הבוררות, נספח א' לתצהיר זרגרי).
6. עיקר המחלוקת בין הצדדים נסובה סביב היקף העבודות שביצעה דיגמי והתמורה המגיעה לה בגין ביצוע עבודות אלו. לשם הוכחת טענותיה, הגישה דיגמי חוות-דעת בנוגע לבניין שנערכה על-ידי מודד מוסמך מטעמה, מר בן-בסט. בישיבת הבוררות הראשונה, שהתקיימה ביום
12.08.03, קבעה הבוררת (נספח ז' לתצהיר דיגמי):
"
בתוך 21 יום מהיום יגישו הנתבעים התייחסותם למדידה של מר בן-בסט מטעם התובעת, שנמסרה לידיהם; במידת הצורך, יגישו מדידה נגדית מטעם מודד מוסמד עד אותו מועד. הנתבעים רשאים להיעזר בשירותיו של המודד בן-בסט לצורך בדיקת ממצאיו ובמידה וירצו לעשות כן, יחולו עלויות שירותיו כאמור לעיל על התובעת כפי הצעתו של מנהלה".
זרגרי לא פעל בהתאם להחלטה דלעיל, ולא עשה דבר בעניינה. על-כן פנתה דיגמי אל הבוררת בבקשה למתן הוראות. ביום
05.11.03 קבעה הבוררת כי: "
ניתנת בזאת למשיבים אורכה לפעול כאמור לעיל עד יום 11/11/03. לא יעשו כן - אראה אותם כמי שויתרו על זכותם להשיג על תוצאות המדידות של המודד בן-בסט" (נספח י' לתצהיר דיגמי). בעקבות החלטה זו הגיש זרגרי דו"ח מדידה מטעמו, שנערך על-ידי מר ברגמן (נספח י"א לתצהיר דיגמי).
7. ביום
22.02.04 נערכה ישיבת בוררות, שכונתה על-ידי הבוררת "ישיבת המודדים", במהלכה העידו המודדים מר בן-בסט, מטעם דיגמי, ומר ברגמן, מטעם זרגרי. במהלך ישיבה זו התברר כי השרטוטים שביחס אליהם ערך מר ברגמן את השוואת המדידות לא היו השרטוטים של מר בן-בסט, כפי שחשב ברגמן בטעות (פרוטוקול מיום 22.02.04, עמ' 2, נספח ט"ו לתצהיר דיגמי).
בנוסף, במהלך חקירתו של בן בסט, הוא אישר כי מי שביצע בפועל את המדידות הוא עובד משרדו, המהנדס ולנטין קאופמן (עמ' 6 לפרוטוקול; להלן: "
קאופמן"). בא-כוחו של זרגרי לא העלה באותה ישיבה כל טענה בענין זה, ואף לא ביקש לזמן לעדות את קאופמן. בקשתו של זרגרי באותה ישיבה - עם תום חקירתו של בן-בסט - היתה אך ורק להגיש חוות דעת נוספת של מודד מטעמו. הבוררת פסקה בענין זה:
"
למרות שדעתי אינה נוחה לגמרי מהתנהלות הנתבעים בתיק, ולמרות שלדעתי ניתנה להם הזדמנות לאורך תקופה של למעלה מחצי שנה לפעול כאמור בהחלטה, הרי שרק כדי להפיס את דעתם אני מתירה להם להגיש עד ה-2.3.04 תיקון על גבי התרשימים של בן בסט לגבי שלוש חזיתות על-ידי מודד מוסמך, ושיוגש לא יאוחר מהמועד הנ"ל ושבכל מקרה לא תוגש מדידה נוספת או אחרת להשוואה אלא אך ורק יסומנו תיקונים על גבי מדידות בן בסט, ככל שאלו קיימים בשטח" (פרוטוקול מיום 22.02.04, עמ' 8, נספח ט"ו לתצהיר דיגמי).
בפועל - בניגוד להחלטת הבוררת - הגיש זרגרי דו"ח מדידות נוסף, שנערך על-ידי מודד מטעמו, מר פישר, שלא זומן כלל לעדות.
8. ביום
9.3.04 התקיימה ישיבת בוררות נוספת, שבסופה קבעה הבוררת כי בישיבה הבאה ישמעו כל עדי התובעת, ובמידת האפשר גם עדי הנתבעים והתובעים-שכנגד (נספח טז' לתצהיר דגמי). לו רצה זרגרי לבקש לזמן לעדות את קאופמן, או לבקש מינוי מומחה מטעם הבוררת, היה עליו לעשות כן כבר בישיבה מיום 22.2.04, ולמצער בישיבה ביום 9.3.04. אך זרגרי לא עשה כן.
9. בישיבת הבוררות שנערכה ביום
03.08.04,
כחצי שנה לאחר "ישיבת המודדים", במהלך חקירתו הנגדית של מנכ"ל חברת דיגמי, מר גיא דיגמי, ביקש בא-כוחו של זרגרי להפסיק את החקירה הנגדית, והעלה בקשה חדשה ונוספת בענין המדידות. הבקשה היתה כי הבוררת תמנה מומחה מטעמה שיבצע מדידות בבניין, וכי קאופמן יזומן לעדות באמצעות הבוררת. הבוררת דחתה את שתי הבקשות (פרוטוקול מיום 03.08.04, עמ' 9, נספח י"ט לתצהיר דיגמי), וקבעה:
"
אינני מוצאת לנכון להיעתר לבקשה לאור העובדה שלנתבעים ניתנו הזדמנויות קודמות להגיש מדידות מטעמם והמודד מטעמם, מר ברגמן אף היה נוכח בישיבה אליה זומנו הוא ומר בן בסט מטעם התובעת.
גם המדידות הנוספות שאת הגשתן התרתי לאחר "ישיבת המודדים" לא מראות סטיות כל כך ניכרות שמצדיקות את הבקשה החריגה של הנתבעים בשלב מתקדם זה.
באשר לבקשה לזמן את המודד השכיר ממשרדו של בן בסט - לגביו העיד בן בסט כי הוא לא עובד יותר במשרדו. מכל מקום, מר בן בסט הגיש את חוות דעתו על סמך אותן מדידות ובכך בעצם לקח על עצמו את כל האחריות לביצוען אף אם לא נערכו על ידו אישית אלא על ידי עובד מטעמו. לכן אינני סבורה שיש מקום להענות לבקשה לאתר את אותו עובד ולזמנו לחקירה.
בוררות זו לא יכולה להמשך לנצח וגם כך היא כבר מתארכת יותר מהצפוי. הצדדים רשאים כמובן להפנות בסיכומיהם לכל המדידות שהוגשו עד היום - הן מצד התובעים והן מצד הנתבעים כולל המדידות החלקיות שהוגשו לאחר 'ישיבת המודדים'".
10. ביום
21.9.04 התקיימה ישיבת הבוררות האחרונה, בה נשמעה חקירתו הנגדית של זרגרי (נספח כ' לתצהיר דגמי), והבוררת הורתה על הגשת סיכומים בכתב.