1. המבקש, תומס יוסף, הגיש המרצת פתיחה זו כנגד הכשרת היישוב - חברה לביטוח בע"מ וכנגד ישר/אובוז סוכנות לביטוח, ומבקש מתן הצהרה לפיה פוליסת הביטוח שהוציאה לו חב' הביטוח ב-1.8.99 הינה פוליסה מסוג קצבה המזכה אותו בתשלום גמלה חודשית בשווי 1,000 דולר החל מהמועד בו ימלאו לו 55 שנה ולכל ימי חייו, ולא כפי שצויין בפוליסה.
2.
רקע
המבקש הגיע לארץ מבוסניה, עם משפחתו, בשנת 1994. המבקש מתגורר במעלות ועיסוקו הוא מתקין הסקות, כעצמאי.
מתברר שב-6.7.99 הגיע מר מיכה אלטר, נציג הסוכנות ישר-אובוז, לביתו של תומס. על מה שארע בביקור זה קיימת מחלוקת בין הצדדים אך אין מחלוקת כי במהלך הביקור חתם תומס על ת/2, הצעה לביטוח מעורב. עוד חתם במהלך הביקור על טופס שכותרתו היא "גילוי נאות" (חלק מת/1 א'). אין חולק כי על בסיס ההצעה ת/2, הוצאה לתומס פוליסה לביטוח חיים משתתפת ברווחים שמספרה 1668045 בשם "רב רווח". עותק מפוליסה זו הינו חלק מת/1 א' ותנאיה הכלליים הוגשו גם כנ/1.
אין מחלוקת כי הפוליסה שכונתה "רב רווח" היא פוליסה לביטוח חיים שאינה מזכה את המבוטח בגמלה חודשית.
על פי תצהירו של תומס (ת/1), כשנה וחצי לאחר תחילת תוקף הפוליסה, שתחולתה היא
מ-1.8.99 וסיומה ב-1.8.15, נודע לו כי הונפקה לו פוליסה שאיננה מזכה אותו בגמלה חודשית של 1,000 ש"ח החל מגיל 55, אלא, בסכום ביטוח חד-פעמי בתום תקופת הביטוח. לגישתו, נפל קרבן למעשה הטעיה ו/או תרמית של הסוכן, ומכאן, הגיש את ההליך הנוכחי כאשר לטענתו חב' הביטוח אחראית ישירות למעשיה ומחדליה של הסוכנות ו/או של מי שפעל מטעמה, לרבות הסוכן, כאשר הסוכנות ומי שפעל מטעמה הם שלוחיה של חב' הביטוח.
המשיבות סבורות בתמצית כי המבקש אינו זכאי להצהרה המבוקשת. לגישתן, איש לא הבטיח לו פוליסה על פי התנאים להם טען, מה גם שפוליסה כזו לא היתה מוצר שחב' הביטוח שיווקה, ומעלות טענות שונות כנגד המרצת הפתיחה.
טענות הצדדים תידונה רק ככל הנחוץ להכרעה.
3.
המחלוקת
עיקר המחלוקת הוא עובדתי. בעוד המבקש טוען כי הודיע לסוכן (כך כונה נציג הסוכנות שביקר בביתו של תומס, בידי תומס בתצהירו ת/1) שיסכים לרכוש פוליסת ביטוח חיים רק אם יוכל לקבל מכוחה גמלה חודשית בשווי 1,000 דולר לחודש מגיל 55 ואף טוען כי הסוכן הודיע לו כי הוא מסכים לתנאים אלה ומסר לו מסמכים לחתימה על הצעה לביטוח חיים לאחר שהסביר לו כי מדובר במסמכים לרכישת פוליסת ביטוח חיים כאמור לעיל, טוען מיכה אלטר בתצהירו (נ/4) כי לא הבטיח לתומס, במהלך המפגש בביתו של תומס, פוליסת ביטוח חיים לקצבה מגיל 55.
לחיזוק גרסתו, הביא תומס את שני חבריו - נועה וברוך דגן שנכחו בביקורו של אלטר בביתו של תומס, הגישו תצהירי עדות ונחקרו עליהם (ת/4 ו-ת/5).
