1. לפניי בקשה לביטול פסק בורר מיום 12.2.07 שניתן על ידי עו"ד שמואל הירש (להלן: הבורר).
2. המשיב הגיש לבית משפט השלום תביעה נגד המבקשים (בש"א 5952/05) להשבת כספים שהשקיע במיזם משותף בעיר בוקרשט שברומניה, שעניינו פתיחת בית קפה בחנות לדברי ספורט של משיב 1. ביום 11.12.05 הורה בית המשפט, לפי בקשה שהגישו המבקשים בהתאם לסעיף 5 לחוק הבוררות, כי לאור תנית בוררות שנקבעה בהסכם שנחתם בין הצדדים ביום 11.11.04, יש לעכב את ההליכים בתובענה.
הבורר מונה על ידי יו"ר ועד לשכת עורכי הדין בירושלים, בהסכמת הצדדים, והצדדים הגישו בפניו תביעות הדדיות. המשיב טען כי על המבקשים להשיב לו סכום כסף של 89,900 ש"ח, שווה ערך באותו מועד ל-20,000$ אותו השקיע במיזם, והמבקשים טענו כי עקב הפרת הסכמים על ידי המשיב הם נאלצו לשאת בנזקים בסך כולל של 218,600 ש"ח.
בפסק הבוררות, קבע הבורר כי מהסכם ההבנות שנחתם בין הצדדים ביום 12.10.04 עולה כי הצדדים הסכימו שמבקש 2 והמשיב ישקיעו בחנות הספורט של משיב 1 באופן בו מבקש 2 ישקיע סכום של 24,000$ לכיסוי חובות שכירות והמשיב ישקיע 20,000$ לרכישת סחורה בטורקיה בעבור החנות. לעניין זה הבורר דחה את טענות המבקשים לפיהן המשיב הסכים להשקיע סכום של 20,000$ לשם שינוי הייעוד של החנות ועוד 20,000$ לרכישת סחורה. בפסק הבוררות נקבע שהמשיב השקיע במיזם המשותף את הסכום שנדרש ממנו, בסך 20,000$, ואילו המבקשים לא השקיעו דבר, בעוד שבכספי ההשקעה של המשיב הם לא עשו שימוש לרכישת ציוד ספורט כמוסכם, ולא הוברר מה עלה בגורלם. גרסת המבקשים, נקבע בפסק הבוררות, "נעדרת ביסוס ואינה מתקבלת על הדעת", והתביעה שהגישו היא "תביעה סתמית ונעדרת ביסוס".
3. במסגרת הבקשה הנוכחית נטען לביטול פסק הבוררות על יסוד העילה של חריגה מסמכות לפי סעיף 24(3) לחוק הבוררות תשכ"ח 1968 (להלן: חוק הבוררות או החוק). זאת, לפי הטענה, משום שהבורר דן, מבלי שהוסמך לכך, בטענות המשיב אשר חרגו מכתבי הטענות של הצדדים בבית המשפט וזאת חרף התנגדותם של המבקשים לשינוי חזית. המבקשים טוענים גם לקיומה של עילת ביטול לפי סעיף 24(4) לחוק הבוררות, באשר נמנעה מהם, לטענתם, הזדמנות נאותה לטעון ולהביא ראיותיהם לפני הבורר. לטענת המבקשים עומדת לזכותם עילת ביטול גם מכוח סעיף 24(10) לחוק, לפיה בית משפט רשאי לבטל פסק דין סופי שאין עליו ערעור.
