פתח דבר
1. עסקינן בעתירתה של המבקשת, עיריית פתח תקוה (להלן: "
העירייה"), להצהיר כי המקרקעין המצויים ברחוב מוהליבר 17 בפתח תקוה, הידועים גם כגוש 6380 חלקה 58, שעליהם קיים מבנה המשמש כבית ספר (להלן: "
הנכס"), הינם הקדש ציבורי על פי סעיף 17(ג) לחוק הנאמנות, התשל"ט- 1979 (להלן: "
חוק הנאמנות"), וכי היא הנאמנת החוקית על הקדש זה. יודגש כי נפקות הקביעה אם הנכס הוא הקדש אם לאו, עבור הצדדים לתובענה, הינה בעיקר לעניין זכות החזקה בו: בתמצית ייאמר כי במידה שייקבע כי הנכס אינו הקדש אזי זכות החזקה שייכת לבעלים בו, כפי שהם רשומים בלשכת רישום המקרקעין. לעומת זאת, אם ייקבע כי הנכס הוא הקדש אזי זכות החזקה בו שייכת לנאמן על ההקדש. מכל מקום, העירייה אינה טוענת כי היא הבעלים בנכס.
על מנת להתחקות אחר זכויות הקניין בנכס ושימושיו השונים יש להרחיק לשנת תרפ"ח (1928), שאז נכתב בספר האחוזה של מושבת פתח-תקוה (להלן: "
ספר האחוזה") כדלקמן:
"ה' זרח ברוורמן קנה מאת אברהם ווינקלר בשטר מיום ט' סיוון תרס"ג, ווינקלר קנה ממרדכי דיסקין והוא מיואל משה סלומון והוא מקסר.
הערה: הרשום פה בלשון מכירה, ומשמע מזה כי ווינקלר קיבל כסף מחיר הנחלה אינה בדיוק, כי אם ווינקלר הקדיש הנחלה הנ"ל לבנות שם בית תלמוד תורה כפי התנאים המבוארים למטה בהקדש ה' זרח ברוורמן...
את ארבעת הדונמים מקום המושב הנ"ל עם כל הבניינים הבנויים שם הוקדש מאת ה' זרח ברוורמן הנ"ל לאגודת שומרי תורה אשר בעיה"ק ירושלים ת"ו (תבנה ותכונן- ע.ב.)
לבית תלמוד תורה לתינוקות של בית רבן לצמיתות עולם והאגודה שומרי תורה הנ"ל מסרה את כל האחוזה, עם הבניינים אשר עליה למושבת פתח תקוה, בתנאי מפורש שיהי סדר הלימודים וכל הנהגת הת"ת (תלמוד תורה- ע.ב.)
עפ"י חוקי האגודה הק' (הקדושה- ע.ב.)
שומרי תורה הכתובות בספר התקנות אשר להאגודה אשר תיקנו וייסדו חכמי ירושלים... כ"ז (כל זה- ע.ב.) מבואר בשטר בח"ת (בחתימת- ע.ב.) ר' זרח ברוורמן ביום ג' ניסן תרס"ו ובהסכם ועד המושבה בח"י (בחתימת יד- ע.ב.) חברי הועד ובתנאי שיהי הבית קדש לשם תלמוד תורה בפ"ת ת"ו (תבנה ותכונן- ע.ב.)." (ההדגשה שלי- ע.ב.) (ספר האחוזה, כרך א , דף קפו, ראו נספחים א- ג לתצהירו מיום 14/4/03 של רמי הופנברג, מנהל מינהל החינוך בעירייה (להלן: "
תצהיר הופנברג").
2. העירייה טוענת כי ספר האחוזה מלמד שהנכס ניתן לה, כנאמנת, על ידי "אגודת שומרי תורה אשר בעיה"ק ירושלים" (להלן: "
אגודת שומרי תורה"), על מנת שתעשה בו שימוש לטובת הנהנה - הם תושבי המושבה פתח תקוה, ולימים העיר פתח תקוה. מטרתו של הקדש ציבורי זה, כך לטענתה, הינה קיום בית ספר אשר ינחיל לתלמידיו חינוך תורני.
