רקע עובדתי
1. לפני שתי המרצות פתיחה (99/05 ו-156/05) שהדיון בהם אוחד. הצדדים ייקראו להלן על פי שמותיהם, תורג, יאיר, ענת ושלום.
שתי שאלות עיקריות עומדות להכרעתי: הראשונה - אם שלום, שהעניק מחצית הדירה במתנה לענת גרושתו, על פי הסכם ממון שערכו השניים עם גירושיהם, עשה זאת במטרה להבריח את רכושו מנושיו, ובענייננו - מתורג. השניה - אם חבה ענת, מכח איזון המשאבים, במחצית חובו של שלום לתורג.
2. לענת ולשלום שני ילדים קטינים. על שמם רשומה בחכירה לדורות בחלקים שווים דירת מגורים ברח' משה שרת 9/9 בקריית ים בגוש 10444, חלקה 1476, תת-חלקה 45 (להלן - "דירת המגורים").
תורג היא חברה, שרכשה מספר דירות מחברה קבלנית והיא נושה של שלום על פי פסק דין מיום 18.02.04 שניתן בבית משפט השלום בחיפה (השופטת ר' למלשטרייך-לטר ב-ת"א (חי') 23041/00, תורג בע"מ ואח' נ' דן אלום דניאל בע"מ ואח'). בפסק דין זה (להלן - "פסק הדין") חוייבו שלום והחברה שבבעלותו לשלם למבקשת 44,000 ש"ח בגין הנזקים שגרם לדירות השייכות לתורג. כעולה מפסק הדין, ביצעו שלום וחברתו, דן אלום דניאל בע"מ, עבודות אלומיניום עבור החברה הקבלנית, שמכרה לתורג שתי דירות. הדירות נמסרו לתורג, לאחר שהיא שילמה לחברה את כל המגיע עבור הדירות. ביום 22/12/99, בעת שהדירות היו כבר, כאמור, בחזקת תורג ואף ננעלו על ידיה, נפרצו הדירות על ידי שלום ואו מי מטעמו, והפורצים עקרו מהן את חלונות האלומיניום וגנבו אותן. שלום או חברתו טענו כי הם פרצו לדירות כדי להוציא את מסגרות האלומיניום, כיוון שהחברה הקבלנית לא שילמה את התמורה המגיעה להם, עבור חלונות האלומיניום.
3. ביום 22.03.04 פתחה תורג בהליכי הוצל"פ כנגד שלום (תיק הוצל"פ 02 -11537-04-5 ותיק הוצל"פ 02-20406-04-6), ובמסגרתם הוטל עיקול על רכבו (העיקול לא מומש מכיוון שהרכב הוצא מחזקתו של שלום, אשר השאירו במוסך לכלי רכב, וככל הנראה יש לבעל המוסך זכות עיכבון עליו).
4. במקביל להליכי ההוצל"פ החלו ענת ושלום בהליכי גירושין בהסכמה. בני הזוג חתמו על הסכם גירושין ביום 06/05/2004, וההסכם קיבל תוקף של פסק דין בבית הדין הרבני ביום 11/05/2004. במסגרת ההסכם נקבעה חלוקת הממון בין בני הזוג כדלקמן: הזכויות על דירת המגורים הועברו ללא תמורה לענת, כשהיא מחויבת לבצע את העברת הזכויות בתוך 30 יום. רכב מסוג מיצובישי (מ.ר. 4052402) הועבר גם הוא לבעלות ענת. כן נקבע כי חשבון הבנק המשותף יועבר על שם ענת, והיא תהא אחראית לכיסוי החוב הקיים בחשבון זה (בסך כ- 10,000 ש"ח). כל המיטלטלין בדירת המגורים נשארו בבעלותה של ענת.
שלום התחייב לשאת במזונות חודשיים של 1,500 ש"ח לחודש, עבור שני הילדים.
5. ביום 20/05/04 נרשם שיעבוד צף על נכסי החברה שבבעלות שלום לטובת סילביה אלקסלסי וזאת עפ"י הסכם מיום 06/01/03. תורג טענה, כי ההסכם והרישום נעשו גם הם במטרה של שלום להבריח את נכסיו מנושיו. אלקסלסי הגישה בקשה ביום 17.06.04 לעיכוב הליכי ההוצל"פ שנקטה בהן תורג. תורג טוענת כי גם העברת זכויות זו נעשתה במטרה של בני הזוג, שלום וענת, להבריח נכסים. במאמר מוסגר אומר, כי יש להתפלא על כך, שאלקסלסי לא צורפה כצד בהמרצה 156/05, שהגישה תורג, שהרי אפילו אם תזכה בה תורג, קביעות פסק הדין לא יחייבו את אלקסלסי.
6. ענת לא ביצעה את העברת הזכויות בדירת המגורים במועד שנקבע בהסכם הממון. תורג הטילה, במסגרת הליכי ההוצל"פ, ביום 1/8/04, בעוד מחצית הדירה רשומה על שמו של שלום, עיקול על זכויותיו בדירת המגורים. העיקול נרשם אצל רשם המקרקעין ב-17.08.04.
