א. המבקשת, אולגה וקנין (להלן: "המבקשת"), הועסקה כאחות מעשית במרכז הגריאטרי בפרדס-חנה, השייך למשרד הבריאות וזאת החל מאוגוסט 1977.
מחמת מחלת כבד שפקדה את המבקשת, נאלצה זו לפרוש לגמלאות מוקדמות בתאריך 30.4.99, וממועד זה מקבלת המבקשת תשלומי פנסיה חודשית מן המשיבה.
ב. בתיק אזרחי 10177/96 של בית משפט זה הגישה המבקשת תביעת נזיקין כנגד המשיבה, ובפסק דין מיום 20.7.04 חוייבה המשיבה לשלם למבקשת פיצויי נזיקין בסכום של 763,129 ש"ח בתוספת שכ"ט עו"ד, מע"מ והוצאות משפט.
בפיסקה האחרונה של פסק הדין נקבע כך:
"בשים לב להוראת סעיף 60 (ג) של חוק שירות המדינה (גמלאות) (נוסח משולב), תש"ל-1970, על ב"כ התובעת להודיע האם בוחרת התובעת בסכום הפיצוי שנפסק על ידי ביהמ"ש או בגמלה"
המבקשת הודיעה שהיא בוחרת בסכום הפיצוי שנפסק על ידי בית המשפט.
ג. טוענת המבקשת בהמרצת הפתיחה המונחת בפניי, שהוגשה ביום 26.10.05, שלפי חשבונה היה על המשיבה לשלם לה לפי פסק-הדין סכום כולל של 1,079,289 ש"ח נכון ליום 10.10.05 ואולם המשיבה שילמה למבקשת סך של 713,291 ש"ח ונותר סכום של 365,998 ש"ח שטרם שולם.
משפנה ב"כ המבקשת למשיבה התחוור לו שמן הסכום הפסוק הפחיתה המשיבה 68 קצבאות פנסיה ששולמו למבקשת, נכון ליום 31.12.04, וכן מענק פרישה, ובסה"כ 241,380 ש"ח.
ד. טוענת המבקשת שמסכום הפיצויים נוכו הקצבאות הנ"ל, ואף מענק הפרישה שאיננו חלק מן הקצבאות, מבלי שתהא בפסק הדין הוראה המתירה למשיבה לבצע ניכויים מן הסכום הפסוק.
משהגישה המבקשת עתירה לבג"צ נקבע בפסק דינו של בג"צ מיום 4.8.05 (בג"צ 3060/05), שההליך הדיוני הראוי הוא פנייה לביהמ"ש המוסמך למתן פסק דין הצהרתי שיפרש את פסק הדין נשוא הדיון.
הסעד המבוקש הוא איפוא מתן פסק דין הצהרתי הקובע כי בהתאם לפסק הדין מיום 20.7.04 ת.א. 10177/96, על המשיבה לשלם למבקשת סכום נוסף של 365,998 ש"ח.
ה. בתשובה מיום 13.12.05 מצביעה המשיבה על כך שהרציונל העומד ביסוד בחירתו של הזכאי בין הפיצוי לבין הגמלה הוא הימנעות מכפל פיצוי. על הזכאי שבחר בפיצויים להשיב את הגמלאות שקיבל בעבר ככל שבחר בפיצויים (
ע"א 813/76, 817/76, סוליקה נ. מ"י, פ"ד ל"א(3), 518, בעמ' 525 -524).
אותו דין חל על מענק פרישה הואיל וסעיף ההגדרות שבחוק הגמלאות מגדיר "גמלה" כ"קצבה או מענק" ולכן, אין לערוך הבחנה ביניהם. מענק פרישה המשולם לזכאי לפי סעיף 22 של חוק הגמלאות, הינו חלק מן הגמלה לכל דבר וענין, ולכן חובת החזרת הגמלאות כוללת בתוכה את מענק הפרישה.
עד כאן תמצית טענות המשיבה בתשובתה.
ו. בדיון שהתקיים במעמד הצדדים ביום 8.1.06 סוכם כי ב"כ המשיבה יערוך בדיקה באשר לפער החשבונאי שבין הצדדים, וכן התבקש לבדוק האם בהגיע המבקשת לגיל הרגיל של היציאה לפנסיה תשולם לה הקצבה, לה היא זכאית, לפי שיעור הפנסיה שצברה, נכון למועד הפסקת עבודתה במסגרת המדינה.
בהודעת ב"כ המשיבה מיום 22.1.06 הוסבר שהסכום הפסוק הכולל שהמבקשת היתה זכאית לקבלו לפי פסק הדין, כולל שכ"ט עו"ד, הוא 941,701 ש"ח ממנו יש לנכות את הגמלאות בסכום של 241,380 ש"ח, ומכאן שהמבקשת היתה זכאית לקבל מן המדינה את הסכום של 700,321 ש"ח, בתוספת סך של 12,970 ש"ח בגין הפרשי הצמדה, ריבית והוצאות חוות דעת, וביחד: 713,291 ש"ח.
ז. ב"כ המשיבה מצביע על שגגה שנפלה בחישובי המבקשת ומוסיף ומסביר בהמשך שבפועל קיבלה המבקשת את
כל
אשר נפסק לזכותה על ידי בית המשפט (לאחר ניכוי הגמלאות ומענק הפרישה כמוסבר לעיל).
מוסיף ומצביע ב"כ המשיבה על כך שבמהלך עריכת הבדיקה התברר למשיבה שהמבקשת ממשיכה לקבל מידי חודש, גם לאחר 31.12.04, גימלה בסך של כ-2,400 ש"ח לחודש, וגימלאות אלה הצטברו לכדי 31,200 ש"ח, סכום שהמשיבה שומרת על זכותה לתבוע מן המבקשת להשיבו.
עמדת המשיבה היא שמשמעות בחירתה של המבקשת בפיצויים שנפסקו על פי פסק הדין מיום 20.7.04 היא אי-קבלת כל גימלה, לרבות זו המשולמת לאחר גיל הפרישה, ומכל מקום זו החלטה של הממונה על הגימלאות, והסמכות העניינית לתקיפת החלטותיו נתונה לבית הדין האזורי לעבודה, לפי סעיף 43 של חוק הגמלאות.