א. רקע עובדתי
1. בפני תובענה שהוגשה על דרך של המרצת פתיחה לפי סעיף 28 לחוק הסדרים במגזר החקלאי המשפחתי, התשנ"ב-1992 (להלן: "חוק ההסדרים"), לביטול פסק משקם שניתן ביום 16/3/06 על-ידי עו"ד נמרוד אשכול (להלן: "הפסק","פסק המשקם" ו"המשקם", נספח א' לתובענה). במסגרת הפסק, הורה המשקם למבקשים, חקלאים החברים באגודה להתיישבות חקלאית שיתופית של מושב שדה עוזיה, היא המשיבה 1 (להלן: "האגודה"או "המושב"), לפנות את חלקות העיבוד המוחזקות על-ידם מכוח חוזה שכירות תלת-צדדי בין האגודה לבין מינהל מקרקעי ישראל והסוכנות היהודית לארץ ישראל, לא יאוחר מיום 30/3/06. כמו כן קבע המשקם את סכום הפיצוי הסופי שישולם למבקשים בגין הפינוי.
2. בשנת 1986 נתפסו על-ידי מע"צ שטחים חקלאיים שהיומוחזקים ומעובדים על-ידי חברי המושב, ובכללם המבקשים, במסגרת הרחבת כביש מספר 4,בקטע שבין אשדוד לאשקלון. ועדת הפיצויים של מינהל מקרקעי ישראל (להלן: "
המינהל") קיימה מספר דיונים בעניין תביעות הפיצויים של המחזיקים בחלקותשנתפסו, במהלכם שמעה את טיעוני המחזיקים שהופיעו בפניה ואת נציגי האגודה ומע"צ.לאחר מכן, קבעה את סכומי הפיצויים שתשלם מע"צ לסילוק תביעות המחזיקים, וזאת בהנחהשלא תימסר להם חלקה אחרת (החלטת ועדת הפיצויים צורפה כנספח ז' לתובענה). אולם האגודההגיעה להסדר חלופי עם שישה מאותם מחזיקים, וביניהם המבקשים, אשר ביקשו להמשיך בעיסוק בחקלאות, לפיו יפקידו החברים בידי האגודה מחצית מסכום הפיצויים שנקבע להם, ובתמורה יקבלו חלקות ב' (חלקות עיבוד מרוחקות מהמושב) כגודל החלקות שהופקעומידיהם, מתוך שטח שחכרה האגודה מהמינהל בגוש בגודל של 280 דונם שנמצא בתחומי העיראשדוד, מערבית לכביש מספר 4, ושנרשם כחלק ממשבצת האגודה (להלן:
"החלקות
החלופיות") (ראו: החלטת ועד ההנהלה של האגודה מיום 21/12/86, נספח ה' לסיכומיהמשיבים). הסכם זה בוצע, והמבקשים קיבלו חזקה בחלקות החלופיות.
3. בעקבות הליך משפטי שהתנהל בין האגודה לבין המינהל באשרלשטח שמתוכו הוקצו החלקות החלופיות, הגיעו הצדדים להסכם פשרה, שבגדרו נקבע כי שטחשל 165 דונם ממערב לכביש מספר 4, ליד תחנת הרכבת של אשדוד, הידוע כחלקות 154, 180ו- 181 בגוש 2092, יהיה שייך למשבצת האגודה, ואילו שטח של 80 דונם הנמצא מערבית לו, יוחזר למינהל. עוד נקבע בהסכם זה כי האגודה תהיה רשאית לפעול לשינוי הייעוד של השטח הראשוןעל-פי החלטה
717 של מועצת מקרקעי ישראל, שעניינה החכרת קרקע חקלאית לצורך הקמת מיזםעסקי, בשיתוף עם משקיע חיצוני ובאמצעות תאגיד, שחלקו יהיה בבעלות היישוב החקלאי(הסכם הפשרה מצורף כנספח ג' לתשובה לתובענה).
4. משנקלעה האגודה לחובות כבדים לנושים שונים, בעיקר לבנקים, שהגיעו בסוף שנת 2004 לסכום של כ- 30 מליון ש"ח, מונה עו"ד דורון כוכבי כמשקם, מכוח חוק ההסדרים, לשם הסדרת חובותיה. עו"ד נמרוד אשכול החליפו בתפקיד, והוא המשקם אשר הפסק שנתן הוא נושא תובענה זו.