המשיבה 1, "עמותת נחלת ראובן ע"ש הרב זרח ראובן ברוורמן זצ"ל, פתח תקוה" (להלן: "
עמותת נחלת ראובן" או "
העמותה"), רשומה החל מיום 18/12/02 כבעלים בנכס בלשכת רישום המקרקעין (ראו: נסח המקרקעין מיום 2/1/03, נספח יג לתצהירו של הופנברג). לשיטתה של העמותה, ספר האחוזה אינו קובע כי אגודת שומרי תורה מסרה את הנכס למושבה פתח תקוה כהקדש - אלא רק כי היא מסרה לה את החזקה בו לשימושה. משכך, אגודת שומרי תורה, אשר במהלך השנים הפכה להיות עמותת נחלת ראובן, כך לטענת העמותה, היא הבעלים בנכס - ועליה לקבל גם את החזקה בו בחזרה לידיה, משהביעה חפצה בכך.
המשיב 2 הוא רשם ההקדשות הממונה מכוח הוראת סעיף 25 לחוק הנאמנות ותפקידו לפקח על נכסי הקדש ציבורי בישראל (להלן: "
רשם ההקדשות"). לשיטתו, הנכס הוא הקדש, ועל פי ספר האחוזה העירייה היא הנאמנת עליו. רשם ההקדשות אף מתכחש לבעלותה של עמותת נחלת ראובן בנכס, בטענה כי אגודת שומרי תורה מעולם לא קיבלה זכות בעלות בנכס מן הרב זרח ברוורמן, ומשכך גם העמותה אינה יכולה לטעון לבעלות בו - אפילו אם היא בעלת אישיות משפטית זהה לאגודת שומרי תורה כפי שהיא טוענת. מספר האחוזה עולה, כך לטענת רשם ההקדשות, שאגודת שומרי תורה
לכל היותר קיבלה את הנכס בנאמנות מהרב זרח ברוורמן כהקדש בלבד, ולכן הנכס עבר גם לעמותת נחלת ראובן כהקדש ובנאמנות בלבד; אלא שההקדש אינו מהווה אישיות משפטית ולא ניתן לרשום אותו כבעלים בנכס, ולכן הנאמנת עליו, כביכול, היא העמותה, נרשמה כבעלים בו - אף על פי שרשם ההקדשות מפקפק גם במעמדה זה. הערה לציון נאמנותה כביכול של העמותה בנכס, מסביר רשם ההקדשות, לא נרשמה במרשם המקרקעין מפני שאין חובה לעשות כן על פי סעיף 4 לחוק הנאמנות (ראו סעיף 4 לתעודת עובד הציבור מיום 4/8/02 של מר אברהם קפלן, רשם ההקדשות, להלן: "
תעודת עובד הציבור", נספח טז לתצהירו של הופנברג).
המשיבה 3 הינה "למרחב" עמותה לקידום חינוך תורני (להלן: "
למרחב"), אשר מפעילה מוסדות חינוך שונים בפתח תקוה שמטרתם להקנות לתלמידיהם חינוך תורני בצד חינוך ציוני. כפי שיפורט בהמשך, במועד הגשת התובענה דנן הפעילה למרחב בית ספר לחינוך תורני בנכס. למרחב מצדדת בטענותיה של העירייה, וטוענת גם היא כי הנכס הוא הקדש ציבורי אשר ניתן לעירייה כנאמנת על מנת שתעשה בו שימוש לחינוך תורני (ראו סעיפים 6-11 לתצהירו מיום 5/11/03 של הרב אברהם גרנביץ', מנהל מוסדות למרחב, להלן: "
תצהיר הרב גרנביץ").
