א.
כללי:
1. המבקשים עתרו למתן פסק דין המצהיר על ביטול שטר המשכון והמחאת זכויות חוזיות על דרך השעבוד, המתייחס לבית מגוריהם, אשר נחתם על ידם ביום 13.06.89, לטובת המשיב. כן עתרו המבקשים לסעדים חלופיים, בהם מתן הצהרה כי תוקפו של שטר המשכון פג בחודש 05/95, עת נרשם משכון על נכס המקרקעין שבבעלות חברת א.מ. בנגב בע"מ; לחילופין למתן הצהרה כי שטר המשכון חל רק על ערך המגרש עליו בנו ביתם, כפי ערכו במועד רישום המשכון; ולחילופין למתן הצהרה כי שטר המשכון תקף בכפוף לזכויות לדיירות מוגנת של המבקשים בביתם.
ב.
העובדות:
2. ביום 18.02.88 הקימו המבקשים חברה בשם "א.מ. בנגב בע"מ" שעיסוקה, בין היתר, ביצוע עבודות מתכת, מסגרות, צנרת ושיפוץ מיכלים (להלן: "החברה"). למבקש 1 (להלן: "המבקש")90% ממניות החברה ולמבקשת 2 (להלן: "המבקשת"), 10% ממניותיה.
בסמוך למועד הקמת החברה, פתחה החברה חשבון בנק לניהול עסקיה אצל המשיב. חשבון זה שימש כחשבון הבנק היחיד של החברה מיום הקמתה ועד לשנת 2002.
3. ביום 14.03.88 חתמו המבקשים על כתב ערבות מתמדת ללא הגבלת סכום.
ביום 13.06.89 חתמו המבקשים על שטר משכון והמחאת זכויות חוזיות על דרך שעבוד למשכון (להלן: "שטר המשכון"), להבטחת פרעון האשראי שניתן לחברה בחשבונה אצל המשיב. בשטר המשכון הוגדר הנכס הממושכן כדלהלן:
""הנכס": מגרש מספר 5032 לפי ת.ב.ע. 44/102/03/5 בנווה נוי, באר-שבע המהווה חלק מחלקה 3 בגוש 38019". בשעה שחתמו המבקשים על שטר המשכון טרם נבנה ביתם על המגרש בנוה נוי. רק לאחר חתימתם על השטר, הם בנו את ביתם על המגרש.
הנכס בנווה נוי (להלן: "הנכס") רשום בפנקסי מנהל מקרקעי ישראל.
המשכון נרשם בפנקס רשם המשכונות ביום 15.06.89.
4. לטענת המבקשים, במשך שנים מצבם הכלכלי היה שפיר, החברה שגשגה עד לשנת 1996, והם רכשו נכסים רבים ובנו את ביתם על הנכס הממושכן ללא נטילת משכנתא, החזיקו כספים בחשבונם הפרטי ובחשבונות החסכון של ילדיהם. בשנת 1995 רכשה החברה מגרש תעשייתי והקימה עליו מפעל בשווי של כ- 1,500,000 $, ללא צורך בלקיחת הלוואות.
5. המבקשים טענו כי המפולת של החברה, והירידה שלהם מנכסיהם החלה לאחר כניסתו של מר סוויד לתפקידו כמנהל הסניף של המשיב בבאר שבע, בחודש אוגוסט בשנת 1996. החברה נטלה מספר הלוואות, ברובן הלוואות דולריות. לאחר שהחברה לא יכלה לעמוד בהתחייבויותיה, במקום לממש את הכספים והנכסים שהיו לחברה, יעץ מר סוייד למבקשים לקחת הלוואות נוספות, החובות תפחו עד שלחברה, ולמבקשים, שערבו לחובות החברה, לא נותרה ברירה והם נאלצו למכור חלק מנכסיהם להחזרת החובות, אך עדיין נותרה לחובתה של החברה יתרה העולה על הסכום של 2,000,000 ש"ח.
בשנת 2002 החליט המשיב לעצור את הזרמת הכספים לחשבון החברה ולחשבונם הפרטי של המבקשים, והמבקשים נאלצו לפתוח חשבונות בבנקים אחרים.
