ה"פ
בית המשפט המחוזי בתל אביב
|
293-02
08/02/2006
|
בפני השופט:
יהודה זפט - סגן נשיא
|
| - נגד - |
התובע:
1. דוד ורונר
2. ניצה ורונר
3. שלמה ורונר
4. עזבון המנוח יוסף ורונר ז"ל
עו"ד אברהם ע. מקליס
|
הנתבע:
1. אביבה נוימן
2. מינהל מקרקעי ישראל
3. טובה ניב
עו"ד שירלי אנגלרד
עו"ד גיל נבו
|
| פסק-דין |
רקע
בשנת 1930 התיישבו גרשון ושרה גלעדי (להלן: "משפחת גלעדי") בנחלה במושב גת רימון ששטחה כ - 14 דונם, הידועה כחלקות 23 ו - 32 בגוש 6718 שבבעלות קרן קיימת לישראל (להלן: "הנחלה").
בסמוך לאחר מכן התיישבו יוסף ופרידה ורונר, קרובי משפחה של משפחת גלעדי (להלן: "משפחת ורונר"), על חלק מהנחלה של משפחת גלעדי.
ביום 20.11.46 נערך זכרון דברים בין משפחת גלעדי למשפחת ורונר, לפיו תקבל משפחת ורונר חלקת אדמה בשטח של חמישה דונמים של 919 מטר כל דונם מהנחלה ובסה"כ 4,595 מ"ר (להלן: "הנכס").
מאז ועד לפטירתם של יוסף ופרידה ורונר ז"ל, החזיקה משפחת ורונר בנכס. לאחר פטירתם של יוסף ופרידה ורונר החזיקו המבקשים דוד ושלמה ורונר, בניו של יוסף ורונר, בנכס על פי שטר מתנה, מיום 16.1.87 והסכם מתנה מיום 12.1.89 (נספחים ה1 ו - ה2).
בסמוך לשנת 1990 פנה ב"כ המבקשים למשיבה 1, בעלת זכות החכירה בנחלה כיום, וביקש ממנה לחתום על יפוי כח שיאפשר רישום הנכס ע"ש יוסף ורונר ויורשי אשתו המנוחה. בסמוך נרשמה הערת אזהרה לטובת יוסף ורונר על זכויות החוכרים בנחלה.
ביום 1.9.96, לאחר שמונה כמנהל עזבונו של המנוח יוסף ורונר ז"ל, פנה ב"כ המבקשים אל משיבה 1 בבקשה נוספת להסדיר את רישום הזכויות בנכס.
בסמוך לנובמבר 2000 הודיעה משיבה 1 למבקשים כי אין לה כל התנגדות לביצוע מדידת הגבולות החיצוניים של כל החלקה.
למרות מגעים אלה, לא נרשמו זכויות המבקשים בנכס.
בתובענה שלפני עותרים המבקשים להצהיר כי הם בעלי הזכויות בשטח של 4,595 מ"ר מתוך חלקה 23 בגוש 6718 בגת רימון בהתאם לתרשים שצורף שנספח א לתובענה, ולהורות על רישום זכויותיהם של המבקשים במינהל מקרקעי ישראל ו/או בלשכת רישום המקרקעין.
טענות המבקשים
א. משפחת ורונר מחזיקה משנת 1930 בנכס בהסכמת משפחת גלעדי, ועד המושב גת רימון וקרן קיימת לישראל ו/או מינהל מקרקעי ישראל (להלן: "המינהל").
ב. בשנת 1942 נערכה אסיפה במושב גת רימון בה הודיע נציג קרן קיימת לישראל על הסכמתה של קרן קיימת לישראל להעברת זכויות החכירה בנכס ממשפחת גלעדי למשפחת ורונר. הודעה זו הועלתה על הכתב, ומשפחת גלעדי יחד עם משפחת ורונר פעלו על פיה בשיתוף ועד גת רימון שהיה צד להסכם החכירה.
ג. בשנת 1946 נכרת הסכם בכתב בין משפחת גלעדי למשפחת ורונר, בנוכחות יו"ר ועד גת רימון ומזכיר המושב, לפיו העבירה משפחת גלעדי למשפחת ורונר את זכויות החכירה בנכס.
ד. אמנם זכויותיה של משפחת ורונר בנכס לא נרשמו, אולם נוכח העברת החזקה בנכס ובניית בתי משפחת ורונר על הנכס ללא התנגדותם של משפחת גלעדי, המושב והקרן הקיימת לישראל, ומשלא נטען כלפי משפחת ורונר שלא קיימה את חיוביה לפי הסכם העברת הנכס, זכותה בנכס היא זכות שביושר.
ה. הזכויות שביושר בנכס כוננו יחסי נאמנות בין משפחת גלעדי, המוכרת, לבין משפחת ורונר הקונה, באופן שמשפחת גלעדי משמשת כנאמן שאמור לפעול לטובת משפחת ורונר בקשר עם הזכויות בנכס. רק בתשובתן לתובענה כאן, כפרו המשיבות בנאמנות זו ועל כן התובענה טרם התיישנה.
ו. אין לשעות לטענות בדבר שיהוי. המבקשים מחזיקים בנכס במשך כל השנים והתובענה כאן נועדה רק להסדיר את עניין הרישום. מכל מקום החזקת המבקשים בנכס מלמדת שלא זנחו את טענותיהם בקשר עם זכויותיהם בנכס, ולא הובאה כל ראיה לנזק שנגרם למשיבות בשל השיהוי הנטען.
טענות המינהל
א. קרן קיימת לישראל ו/או המינהל לא ידעו על ההסכמים שנכרתו בין משפחת גלעדי למשפחת ורונר בקשר עם העברת חלק מזכויות החכירה בנחלה ממשפחת גלעדי למשפחת ורונר, וממילא לא נתנו הסכמתם להעברה שכזו, ורק בעקבות פניית ב"כ המבקשים בבקשה לפיצול הנחלה נודע למינהל לראשונה על ההסכמים שנכרתו לכאורה בין משפחת ורנר לבין משפחת גלעדי.
ב. מנספח ג' לתובענה לא ניתן ללמוד על על הסכמת קרן קיימת לישראל לפיצול הנחלה, שכן מדובר במסמך כללי ולא בהסדר ספציפי בקשר עם הנחלה שהוחכרה למשפחת גלעדי.