5. בפני המשקם התנהל משא ומתן לפינוי החלקות החלופיותולהחזרתן לידי האגודה, לצורך ביצוע מיזם עסקי על-פי החלטה 717 הנ"ל. בדיון שהתקייםביום 30/4/00 העלה המשקם הצעה, שקיבלה תוקף של פסק חלקי בהסכמת הצדדים, לפינויהחלקות החלופיות בתמורה להקצאת חלקות אחרות בשטח זהה במתחם "הפרדס" השייך לאגודה, ולתשלום בסך של 1,400$ עבור כל דונם שיפונה, וזאת אחרי שיתקבלו הכספים מן המיזם המשותף. בהתאם לכך חתמו הצדדים בחודש מאי 2000 על הסכם (נספח ה' לסיכומי המשיבים, להלן:"
ההסכם"),שאושר על-ידי המשקם בהחלטתו מיום 24/1/01 (נספח ו' לסיכומי המשיבים). באותה החלטה הורה המשקם על מינויו של עו"ד משה טפר ככונס נכסיםלביצוע ההסכם, ובהמשך החליפו בתפקיד המשיב 2 - עו"ד ראובן פרנקו (להלן: "
הכונס")
.
6. ביום 8/3/01 הגישה האגודה לבית המשפט המחוזי בבאר-שבעבקשה לביטול פסק המשקם מיום 24/1/01, שבו ניתן תוקף להסכמת הצדדים, בעילה של חריגה מסמכותעל-פי סעיף 28(א)(1) לחוק ההסדרים (ת.א. 1078/01, נספח ז' לסיכומיהמשיבים). המבקשים, מצדם, עמדו על קיום ההסכם, וטענו כי האגודה מנועה ומושתקתמלטעון כנגד ההסכם עליו חתמה. ביום5/6/02 הגישו הצדדים לבית המשפט בקשה מוסכמת למחוק או לדחות את התביעה, והיא נדחתה (נספח א' לתשובה לתובענה). עם דחיית התביעה, ולבקשתו של בא-כוח המבקשים דאז, עו"דגלעד הס, החל הכונס לפעול לביצוע ההסכם.
7. ואולם, ביום 28/8/02 פנה בא-כוח המבקשים הנוכחי, עו"דאייל נון, אל ועד האגודה, וטען כי תוקף ההסכם הותנה באישור האסיפה הכללית שלהאגודה, ומשלא ניתן אישור כאמור, טרם נכנס ההסכם לתוקפו. עוד נטען, כי ההסכם התבטלזה מכבר, נוכח חלוף הזמן מאז כריתתו, ומשכך, על האגודה להימנע מהפרעה כלשהי לשימושבזכויות בחלקות החלופיות (נספחטו' לתובענה). המבקשים סירבו להתפנותמהחלקות החלופיות ונקטו פעולות שונות הנוגדות את ההסכם, כגון הכשרת הקרקע לצרכיחניון ציבורי ונטיעת עצי זית. בעקבות כך החלו חילופי דברים בין המבקשים לבין הכונס, אשר דרש להימנע מביצועכל פעולה במקרקעין החורגת מעיבוד חקלאי שוטף, עד לביצוע עסקת החליפין, כאמור בהסכם(ראו נספחים יד'-טז' לתובענה ונספחים כא'-כד' לתשובה לתובענה).
8. בדיון שנערך בפני המשקם ביום29/6/05 טען ב"כ המבקשים כי ההסכם לפינוי החלקות היה מותנה בעמידה בלוח זמניםמסוים ובתשלום פיצוי. האגודה לא עמדה בזמנים אלו, ועל כן, הודיעו מרשיו כי הםמבטלים את ההסכם. ב"כ המבקשים טען כי למבקשים נגרמו נזקים מתוך ציפייה שההסכם יתממש,שכן לאורך תקופה ארוכה לא עיבדו את הקרקע והשקיעו בה סכומים לא מבוטלים. עוד טען, כי המבקשים השלימו את הסדר חובותיהם באגודה ושילמו חלף ערבות, וכי מר בוארון (המבקש 3) אף מצוי ביתרת זכות. נטען כי למשקם או לאגודה אין סמכות לממש את הקרקע, ולחלופין, אם ישנה סמכות כזו, הרי שהמבקשים שילמו מחצית מסכום הפיצוי עבורהמעבר לחלקות החלופיות ומס שבח, ולכן מגיע להם פיצוי גבוה יותר מכפי שהוצע בהסכם,בערכים ריאליים (פרוטוקול הישיבה צורף כנספח טו' לתובענה).