ב-05/01/05 מונתה ע"י ראש ההוצל"פ כונסת נכסים מטעם תורג על דירת המגורים. אולם, נתתי צווים זמניים, לפיהם עוכבו הליכי ההוצל"פ עד למתן פסק הדין.
7. ראשונה הגישה ענת, ביום 8/3/05, את המרצת הפתיחה 99/05, שבה תבעה פסק דין הצהרתי, לפיו כל הזכויות בדירה הן שלה, ולפיכך אין לתורג, או ליאיר זכות להפרע על הדירה עקב חובו של שלום.
אחריה, ביום 21/6/05, הגישה תורג את המרצת הפתיחה 156/05, שבה תבעה להצהיר כי היא זכאית להיפרע מהחוב על פי פסק הדין גם מענת, וכי, לחילופין, היא זכאית להיפרע מכל הדירה של בני הזוג (לכאורה, בני זוג לשעבר).
טענות הצדדים
8. תורג טענה, כי מיד עם מתן פסק הדין נגד שלום, החלו שלום וענת בסדרת פעולות על מנת להבריח את נכסיו של שלום מנושיו ולמנוע את מימושם בהליכי ההוצל"פ: הסכם הגירושין שערכו ביניהם, הוא פיקטיבי וכל ייעודו להבריח נכסים. תורג ביקשה ללמוד זאת ממספר נתונים: סמיכות הזמנים בין הסכם הגירושין כביכול לבין מועד מתן פסק הדין; היותו של ההסכם בלתי הגיוני, כיוון שהעניק את כל הרכוש לענת ללא תמורה; על פי בקשותיו של שלום לפני ראש ההוצל"פ למתן צו תשלומים חודשי בסך 200 ש"ח בלבד והצהרתו על משכורת חודשית בסך 4,500 ש"ח, אין זה מתקבל על הדעת שויתר מרצונו על מרבית רכושו. הוגש, מטעמה של תורג, תצהיר של חוקר פרטי שניהל חקירה סמויה אחר ענת ושלום, ממנה עולה, לטענת תורג, שהמשיבים ממשיכים להתגורר יחדיו כמימים ימימה בדירתם.
9. תורג הוסיפה וטענה, כי חזקת השיתוף בחובות חלה על יחסיהם של ענת ושלום, שכן החוב נובע מפעילותו השוטפת של שלום במסגרת החברה שבבעלותו המלאה, וזאת טרם הגירושין, כאשר רכושם של בני הזוג היה משותף. לפיכך לעמדת תורג, גם אם ייקבע שמלוא הזכויות בדירת המגורים נתונות לענת, הרי שהיא (תורג) זכאית להיפרע מהדירה כולה, ודין העיקול להישאר על כנו ואף לחול על חלקה של ענת.
10. ענת טענה שעפ"י הסכם הגירושין שנכרת בינה לבין שלום, כל זכויותיו בדירה (50%) הועברו אליה וכדין. רישום העברת הזכויות לא התבצע מכיוון שהיא חלתה במחלת נפש ואושפזה במחלקה פסיכיאטרית בבית-חולים. ענת הסתמכה גם על ההלכה שבע"א 189/95
בנק אוצר החייל נ' אהרונוב, פ"ד נג(4) 199 (להלן: "הלכת אהרונוב"), לפיה רכישת הזכויות משלום בהסכם הגירושין היא זכות שביושר הגוברת על העיקול שקיים על הדירה, אשר הוטל לאחר הסכם הגירושין.
בתצהיר המשלים שהגישה ענת, נכתב, כי חלוקת הרכוש התבצעה באופן שוויוני בהתאם להסדר איזון המשאבים הקבוע בחוק יחסי ממון: הדירה הועברה לבעלותה המלאה ובתמורה נקבעו דמי מזונות בשיעור נמוך. עוד נטען בתצהיר, כי בחשבון הבנק המשותף שהועבר לה, נותר חוב בסך 10,000 ש"ח אותו הייתה צריכה לכסות וכי שוויים של המיטלטלין שנשארו ברשותה נמוך. עלה כי ענת ושלום ביצעו חלוקת רכוש נוספת, מאוחרת יותר, שלא הופיעה בהסכם, לפיה חילקו ביניהם את קרן ההשתלמות של שלום והסכימו גם כי שלום יקבל את החזר ההלוואה שהזוג נתן לשותפיה העסקיים של ענת (הסכמה זו ניתנה לטענתה רק מכיוון שידעה שההלוואה לא תוחזר).
11. לעמדת ענת, הלכת השיתוף בחובות לא חלה במקרה דנן משום שהחוב הכספי של שלום כלפי תורג הוא חוב אישי שלו, שנוצר מפעילות עסקית בחברה שבבעלותו הבלעדית.
דיון