4. את העילה לפי סעיף 24(3) לחוק, מבססים המבקשים בעיקר על הטענה, שהן לפי הסכם העקרונות שנחתם ביניהם (ההואיל השני) והן לפי כתב התביעה (סעיף 7) נאמר במפורש שהסך של 20,000$ שהושקע על ידי המשיב נועד לתשלום חובות שכירות שרבצו על החנות לעיריית בוקרשט, ולא עבור רכישת ציוד ספורט. משכך התנגדו המבקשים, לטענתם, במהלך הבוררות לשינוי חזית על ידי המשיב. למרות האמור בדיון בפני הבורר העמיד המשיב גרסה חדשה, הנוגדת את גרסתו דלעיל, והבורר קיבל גרסה זו וקבע שההסכמה בין הצדדים הייתה שהשקעתו של המשיב תהא עבור רכישת ציוד ספורט בטורקיה. בכך חרג הבורר, לטענת המבקשים מסמכותו.
5. אין לקבל טענה זו, בעניין זה נקבע בעמוד 3 לפסק הבוררות, כי "אמנם גרסת התובע סבלה מקושי או מאי בהירות בעניין זה אך סעיף 13 בכתב התביעה מבהיר שבסופו של דבר, הטענה היא שההסכמה הייתה שהשקעתו של התובע תיועד לרכישת ציוד בטורקיה". מכאן, שהבורר סבר כי אמנם נפלה טעות בסעיף 7 לכתב התביעה שהוגש לפניו, אך מסעיף 13 לאותו כתב תביעה ניתן להבין שגרסתו של המשיב בכללותה הינה קוהרנטית. במצב דברים זה, משהבורר היה מודע לטענת המבקשים בדבר שינוי חזית, אך לא קיבל אותה לאור פרשנותו את כתב התביעה, אין לראות בפסק הבוררות משום חריגה מסמכות. גם אם הבורר פסק בעניין זה שלא בהתאם לחוזה שנכרת בין הצדדים או בחריגה מכתבי הטענות, אין בכך משום חריגה מסמכות (השווה: רע"א 8747/07
אפלבוים נ' דניאל, לא פורסם, פסקה 24, 3.2.08). זאת, לאור ההסכם בין הצדדים לפיו הבורר "יהא פטור מדיני הראיות ומהפרוצדורה" (סעיף 6) וסעיף יד לתוספת לחוק הבוררות, הקובעת כי "הבורר לא יהיה קשור בדין המהותי, בדיני הראיות או בסדרי הדין הנוהגים בבתי המשפט". עיון בפסק הדין בע"א 5248/94
מדינת ישראל נ' קיבוץ עין גב, פ"ד נ(1) 284, עליו מבקשים המערערים להסתמך, מעלה כי בהסכם הבוררות שנדון במסגרתו נקבע במפורש כי "הבורר יהיה קשור בדיני הראיות. תקנות סדר הדין האזרחי יחולו על הבוררות והתוספת לחוק הבוררות תשכ"ח 1968 (להלן: חוק הבוררות) לא תחול". באשר לפסק הדין בע"א 594/80
אליאב נ' "הסנה" חברה לביטוח, פ"ד לו(3) 543, 548, שגם עליו סומכים המבקשים טענותיהם, עניינו של פסק דין זה בהרחבת סמכות הבורר לדון בכל תניה בחוזה המובא לפניו הרלוונטית להכרעה בסכסוך, אך לא ניתן ללמוד ממנו קיומה של הגבלה על סמכותו להכריע בסכסוך ולקבוע עובדות שאינן תואמות את המצגים הכלולים בחוזה, ככל שקיימת סתירה בין קביעותיו ובין המצגים האמורים. גם בפסק הדין בע"א 3439/90
ד.ד.ד. בניה עבודות עפר והשקעות בע"מ נ' המועצה האזורית מטה יהודה, פ"ד מה(3) 337, 350 אין כדי לסייע למבקשים, שכן שם דובר בחוזה שהוא הסכם הבוררות עצמו, אשר הגביל את הבורר לפסיקת ריבית והצמדה על פי הוראות החוק בלבד. זאת בעוד שמקום בו הבורר לא הוגבל לכתבי הטענות או למצגים הכלולים בחוזה במסגרת הסכם בוררות כלשהו, אין בהתנהלותו, אף אם חרג מכתבי הטענות או מהוראות החוזה, משום חריגה מסמכות.