על פי תצהירי ה"ה דגן, היו אלה בביקור בביתו של תומס במועד כלשהו ביולי 99, כאשר באותו יום הגיע לביתו של תומס אדם שהציג עצמו כסוכן מטעם חב' הביטוח הכשרת היישוב והבטיח לתומס, בנוכחות ה"ה דגן, כי על פי פוליסת הביטוח שהוא רוכש יקבל קצבה בסכום 1,000 דולר לחודש החל מהגיעו לגיל 55.
4. לפני שאדון במחלוקת העובדתית, יש לציין כי מיכה אלטר שביקר בביתו של תומס, ביקור במהלכו חתם תומס על הצעת הביטוח וטופס הגילוי הנאות, איננו סוכן ביטוח. סוכן הביטוח הוא ניר ישר, מנהל המשיבה 2 - ישר-אובוז סוכנות לביטוח, שהינו בעל רישיון סוכן ביטוח שמספרו 025364043. ניר ישר הגיש תצהיר עדות (נ/2). ניר ישר בעדותו כינה את אלטר איש מכירות שפעל מטעם הסוכנות.
5. בחקירתו מסר מיכה אלטר כי הינו טכנאי מכונות במקצועו ואישר שאיננו סוכן ביטוח. לדבריו, עבד בסוכנות ישר-אובוז במשך כשנתיים כעבודה משלימה ותפקידו היה החתמת לקוחות לאחר שמדברים איתם בטלפון ומציעים להם פוליסת ביטוח. אלטר הגדיר את תפקידו כמגשר בין הסוכנות ללקוח, כמי שמחתים את הלקוח לאחר שמהות הפוליסה הוסברה לו בטלפון (עמ' 12 א', ישיבת 30.11.03). לדבריו, הוא מראה ללקוח איפה לחתום על ההצעה שהציעו לו. אלטר מסר דברים לא חד-משמעיים ביחס לשאלה האם הוא מקריא ללקוח את טופס הגילוי הנאות. תחילה אמר שהוא מקריא את הטופס רק אם הלקוח שואל או מבקש עוד הבהרות ולאחר מכן ציין כי הוא מקריא את טופס הגילוי הנאות בכל מקרה, שכן על זה הלקוח חותם (עמ' 12 ב' - 30.11.03).
אלטר נשאל כיצד הוכשר לתפקידו והשיב שהסבירו לו על הפוליסות הקיימות בשוק, הכשרה שטחית לחלוטין כדי שידע פחות או יותר למה הוא הולך (עמ' 12 ב'). אלטר מסר שישבו איתו לפחות שלושה ימים והסבירו לו כל פוליסה בנפרד כדי שלא יבוא בפני לקוח ולא ידע במה מדובר. לדבריו, עסק רק בפוליסות ביטוח חיים וההסבר שקיבל נגע רק לפוליסות כאלה. לא הסבירו לו מה זה חוק חוזה ביטוח או מה משמעות "ענין מהותי" בפוליסה. אלטר לא ראה את עצמו כאיש מכירות ומסר כי לא היה מנסה לשכנע לקוח לחתום שכן הדבר לא שינה לו. אם לקוח היה מסרב לחתום, הוא היה עוזב. לדבריו, ביקר אצל 4-3 לקוחות ביום.
אלטר אישר כי הוא זה שכתב את הפרטים המופיעים בת/2 למעט השורה של "ביטוחים נוספים" (שמולאה על ידי ניר ישר).
לדבריו, במסמך שהיה מקבל מהפקידה, הפרטים לא היו לגמרי ברורים, שכן אלה פרטים שמקורם בשיחת טלפון. לדבריו, כשהיה מגיע לבית לקוח היה ממלא איתו את ההצעה, מברר איתו את הפרטים ו"אם הם נכונים הוא חותם. זה נורא פשוט" (עמ' 13 -
30.11.03). לדבריו, היה מקבל מהפקידה טופס כללי על מה שדובר עם הלקוח, לולא קיבל טופס כזה, לא היה יודע לאן להגיע וכשנשאל למה לא צירף את הטופס לתצהירו השיב שהטופס נזרק לפח ואיננו קיים. לדבריו, זה מסמך שנערך עבורו כדי שידע לאן הגיע ומה סגרו עם הלקוח והוא משמיד את הנייר לאחר שהלקוח חותם (עמ' 13 הנ"ל).