א.
כללי וטענות הצדדים
עניינה של תביעה זו, בעתירת המבקשת להצהיר כי היא הבעלים של רכב מסוג מרצדס SLK230 מ.ר. 7405515 (להלן - "
הרכב"), להורות למשיב 3 לרשום את הרכב ברישומיו על שם המבקשת, ולהתיר פיצול סעדים.
המבקשת טוענת, כי ביום 20/11/06 חתמה עם המשיב 1 (להלן: "
המשיב") על זיכרון דברים לרכישת הרכב בסך של 175,000 ש"ח, כשהמשיב מתחייב לשאת בעלות תיקון הליקויים שנתגלו ברכב בבדיקה למכון רישוי בסך 10,000 ש"ח. לטענתה, בפגישה שנערכה ביניהם לפני החתימה, הצהיר המשיב שהרכב שייך לאביו המנוח, שלא נעשה בו שימוש מזה זמן רב, וכי הוא יד שנייה ברכב, כן פרסם כרכב משנת יצור 2001 בניגוד לרשום במשרד הרישוי (שנת יצור 2000). נטען, כי במעמד החתימה שילמה למשיב 50 לירות שטרלינג, וביום 23/11/06 שילמה מקדמה נוספת של 4,000 ש"ח. לטענתה, משלא היה בידי המשיב רישיון רכב מקורי, הוסכם שהרישיון יועבר לבדיקתה, לפני העברת הבעלות, שלאחריו תשלם מלוא תמורת הרכב ותועבר הבעלות על שמה.
לטענתה, בעת שהותה בחו"ל, העבירה עפ"י בקשת המשיב צילום תעודת הזהות שלה לצרכי הכנת מסמכים להעברת בעלות ברכב על שמה, אך ביקשה שהבעלות ברכב לא תועבר על שמה עד להמצאת הרישיון המקורי. כן ציינה, כי בתקופה זו חלק מהמו"מ עם המשיב נוהל ע"י מיופה כוחה בארץ מר אלי לוי (להלן: "
אלי"). לטענתה, משלא הומצא לידיה הרישיון המקורי, השיגה תדפיס פרטי הרכב ממשרד הרישוי לפיו הרכב אינו בבעלות המשיב או מי ממשפחתו, אלא בבעלות המשיב 2, שהינו סוחר רכב; כי מדובר ברכב משומש שהובא במסגרת יבוא אישי, ולא ברור לגבי בעליו הקודמים ומטרת שימושו, ובעקבות זאת פנתה למשיב לביטול העסקה. המשיב, לדבריה, התחייב כי הרכב הינו יד שנייה, ובאשר לרישום הבעלות טען לבעלות פיקטיבית הרשומה על שם עובד שלו. נטען, כי באותו יום העביר המשיב למבקשת צילום רישיון הרכב, לפיו הרכב רשום על שמה, בניגוד לדרישתה, ללא נוכחותה, וללא חתימתה. בעקבות הנ"ל, פנו המבקשת ואלי למשיב בדרישה לביטול זיכרון הדברים ולהשבת הכספים ששולמו, ואף הוצע לוותר על המקדמה ששולמה, ומשסורבה הצעתם, סוכם עם המשיב, שמחיר הרכב יעמוד על 150,000 ש"ח, בניכוי תמורת תיקונו מסך זה שישולם ישירות ע"י המבקשת למוסך, והוסכם כי המבקשת תשלם סך נוסף של 134,500 ש"ח. העתק השיק ואישור קבלת התשלום צורף כנספח ה'.