המשיבים 4 ו- 5, האחים שושנה גלבוע ויהודה ברגמן, הינם נכדיו של אברהם וינקלר - אשר לפי ספר האחוזה מסר את הנכס כהקדש לרב זרח ברוורמן, וממנו לאגודת שומרי תורה ולמושבה פתח תקוה (להלן: "
גלבוע" ו- "
ברגמן" בהתאמה). גלבוע וברגמן צורפו כמשיבים לתובענה בהחלטת כב' השופט י' זפט מיום 18/6/03, בעקבות בקשתם להשמיע את עמדתם ביחס לנכס אשר נרכש על ידי סבם המנוח והוקדש על ידו למטרת הקמת בית ספר דתי בפתח תקוה, ובהתאם להוראת סעיף 39 לחוק הנאמנות בהיותם "מעוניינים בדבר" (ראו בש"א 12102/03). גם הם מצדדים בטענותיה של העירייה, וטוענים כי יש להבטיח שהנכס ימשיך לשמש למטרת ההקדש, היינו לחינוך דתי, ולא ינוצל למטרות זרות ולהפקת רווחים (ראו סעיף 6 לתצהירה של גלבוע מיום 14/7/03, להלן: "
תצהיר גלבוע").
העובדות הצריכות לעניין
3. בראשית שנות ה- 20 של המאה שעברה ייסדה המושבה פתח תקוה בנכס בית תלמוד תורה לבנים בשם "נצח ישראל", אשר לאחר הקמת המדינה הפך לבית ספר יסודי ממלכתי דתי לבנים הנושא אותו שם (להלן: "
נצח ישראל"). אין עוררין כי מאז ועד היום, משך כמעט 90 שנה, המושבה - ובהמשך העירייה - היא אשר מימנה, הפעילה ותחזקה את נצח ישראל בסיועו של משרד החינוך. כך למשל, בראשית שנות ה- 70 התקשרה העירייה עם חברת סולל בונה לצורך הוספת שתי כיתות לימוד לבית הספר, ובראשית שנות ה-80 פעלה העירייה לבנייתו של אולם התעמלות (ראו נספחים ט1-ט8 לתצהירו של הופנברג).
העירייה אמנם החזיקה בנכס במהלך כל השנים הללו, אולם לא היתה הבעלים בו. הבעלים הרשום בנכס בפנקס הזכויות של לשכת רישום המקרקעין למן יום 17/2/33, שאז הוסדרו המקרקעין, ועד ליום 18/12/02, שאז תוקן הרישום כפי שצוין ועוד יפורט בהמשך, היתה "חברת נחלת ראובן" (ראו נסח המקרקעין מיום 6/7/92, נספח יד2 לתצהירו של הופנברג). העמותה טוענת כי עמותת נחלת ראובן ו- "חברת נחלת ראובן" הינן למעשה אותה אישיות משפטית: נחלת ראובן הפכה לעמותה רק לאחר חקיקתו של חוק העמותות, התש"מ- 1980, כאשר עד למועד זה היתה אגודה עותומאנית. ואולם, ממשיכה העמותה וטוענת, רשם המקרקעין שרשם את הנכס בפנקס הזכויות בשנת 33' תרגם באופן מילולי את שמה הלועזי "Nachalat Reuven
Society" ל- "
חברת נחלת ראובן" במקום ל- "
אגודת נחלת ראובן". נלמד מכך, לגרסתה של העמותה, כי עמותת נחלת ראובן וחברת נחלת ראובן הן היינו הך.
4. בשנים האחרונות הלכה ופחתה כמות התלמידים הנרשמים לבית הספר נצח ישראל באופן ניכר - עד כי העירייה הגיעה לכלל מסקנה שהמבנה בו שוכן בית הספר גדול מדי עבורו, וכי אין עוד הצדקה שבית ספר זה ימשיך לפעול שם שעה שמוסדות חינוך אחרים בעיר סובלים מצפיפות רבה (ראו סעיפים 17-18 לתצהירו של הופנברג). משכך, לקראת שנת הלימודים תשס"ג (2002-2003) החליטה העירייה, באישור משרד החינוך, כי את מקומו של נצח ישראל בנכס יתפוס בית ספר אחר, אחד מבתי הספר השייכים ל-למרחב.
