ה"פ
בית המשפט המחוזי בתל אביב
|
771-05
12/01/2006
|
בפני השופט:
ד"ר דרורה פלפל
|
| - נגד - |
התובע:
1. גורל לאור
2. גורל שולמית
עו"ד מ' לב
|
הנתבע:
1. עזבון נויימן חיים ז"ל ע"י מנהלי העזבון
2. נוימן שושנה
עו"ד י' שלזינגר
|
| פסק-דין |
א. מהות הבקשה
בפנינו בקשה של המשיב מס. 1 למחוק את המרצת הפתיחה על הסף.
המשיבה מס. 2-, לא הגיבה ולא התיצבה.
המרצת הפתיחה נוגעת לבקשה להצהיר שהמבקשים הינם בעלים של מחצית עליית הגג, של יחידת המגורים (יחידה בבית דו-משפחתי המצויה בחלקו הדרום-מערבי של מגרש הידוע כחלקה 624 בגוש 6355. להלן: "החלקה") המצויה בבעלות משיב מס' 1, והמוחזקת ע"י משיבה מס' 2;
וכן להצהיר כי המבקשים הנם בעלים של מחצית הרכוש המשותף לרבות החצר של החלקה האמורה.
ב.
עובדות רלבנטיות
המחלוקת נוגעת לשתי יחידות מגורים, שוות וסימטריות, על פי הרישום בלשכת רישום מקרקעין, המהוות כל אחת מחצית מהחלקה (ר' נסח רישום המקרקעין נספח א' להמרצה).
המבקשים, רכשו זכויותיהם מידי כונס הנכסים עוה"ד שמואל ינקוביץ.
הכונס, מימש את זכויותיה של גב' אורנה חולי נוימן, והוא בא בנעליה.
משיב מס' 1, הנו עיזבון המנוח חיים נויימן ז"ל, והוא בעליה של יחידת המגורים הצמודה ליחידת המבקשים.
משיבה מס' 2 הינה אלמנתו של חיים נוימן ז"ל, ומי שגרה ומשתמשת בפועל ביחידת המשיבים.
המבקשים טוענים, כי לאור מצב הזכויות כפי שהן רשומות בלשכת רישום המקרקעין וברשות המקומית, זכאים היו המבקשים להניח כי הם זכאים למחצית זכויות הבעלות בחלקה, וממילא למחצית זכויות הבעלות בעליית הגג וברכוש המשותף.
לטענתם, הם רכשו מהכונס את מלוא זכויות הגב' אורנה נוימן.
ג.
דיון
הסמכות למחוק תובענה מחמת היעדר עילה מכח תקנה 100 לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד-1984. בפסיקה נקבעו הכללים היסודיים שבסוגיה זו (ר' ע"א 109/49
חברה להנדסה ולתעשיה נ' מזרח שירות לביטוח, פ"ד ה 1585, 1591; גורן,
סוגיות בסדר דין אזרחי, 2005, עמ' 159-158), והם:
א. כתב התביעה יכיל את העובדות החשובות שעליהן מסתמך התובע;
ב. כ"עובדות חשובות" ניתן להגדיר את העובדות הדרושות כדי לנסח עילת תביעה שלמה. בהיעדרן, תהיה התביעה פגומה והיא עלולה להימחק לפי תקנה 100;
ג. כתב התביעה אינו מגלה עילה, אם התובע, בהנחה שיוכיח את העובדות הכלולות בו, לא יהיה זכאי לקבל את הסעד המבוקש על ידיו;
ד. במחקו תביעה מחמת חוסר עילה מחליט בית המשפט על גורל התביעה, ללא שמיעת טענות לעצם העניין;
ה. אמצעי חמור זה יש לנקוט רק במקרים בהם ברור, שהתובע אינו יכול בשום אופן לקבל את הסעד המבוקש, אפילו הוכיח את העובדות המפורטות בכתב התביעה ואף תינתן לו רשות לתקנו;