המשקם סבר כי השאלה היחידה הטעונה הכרעה היא שאלת היקף הפיצוי שיקבלו המבקשים, אםבכלל, מעבר לתמורה שנקבעה בהסכם. בהחלטתו מיום 12/7/05 מינה את השמאי אריה קמיללצורך שמיעת טענות הצדדים בשאלה זו והגשת חוות-דעת מומחה למשקם (להלן:
"השמאי")
.
9. ביום 16/3/06, ולאחר שהשמאי הגיש את חוות-דעתו, נתןהמשקם את הפסק נושא התובענה שבפני, בו קבע כי אין כל יסוד לטענת המבקשים לפיה האגודה לאעמדה במועדים הקבועים בהסכם, ומשכך הוא חסר תוקף. המשקם הוסיף כי המבקשים אף מנועים מלטעון כי ההסכם אינו תקף, או כי למשקם אין סמכות להורות על פינויים, וזאת מכמה טעמים. ראשית, המבקשים חתמו על ההסכם יחד עם האגודה, הסכם שאושר על-ידי המשקם.שנית, המבקשים הגישו למשקם ביום 22/6/00 בקשה להותיר את ההסכם בתוקף, חרף התנגדותהאגודה לכך. שלישית, בהליך שהתנהל בבית המשפט המחוזי בבאר-שבע טענו המבקשים לתוקפושל ההסכם, וכן טענו לסמכות המשקם לפעול לקיום ההסכם ולהסדרת חוב האגודה. רביעית,המבקשים הסכימו למחיקת או לדחיית תביעת האגודה לביטול הפסק שאישר את ההסכם, בשל חוסר סמכות. לאורכל אלה קבע המשקם כי המבקשים מנועים מלטעון נגד תוקפו של ההסכם.
המשקם ציין בפסקו כי טענתהמניעות מקורה בעקרון תום הלב הקבוע בסעיף 39 לחוק החוזים (חלק כללי), תשל"ג-1973(להלן:"
חוק החוזים"),החל על כל פעולה משפטית מכוח סעיף 61(ב) לאותו חוק.מעקרון זה נובע האיסור על שימוש לרעה בהליכי משפט, ומכאן הוכר בפסיקה עיקרון ההשתקהשיפוטי, על-פיו מושתק בעל דין מלטעון טענה הפוכה מזו שטען בעבר, שהביאה לו טובתהנאה. המשקם אף ציין כי בהסתמך על ההסכם שבין הצדדים לפינוי החלקות החלופיות, הקצאתהחלקות במתחם "הפרדס" והפיצוי הנוסף, אשר אושר על-ידי המשקם - התקשרה האגודה בהסדרעם נושיה ובהסכם עם יזם, שמכוחו, לאחרונה, העביר היזם לאגודה כספים בהיקף שלמיליוני שקלים על חשבון ההסכם. חלק מהותי מהכספים הועבר לנושי האגודה על חשבוןהסדר המעטפת. בנסיבות אלו, קבע המשקם, לא קמה למבקשים כל עילה לטעון לביטולו שלההסכם.
10. לעניין הפיצוי, קבע המשקם כי הגם שבהסכםבין הצדדים נקבע גובה הפיצוי שיינתן למבקשים, יש מקום לשוב ולבחון אתהפיצוי שנקבע, מאחר שחלפו למעלה מחמש שנים מאז נחתם ההסכם. המשקם העיר כי בהחלטתומיום 28/2/06 ניתנה לצדדים הזדמנות להגיב על חוות-דעתו של השמאי בכל הנוגע לגובההפיצוי, אולם הם בחרו שלא לעשות זאת. מכל מקום, המשקם הבהיר, כי נקודת המוצא לצורךבדיקת גובה הפיצוי היא החלפה של קרקע חקלאית אחת בקרקע חקלאית אחרת, וכי ייזום עסקהלפי החלטה 717 של המינהל היא פררוגטיבה של האגודה החקלאית, ולא של חבר באגודה. לפיכך, ההשוואה שמנסים המבקשים לעשות בין הפיצוי לבין התמורה שתקבל האגודה מן המיזם - אינה רלוונטית. הקרקע היא חלק ממשבצת האגודה, היא יועדה לשמש מקור עיקרילהסדרת חובות האגודה וחבריה, וזאת גם על-פי החלטות האגודה והסכמת חבריה, אשר קיבלואת אישור המשקם.