אלא שזמן קצר לפני פתיחת שנת הלימודים תשס"ג פנתה עמותת נחלת ראובן לבית המשפט המחוזי בתל אביב, בבקשה כי יצהיר שהיא הבעלים החוקי בנכס ויורה לעירייה למסור לה גם את החזקה הבלעדית בו (ה"פ 768/02). בית המשפט (כב' השופט י' זפט) קבע כי אין כל חולק על זכות הבעלות של עמותת נחלת ראובן בנכס, ומשהשאלה היחידה במחלוקת היא החזקה בו - אזי על פי כללי הסמכות העניינית בית המשפט המוסמך לדון בסוגייה הוא בית משפט השלום (ראו ההחלטה, נספח כז לתצהירו מיום 29/10/03 של מר טוביה פומרנצ'יק, חבר בהנהלת עמותת נחלת ראובן, להלן: "
תצהיר פומרנצ'יק"). יצוין כי השוני כאמור בין שמה של עמותת נחלת ראובן לבין "חברת נחלת ראובן", אשר היתה רשומה באותו מועד כבעלים בנכס במרשם המקרקעין, לא הוזכר בהחלטה זו.
5. ואמנם התביעה שהגישה עמותת נחלת ראובן לבית המשפט המחוזי נמחקה, והיא עתרה בתביעה לבית משפט השלום בפתח תקוה שיצהיר כי היא בעלת זכויות החזקה והשימוש הבלעדיות בנכס. עוד עתרה העמותה למתן צו מניעה קבוע האוסר הן על העירייה והן על למרחב לעשות שימוש כלשהו בנכס (ה"פ 1063/02, ראו נספח יא1 לתצהירו של הופנברג). לטענתה של העמותה בתובענה דשם, היא הבעלים בנכס - אף על פי שבעקבות טעות של רשם המקרקעין הבעלים הרשום היא "חברת נחלת ראובן" - ולכן עם סגירתו של בית הספר נצח ישראל החזקה בו צריכה לשוב אליה (ראו סעיפים 4-12 לתובענה).
גם בפעם זו בית המשפט (כב' השופט י' שנלר) לא נדרש להכריע בשאלת הזכויות הקנייניות בנכס: הצדדים הגיעו להסכם עקרוני שאמור היה לשים קץ לסכסוך ביניהם (להלן: "
ההסכם", נספח יב2 לתצהיר הופנברג), והוא התקבל ואושר על ידי בית המשפט ביום 18/8/02 (ראו פסק הדין, נספח יב1 לתצהיר הופנברג). על פי ההסכם הוטל על עמותת נחלת ראובן להביא לרישום זכות הבעלות לה היא טוענת בנכס בלשכת רישום המקרקעין. במידה שיעלה בידה לעשות כן, העירייה והעמותה ישתמשו בנכס שבבעלות העמותה, ובמקרקעין הסמוכים לו שבבעלות העירייה, לצורך הקמת מיזם עסקי. רווחי מיזם זה יחולקו בין העירייה והעמותה, כאשר האחרונה תשתמש ברווחיה להקמת מוסדות חינוך תורניים ובהתאם לקבוע בתקנונה. עוד נקבע בהסכם כי למרחב תורשה לעשות שימוש בנכס עד ליום 26/8/05 לצורך הפעלת בית הספר כפי שסוכם בינה לבין העירייה, אך במועד זה תפנה את הנכס; בהתאם לתנאי זה ניתן על ידי בית המשפט צו לסילוק יד מהנכס נגד למרחב, אך נקבע כי זה ייכנס לתוקף רק ביום 26/8/05.
לבסוף נקבע בהסכם כי הוא ייכנס לתוקפו רק לאחר שיקבל את אישור מועצת העיר פתח תקוה והעמותה, ואף את כל האישורים הנדרשים על פי דין (סעיף 21 להסכם).
עמותת נחלת ראובן אכן פעלה בהתאם להתחייבותה על פי ההסכם ופנתה ללשכת רישום המקרקעין על מנת לתקן את זכויות הבעלות בנכס, ואמנם ביום 18/12/02 תוקן הרישום כך שעמותת נחלת ראובן נרשמה כבעלים בנכס (ראו נסח המקרקעין מיום 2/1/03, נספח יג לתצהירו של הופנברג). אף על פי כן וכפי שיפורט בהמשך, ההסכם לא יצא אל הפועל.