שניים אוחזים במגרש, זה אומר כולה שלי וזה אומר כולה שלי.
1. ואלו העובדות הצריכות לעניין:
המבקשות 1 ו - 2 (להלן ובהתאמה: "
מרים" ו"
רבקה") הן אחיות, הרשומות כבעלים במשותף של חלקת מקרקעין בשטח של 1,032 מ"ר בבנימינה (להלן: "
החלקה").
המשיב מס' 2 (להלן: "
נבו") התקשר עם מרים בזכרון דברים מיום 24.9.2003 על פיו מכרה לו מרים שטח של 516 מ"ר מסוימים בחלק המזרחי של החלקה, שטח המהווה את המגרש הפנימי בחלקה, וכן שביל מעבר אל המגרש (להלן: "
זכרון הדברים").
חלפה-עברה כשנה, ומרים ורבקה התקשרו ביום 29.9.2004 בהסכם עם המשיבים מס' 3-4 (להלן: "
סרמונטה") על פיו מכרו לסרמונטה 516 מ"ר בחלק המזרחי של המגרש (להלן: "
ההסכם"). בד בבד, נחתם בין הצדדים גם הסכם שיתוף, המסדיר את חלוקת החלקה למגרשים. לאחר חתימת ההסכם, סרמוטנה רשמו הערת אזהרה לזכותם ביום 10.10.2004.
משנודע לנבו אודות ההסכם ואודות רישום הערת האזהרה, נזדרז ורשם ביום 21.10.2004 הערת אזהרה לזכותו על פי זכרון הדברים.
אשר על כן, עתרו מרים ורבקה, בתמיכת ה"ה סרמונטה, בהמרצת הפתיחה דכאן, להצהיר כי זכרון הדברים בטל ולהורות, בהתאם, על מחיקת הערת האזהרה שנרשמה לזכותו של נבו על פי זכרון הדברים. בד בבד, עתרו מרים ורבקה לסעד זמני של מחיקת הערת האזהרה.
2. בהחלטתי מיום 21.11.2004 הוריתי על איחוד הדיון בסעד הזמני עם התיק העיקרי, והוריתי על הגשת תצהירי עדות ראשית.
הצדדים הגישו תצהירי עדות ראשית ומרים ורבקה זימנו לעדות את עו"ד חנן כהן, שערך טיוטת הסכם בין מרים לנבו, על סמך זכרון הדברים.
לאחר שעו"ד כהן נחקר על ידי בית המשפט ועל ידי הצדדים, ובעקבות עדותו, הסכים נבו לוותר על תביעתו הקניינית ולהעמיד את תביעתו (שלמעשה טרם הוגשה) במישור הכספי. כן הסכימו הצדדים כי בית המשפט יפסוק על דרך הפשרה לפי סעיף 79א לחוק בתי המשפט [נוסח משולב], התשמ"ד-1984
במישור הכספי על סמך החומר שבפניו ועל סמך חקירתו של עו"ד כהן.
3. לטענת נבו, לפנינו שתי עסקאות סותרות וזכרון הדברים בינו לבין מרים, גובר על ההסכם המאוחר בין מרים ורבקה לה"ה סרמונטה ואידך זיל גמור. מה עוד, שהיה ידוע לסרמונטה אודות העסקה בינו לבין מרים, כפי שעולה מהסעיף בהסכם הצופה פני צו מניעה אפשרי שיוצא כנגד ביצוע העיסקה.
לטענת נבו, מרים דחתה אותו ב"לך ושוב" באמתלות שונות, ולכן נמנע עד עתה מלאכוף את זכותו על פי זכרון הדברים. מנגד, התקשרה מרים עם סרמונטה באשר אלו הציעו לה תמורה גבוהה יותר. בעוד שבזכרון הדברים בין נבו למרים נקבע מחיר של 110,000$ והוצאות הפיתוח יחולו על מרים, הרי שבהסכם עם סרמונטה, נקבע מחיר של 130,000$ וסרמונטה נטלו על עצמם לשלם את היטלי הפיתוח.
4. ואילו מרים ורבקה וסרמונטה העלו שורה של טענות משפטיות ועובדתיות כנגד תקפותו של זכרון הדברים בין נבו למרים.
בין היתר, נטען כי זכרון הדברים לא עומד בתנאי המסוימות של סעיף 8 לחוק המקרקעין, התשכ"ט-1969, כי לא הייתה גמירות דעת בין הצדדים, כי נבו הטעה את מרים, כי העסקה הייתה תלויה בתנאים מתלים שלא התקיימו, כי העסקה אינה ניתנת לאכיפה באשר נעשתה עם מרים בלבד שהיא הבעלים של מחצית לא מסוימת בלבד, בעוד שהעסקה התיימרה להיות בחלק מסוים של המגרש, ובשטח גדול יותר מחלקה הרשום של מרים (בהתחשב בצורך לזיקת הנאה או לבעלות חלקית בשטח המיועד למעבר אל המגרש הפנימי). כן טענו המבקשות, כי נבו זנח הלכה למעשה את ההסכם וגילה דעתו כי אינו רואה את ההסכם כתקף. להוכחת טענה זו, הצביעו המבקשות על שורה של אינדקציות, ובין היתר: נבו נמנע מלרשום הערת אזהרה משך למעלה משנה, נבו לא דיווח למס שבח אודות זכרון הדברים, נבו ראה במו עיניו כי על המגרש התנוססו שלטים של סוכנות התיווך המקומית כבר בחודש מרץ 2004, נבו התבטא באוזני מרים ואחרים כי הוא רואה עצמו זכאי לפיצוי המוסכם בסך של 2,000$ כפי שנקבע בזכרון הדברים, נבו התעניין אצל מתווכים ברכישת מגרש אחר ועוד.
5. השאלות והטענות שהזכרתי לעיל, אינן מתיימרות למצות את כלל יריעת המחלוקת העובדתית והמשפטית, והזכרתי אותן על מנת להמחיש את היקף הסוגיות שהונחו לפתחו של בית המשפט.
למרות "הפיתוי" לדון ולהכריע בסוגיות המשפטיות והעובדתיות המתעוררות בתיק זה, דומני כי ראוי שבית המשפט ימנע מלעשות כן, אלא יפסוק על דרך הפשרה מבלי לנמק את פסק דינו.
עם זאת, אומר לצדדים את שאמרתי במהלך הדיון, כי לא התרשמתי כי נבו או מרים פעלו בכוונת זדון האחד כלפי משנהו, ודומה כי כל אחד מהצדדים ראה ופירש את הדברים בצורה אחרת. מכל מקום, בבואי להכריע בין הצדדים, נתתי משקל נכבד לעדותו של עו"ד חנן כהן, כצד ניטרלי, למרות שהיה זה דווקא נבו שפנה אליו בבקשה לערוך את ההסכם המפורט על סמך זכרון הדברים.
6. סופו של דבר, ועל פי ההסכמה הדיונית בין הצדדים, אני מצהיר על בטלותו של זכרון הדברים מיום 24.9.2003 ומורה על מחיקת הערת האזהרה שנרשמה ביום 21.10.2004 בלשכת רישום המקרקעין לזכותו של נבו על זכויותיה של מרים אוצ'רו בחלקה 482 גוש 10215 (על פי שטר מס' 032504).
לאחר שעיינתי בחומר בתיק בית המשפט ושמעתי את הצדדים, אני מחייב את המבקשת 1 (מרים) לשלם לנבו הסך של 35,000 ש"ח (שלושים וחמשה אלף) .