לאור כל האמור, ובהתחשב במכלול הנסיבות, בשנים שחלפו מאזנקבע סכום הפיצוי, בשיהוי בהעמדת הקרקעות בחלקת "הפרדס" לחברים ובהקמת קו המיםבמקום, ובאמור בחוות הדעת השמאית - קבע המשקם כי הפיצוי הכספי שיקבל כל אחדמהמחזיקים עבור החלקות שפינה, בנוסף לחלקות במתחם "הפרדס", יהיה סך של 1,700 דולר לדונםבתוספת מע"מ. סכום זה כולל בתוכו את הסכום שנקבע בהסכם (1,400 דולר), ופיצוי נוסף בסך300 דולר לכל דונם ו/או חלקו היחסי על-פי טבלת השטחים שצורפה להסכם. המשקם קבע כיהתשלום יבוצע על-ידי האגודה כמפורט בהסכם, או יופחת מהחוב של מי מהמחזיקים שיימצאחייב על-פי הסדר המעטפת, והכל בכפוף להוראות המשקם. המשקם הוסיף וקבע כי מטעיהזיתים שנטעו המבקשים בחלקה יועתקו על-ידי האגודה ובמימונה לשטח אחר שעליו יורוהמבקשים, "
וזאת לפנים משורת הדין והגם שהמטעים ניטעו לאחר ההסכם ובניגוד להוראות
כונס הנכסים". היה ומי מהמחזיקים לא יפנה את השטח המוחזק על-ידובחלקה עד ליום 30/3/06, מוסמך הכונס לנקוט כל פעולה שתידרש על מנת לגרום לפינויהשטח והעמדתו לצורך המיזם המשותף שבין האגודה ליזם.
11. מכאן התובענה שבפני, בה עתרו המבקשים להצהיר על ביטולפסק המשקם בכל הנוגע למימוש חלקות העיבוד של המבקשים (החלקות החלופיות), ולהעברתן לידי יזם מסחרי לצורךהסדרת חובותיה של האגודה. בנוסף, עתרו המבקשים להצהיר כי בכל מקרה בו ישונה בעתידייעודן של החלקות מכוח הוראות תכנית מפורטת בהתאם לחוק התכנוןוהבניה, התשכ"ה-1965, הם יפוצו בהתאם לשווי הזכויות הריאלי, כפי שייקבע על-ידי שמאימקרקעין מוסמך בסמוך לשינוי הייעוד, וכן יובאו בחשבון השקעותיהם והוצאותיהם הנוגעותלאותן חלקות.
המשיבים טוענים כי היה על המבקשים לצרף לבקשה את היזמים שרכשו את החלקה, וכבר שילמו עבורה, שכן הם עלולים להיפגע מביטול הפסק. אם כך הוא הדבר, לא ברור מדוע לא דאגו המשיבים שהיזמים יהיו מיוצגים בדיון בפני המשקם, שהרי באותו דיון עתרו המבקשים לביטול ההסכם, שבהסתמך עליו נעשתה העיסקה עם היזמים. אין לקבל טענה זו המועלית בבקשה לביטול הפסק, שהיזמים לא היו צד לו.