6. טענת המבקשים בדבר קיומה של עילה לביטול פסק הבוררות בגין מניעתם מלהציג ראיותיהם ולטעון את טענותיהם, מבוססת על כך שבמקרה אחד קטע הבורר את חקירתו הנגדית של המשיב בנימוק כי הנקודה עליה נחקר מוצתה, ובמקרה אחר נמנע מלהוציא צו לפיו המשיב ימציא למבקשים העתק חוזה בכתב עליו היה חתום מול רשת "ארומה", אשר לטענתו התנגדה לכך שיפעיל בית קפה בבוקרשט, בנימוק כי בקשה מסוג זה היה על המבקשים להגיש עוד בשלב מוקדם יותר בדיון.
7. גם טענות אלה אין לקבל. ככל שהמדובר בקטיעת חקירתו של המשיב, הרי שמפרוטוקול הדיון עולה שהבורר סבר כי די היה בדברים שנאמרו כדי לבסס את הטענה כי תצהירו של המשיב איננו תואם את האמור בסעיף 7 לכתב התביעה ולאחר שהמשיב נשאל על כך מספר פעמים בהן עמד על טענתו שהגרסה הנכונה היא הגרסה שנכללה בתצהיר ולא הגרסה שנכללה בסעיף 7 לכתב התביעה, לא היה כל טעם בהמשך החקירה בנקודה זו. לעניין זה יודגש כי גם לבית המשפט נתונה סמכות להפסיק חקירה אשר אינה לעניין ואינה הוגנת (ראה סעיף 2 לחוק לתיקון סדרי הדין (חקירת עדים) תשי"ח 1957), ואף שבסמכות זו יש לעשות שימוש בזהירות, "הדברים מצויים בשיקול דעת ומסורים מטבעם, נוכח זיקתם למתרחש באולם בית המשפט בקשר לניהול התיק, לשופט העוסק בו, ואך הגיוני הוא כי התערבות בית המשפט שלערעור תהא במשורה" (בע"מ 9028/04
פלוני נ' פלוני, לא פורסם, 9.1.05). מקל וחומר שכך הדין במסגרת הליך של בוררות. לא זו אף זו, טענה הנסמכת על הגבלת העדות מחייבת ביסוסו של קיפוח כשנגרם לטוען עקב הגבלת העדות (רע"א 2993/97
עובדיה נ' ברדה, פ"ד נא(3) 377, 378), דבר שלא בוסס במקרה זה. באשר לאי חיובו של המשיב בהצגת ההסכם שערך עם חברת "ארומה", ראשית, החלטתו של הבורר האם לאפשר הליך נוסף של גילוי מסמכים היא מסוג ההחלטות המסורות כאמור לשיקול דעתה של הערכאה הדיונית שערכאת הערעור, קל וחומר הערכאה הדנה בבקשה לביטול פסק בורר, אינה נוטה להתערב בהן. לא שוכנעתי שיש מקום להתערב בהחלטה זו גם במקרה זה. מה גם שהמשיבים לא הסבירו כיצד היה בהסכם זה, אף אם תוכנו היה מעלה כי לא נאסר על המשיב להקים בית קפה וכי טענת המשיב בעניין זה הייתה כוזבת, כדי לסייע להם לבסס טענתם לפיה כספי ההשקעה של המשיב נועדו לצורך תשלום חובות שכירות ולא לשם רכישת ציוד ספורט.
8. התוצאה היא שהבקשה לביטול פסק הבוררות נדחית. לפיכך, בהתאם לסעיף 28 לחוק הבוררות, אני מאשר את פסק הבוררות.
המבקשים ישלמו למשיב הוצאותיו בהליך זה ובנוסף, שכ"ט עו"ד בסך 10,000 ש"ח בצירוף מע"מ.
ניתן היום, כ"ד בניסן, תשס"ח (29 באפריל 2008), בהעדר ב"כ הצדדים.
המזכירות תמציא העתק פסק הדין לב"כ הצדדים.