6. לאחר שנשלחו למבקשים התראות לפירעון החוב, טרם ימומש המשכון, אשר לא נענו על-ידי המבקשים, פתח המשיב ביום 10.04.03 בהליכי הוצל"פ למימוש בית מגוריהם של המבקשים, שנבנה על המגרש הממושכן. בעקבות פתיחת התיק בהוצל"פ, פנו המבקשים בהמרצת הפתיחה שבעניננו.
ג.
בטלות שטר המשכון כלפי המבקשת:
7. לטענת המבקשת, היא כלל לא ידעה כי היא חותמת על מסמך הממשכן את ביתה להבטחת חובות החברה. למבקשת, כאמור, אך 10% ממניות החברה ולטענתה היו תקופות בהן לא היתה פעילה בחברה והיתה חותמת על מסמכים שהוצגו לה בבנק אצל המשיב במהירות ומבלי לדעת על מה היא חותמת. עוד טענה כי לא הוסבר לה על-ידי עובדי המשיב על מה היא חותמת, וכי בשנת 89, כחודשיים לפני החתימה על שטר המשכון, ילדה את ילדה השלישי ובעת החתימה היתה בחופשת לידה. לטענתה,
"לא הייתי בחיים חותמת על שיעבוד לבנק של הבית שלי" (עמ' 3 לפרוט')
. המבקשת אף הכחישה כי חתמה אצל עו"ד דניס על תצהיר ושטר משכון (נ/2, נ/3).
8. מטעם המשיב העידה הפקידה אילנה שפירא אשר החתימה את המבקשים ביום 13.6.89 על שטר המשכון. שפירא הצהירה כי אינה זוכרת את מעמד החתימה
"ואולם אין לי כל ספק כי הבהרתי למבקשים כי מדובר בשטר משכון ללא הגבלה בסכום...". שפירא אף העידה כי
"אני מסבירה על מה הוא חותם (הבא לחתום בפניה על שעבוד - ר.א.)
אני מסבירה שהוא ממשכן את הבית לטובת חובות החברה וכל מה שמשתמע מכך...".
9. למרות שמתקשה אני ליתן אמון בגרסת המבקשת שטענה כי אינה זוכרת שחתמה על שטר המשכון, מוכנה אני להניח לטובתה, אם כי בקושי, שבשל מעבר השנים, היא לא זכרה, בשעה שהעידה, את מעמד החתימה על שטר המשכון בפני שפירא ובפני עו"ד דניס. לענייננו, אין זה מעלה או מוריד אם המבקשת זכרה או לא זכרה את מעמד החתימה על שטר המשכון, משלא הכחישה את חתימותיה על גבי השטר והתצהיר שנחתם בפני עו"ד דניס, ולכן לא רק שהוכח על ידי המשיב כי המבקשת חתמה על שטר המשכון אלא שלנוכח האמור בתצהיר, שעליו חתמה המבקשת בפני עו"ד דניס, ואשר בו נאמר כי הוא מאמת את הפרטים הנקובים בשטר המשכון, טענת המבקשת כי לא ידעה שהיא חותמת על שטר המשכון, וכי לכן שטר המשכון בטל כלפיה, נדחית. לעניין זה אוסיף, כי המבקש, בהגינותו, אישר
"אני יידעתי את אשתי על מה אנו חותמים הכוונה לחתימה על מגרש בנווה נוי", וכן
"נכון שהבנתי היטב שאני משעבד את המגרש בנווה נוי לפעילות החברה. לשאלתך אם כך גם הבינה אשתי אני משיב שמן הראוי שכן".
ד. בטלות המשכון כלפי המבקש:
10. לטענת המבקש הוא הסכים למשכן את הנכס בנווה נוי באופן זמני עד אשר
"המפעל יעמוד על רגליו ויתן בטוחות משלו". לטענתו בשנת 1995 הקים את המפעל בעלות של כמיליון וחצי דולר ללא קבלת הלוואות, ואז המשיב דרש כי ימשכן את המפעל והוא הסכים
"כנגד ביטול כל המשכונות והבטוחות האחרות".