12. ביום 3/7/06 הגישו המבקשים בקשה למתן סעד הצהרתיזמני במעמד צד אחד, אשר יאסור על המשיבים לעשות כל פעולה של שינוי המצב הקייםבחלקות החלופיות עד להכרעה בתובענה (בש"א 14747/06). הבקשה נדחתה בהחלטתו של כבוד סגן הנשיא השופט י' זפט מיום 3/7/06. ביום 6/7/06 הגישו המבקשים בקשה חוזרת למתן סעד הצהרתיזמני במעמד צד אחד, לאחר שלטענתם קיבלו הודעה מהכונס לפיה יימשכו הליכי הפינוי מן החלקות החלופיות כאמור בפסק המשקם, ועצי הזית הנטועים בחלקות ייעקרו. עוד טענו המבקשים בבקשה כי הכונס לא שעה לבקשתם שלא לפגוע באספקת המים לחלקות וזו עדיין לאחודשה. כבוד השופט י. זפט נעתר לבקשה ביום 10/7/06 והוציא צו ארעי האוסר על עקירת עציהזית במקרקעין ועל מניעת מים במקרקעין. הבקשה לסעד זמני נידונה במעמד שני הצדדיםביום 19/7/06 בפני כבוד השופטת ר' משל. במהלך הדיון נחקרו על תצהיריהם המבקש 1, מרמשה גלם, והכונס, ובסופו, הודיע בא-כוח המבקשים, עו"ד אלבוים, כי מרשיו מבקשיםלמחוק את הבקשה, וכי הם מסכימים לביטול הסעד הארעי ולביצוע פסק המשקם בשלב זה. ב"כ המבקשים אמר בדיון: "
נוכח עמדת הכונס, אנחנו נבקש לקיים את פסק המשקם ככתבו וכלשונו" (עמ' 8 לפרוטוקול). בהתאםלכך, הורתה כבוד השופטת משל על מחיקת הבקשה ועל ביטול הסעד הארעי שניתן ביום 10/7/06 והטילה הוצאות בסך של 5,000 ש"ח בתוספת מע"מ והפרשי הצמדה וריבית כחוק,לפי תוצאות ההליך העיקרי.
בנסיבות אלו, לנוכח הצהרת ב"כ המבקשים כי הם מעוניינים בביצוע פסק המשקם, הפסק אכן בוצע, כפי שמדגישים המשיבים בסיכומיהם: המבקשים פונו מן החלקה, ועצי הזית הועתקו לחלקה החלופית. לכן, המחלוקת בין המבקשים למשיבים מצטמצמת כיום לשאלת הפיצוי הכספי המגיע למבקשים, נושא שאף הוא נדון בפסק שהמבקשים עותרים לביטולו. וגם בענין הפיצוי, לא ברור מדוע המבקשים התעקשו על המשך הדיון בתיק, לנוכח הצהרתם כי הם מבקשים לקיים את פסק המשקם "ככתבו וכלשונו".
13. ביום 12/12/06 התקיים דיון בתיק העיקרי, שבראשיתוהודיע בא-כוח המבקשים כי הם מוותרים על הסעד ההצהרתי הנוגע לפיצוייםבעתיד ועל חקירה נגדית של הכונס, ומוכנים לסכם בכתב. לאחר שהצדדים סיימו להשמיע אתטיעוניהם, ניתנה החלטה, שבה הבהרתי כי בית המשפט לא יכנס לדיון בסכסוך לגופו,דהיינו לשאלות מהו תוקף ההסכם שבין האגודה לבין המבקשים, האם ההסכם הופר, ומהם הסעדים שכל צד זכאי להם. בעניינים אלו דן המשקם, והשאלה היא רק אם קיימת עילה לביטול הפסק על-פי חוק ההסדרים. כמו כן, העליתי בפני הצדדים את השאלה מכוח מה דןהמשקם בסכסוך בין הצדדים ונתן את ההחלטה מיום 16/3/06, שהיא העילה לבקשה לביטולשהוגשה, וקבעתי כי הצדדים יתייחסו בטיעוניהם גם לסוגיה זו. לבסוף, נקבעו מועדיםלסיכומים, בכפוף להודעת בא-כוח המשיבים כי גם הוא מוותר על חקירה נגדית. ביום7/1/07 הודיע בא-כוח המשיבים על הסכמתם להגיש סיכומים מבלי לחקור את המבקש 1.
ביום 30/1/07 התקבלה הודעת המבקשים לפיה הם מסתפקים בנימוקי התובענה כסיכומים מטעמם, ומבקשים לשמור לעצמם את זכות התשובה לסיכומי המשיבים. הם אכן הגישו סיכומי תשובה, בהיקף החורג בהרבה מן המותר בהחלטת בית המשפט, ולהם צרפו (לא ברור באיזה רשות) נספחים שונים. בסיכומי התשובה גם מועלות טענות עובדתיות, ואף טענות שזיכרן לא בא בהמרצת הפתיחה. מכל אלו עלי להתעלם.