ה"פ
בית המשפט המחוזי תל אביב-יפו
|
677-06
08/03/2007
|
בפני השופט:
יהודה זפט - סגן נשיא
|
- נגד - |
התובע:
המבריק 5 ציפוי מתכת (1993) בע"מ עו"ד גלעד זרם
|
הנתבע:
1. אחים שרבט (1989) בניה והשקעות בע"מ 2. איקרוס ש.ב.ע. בניה ויזום השקעות בע"מ
עו"ד סיני אליאס אורי רונן
|
פסק-דין |
רקע
המשיבות יזמו בניית מרכז מסחרי על מקרקעין הידועים חלקה 524 בגוש 6711 ביהוד (להלן:
"המרכז המסחרי"). על פי התכנית החלה על המקרקעין השימוש המותר בחלקה הוא תעשיה. כדי להוציא את תוכנית בניית המרכז המסחרי לפועל היה על המשיבות ליזום שינוי יעוד, מתעשיה למסחר.
בשנת 2001 הגישו המשיבות לועדה המקומית לתכנון ובניה בקשה לשינוי יעוד המקרקעין מתעשיה למסחר. לבקשה זו הוגשה התנגדות אחת בלבד מטעם מר מאיר אבוקסיס מנהל ובעל מניות במבקשת. ההתנגדות הוגשה ב-6.2.02 סמוך למועד שנקבע לדיון בבקשה לשינוי יעוד.
במקום להתמודד עם ההתנגדות בחרו המשיבות "לקנות" את הסרת ההתנגדות.
ביום 6.3.02 נערכה טיוטת הסכם בה התחייבו המשיבות למכור למבקשת את חנות בשטח של 250 מ"ר במרכז המסחרי במחיר זול במיוחד, כשליש מהמחיר למ"ר לפיו נמכרה לשופרסל בע"מ ב-30.5.01, חנות בשטח של 5,003 מ"ר, וסמוך לאחר מכן הסיר מאיר אבוקסיס את ההתנגדותו לבקשת המשיבות למתן היתר לשימוש חורג למסחר.
ביום 6.3.02, סמוך לאחר חתימת זכרון הדברים דנה הועדה לתכנון ובניה בבקשת המשיבות לשינוי יעוד והחליטה לאשר שימוש חורג כמבוקש, אולם הוסיפה וקבעה כי ההיתר לשימוש חורג ינתן לאחר שתושלם בניית השלד על פי היתר הבניה להנחת דעתו של מהנדס הועדה.
ב-18.3.02 שלחה הועדה המקומית לתכנון ולבניה למשיבה מכתב בו הודיעה לה את פרטי החלטת הועדה מ-6.3.02.
ב-14.3.02 נחתם בין הצדדים חוזה מכר, שתנאיו זהים בעיקרם לתנאי זכרון הדברים.
בסעיף 2.1 של ההסכם (נספח ד) נקבע תנאי מתלה בזו הלשון:
"מוסכם על הצדדים כי תנאי יסודי להסכם זה לפיו המוכר ימכור את החנות לקונה והקונה יקנה את החנות מהמוכר הוא כי יתקבל היתר לשימוש חורג מתעשיה למסחר בחלקה מאת הועדה המקומית לא יאוחר מ 90 יום מיום חתימת ההסכם. במידה ולא יתקבל היתר לשימוש חורג מתעשיה למסחר מאת הועדה המקומית הסכם זה בטל ומבוטל על כל תנאיו וסעיפיו."
המבקשת פנתה אל המשיבות וביקשה לשלם להן תשלומים על חשבון תמורת החנות בהתאם להוראות הסכם המכר, אולם המשיבות ביקשו לדחות את ביצוע התשלומים, בטענה שהעברת הזכויות במקרקעין על שמן טרם בוצעה במינהל מקרקעי ישראל. בשלב מאוחר יותר הסכימו המשיבות לקבל תשלומים מהמבקשת אולם סירבו להמציא למבקשת ערבות בנקאית להבטחת התשלומים.
ביום 8.9.03, לאחר השלמת בניית השלד, טופס ההיתר ניתן למשיבות.
בתובענה שלפני עותרת המבקשת להצהיר כי הסכם המכר, תקף וכי על המשיבות למסור לה את החנות שרכשה כנגד תשלום מלוא התמורה הקבועה בהסכם המכר, ולרשמה בשמה של המבקשת בפנקסי המקרקעין בזכויות חכירה מהוונות לדורות.
המשיבות מתנגדות לאכיפת הסכם המכר, והתנאי המתלה לא התקיים במועד שנקבע ועל כן החוזה התבטל מאליו על פי הוראות סעיף 2.1 להסכם.
דיון
א. המבקשת לא התייחסה בתובענתה לתנאי המתלה שבסעיף 2.1 להסכם המכר. בסיכומיה טוענת המבקשת כי החלטת ועדת המשנה של הועדה לתכנון ובניה מיום 6.3.02 לאפשר שימוש חורג למסחר בהתאם לבקשת המשיבות, מהווה קיום של התנאי המתלה שנקבע בהסכם המכר.
המשיבה חולקת על כך וטוענת כי בסעיף 2.1 להסכם המכר נקבע במפורש כי לקיומו של התנאי המתלה נדרש כי ימסר למשיבות היתר לשימוש חורג למסחר, ולפיכך אין די בהחלטת ועדת המשנה מיום 6.3.02, כדי לקיים את התנאי המתלה שנקבע בהסכם המכר. לשיטת המשיבות, משלא נמסר למשיבות עד 14.6.02 טופס היתר לשימוש חורג, התבטל הסכם המכר.
ב. תנאי מתלה בחוזה, כמו כל תנאי אחר, מתפרש על פי תכליתו. לאמור, מבין מגוון המשמעויות האפשריות, המוצאות עיגון בלשון החוזה, תועדף החלופה המגשימה בדרך הטובה ביותר את התכלית אליה התכוונו הצדדים בנסחם את החוזה.
הלשון בה בחרו הצדדים לנסח את התנאי המתלה בסעיף 2.1 לחוזה היא
"כי יתקבל היתר לשימוש חורג מתעשיה למסחר בחלקה מאת הועדה המקומית לא יאוחר מ-90 יום מיום חתימת ההסכם".
הצדדים סתמו ולא פירשו מה ייחשב לקבלת היתר. האם די בהחלטת הועדה להתיר את השימוש החורג, או שמא התנאי יתקיים רק במסירת טופס היתר חתום כדת לידי המשיבות.