לטענתה, בטרם סיום תיקון הרכב, נטל המשיב את הרכב שבבעלותה מהמוסך ללא ידיעתה או הרשאתה בטענה לחוב נוסף של 83,700 ש"ח, למרות שקיבל לידיו 140,000 ש"ח. נטען, כי ביום 13/12/06 נחתם הסכם לפיו עסקת הרכישה תבוטל, המשיב ישיב למבקשת 130,000 ש"ח במזומן, בתמורה לביטול העברת הבעלות ברכב על שמה. נטען, כי לאור התנהלות המשיב וחזרתו מן ההסכמה שלעיל, הגישה תלונה נגדו במשטרה ביום 21/12/06. כן נודע לה במשטרה שהמשיב ביטל רישום בעלותה ברכב ללא ידיעתה וע"י זיוף חתימתה, ומבדיקה שערכה נודע לה שהמשיב פירסם הרכב למכירה בשנית. כן נטען, כי ביום 2/12/06 ניתן צו כינוס נכסים לתפישת הרכב, וביום 24/12/06 נתפש הרכב. לבסוף, המבקשת מייחסת למשיב מעשי מירמה, זיוף, הונאה וסחיטה, תוך שמבטל בעלות המבקשת ברכב במשרד הרישוי, ללא ידיעתה ו/או הרשאתה ולא מקיים התחייבויותיו, ומכאן התובענה.
המשיב מבקש לדחות התובענה בטענה להליך סרק המוגש תוך העלמת עובדות ומסמכים מהותיים מביהמ"ש, וטוען, שהמבקשת היא בת זוגתו של מר יוסי חכמי (להלן: "
חכמי") שמימן תשלום חלקי של העיסקה, וניהל את המו"מ במישרין עבור המבקשת ע"י אלי לוי. המשיב מייחס המירמה וההונאה למבקשת ולחכמי, שפעלו במתכוון להפר ההתחייבות הכתובות תוך השתת נזקים כספיים כבדים ופגיעה בשמו הטוב, וטוען, כי המבקשת מעלה טענות משפטיות סותרות, כשמחד, ההסכם, לשיטתה, בטל ומבוטל ועותרת להשבה הדדית, ומאידך, עותרת לסעד הצהרתי לבעלות ברכב.
לטענתו, הטיפולים והתיקונים הנדרשים ברכב בוצעו, ונעשו מעבר להיקפם המוסכם. נטען, כי העברת הרכב בוצעה ביום 30/11/06, ואישור העברת הבעלות הועבר למבקשת. לשיטתו, משהועברה הבעלות, נקטו המבקשת ואלי בסחבת מכוונת, ונמנעו מלשלם את יתרת התשלום בטענה שהרכב יד שלישית ולא יד שנייה, כשהסיבה האמיתית לסגת מהעסקה, היתה שהרכב היה רשום בעבר בבעלות אדם ערבי, וחכמי לא קונה מערבים. לדבריו, בפגישה שערך עם לוי ביום 5/12/06, הבהיר האחרון כי חכמי מוכן לשלם עבור הרכב סך של 134,500 ש"ח בניכוי הרכיבים המפורטים בס' 26 לתצהיר המשיב. נטען, כי משלא נענה מכתבו מיום 6/12/06 לעמוד בהתחייבויות, ומשסורבה הצעת הפשרה, הסכים לקבלת הסך האמור, אך נאלץ ליטול הרכב מהמוסך ולהפעיל את זכות העיכבון עד לגמר תשלום יתרת התמורה המוסכמת. כך, לטענתו, ביום 13/12/06 נערכה פגישה בה סוכם, כי העסקה והעברת הבעלות יבוטלו, והמבקשת וחכמי יקבלו סך של 130,000 מן התמורה שתתקבל ממכירת הרכב לצד ג', דבר שהוביל לפרסם מכירתו בשנית.
המשיב טוען, כי בעקבות ההסכם הנ"ל ביטול רישום הבעלות הוא מחויב המציאות, והוא נעשה באותו אופן בו נעשה הרישום על שמה, ללא זיוף ומרמה. נטען, כי במסגרת מכירת הרכב לצד ג', נתפש הרכב ביום 24/12/06 ע"י רוכש פוטנציאלי בשם דוד מיכאל, ונמצא ברשות כונס הנכסים. לבסוף נטען, כי המבקשת היא זו שהפרה את ההסכם ולא שילמה את מלוא התמורה, וכל הטענות המיוחסות למשיב מופרכות, אבסורדיות וחסרות היגיון.
ביום 18/1/07 הגיש המשיב 3 כתב תשובה מטעמו בו הציג את השתלשלות האירועים כפי שמופיעים ברישומיו, וביקש פטור מהתייצבות, נוכח העובדה שמדובר בסכסוך קנייני בין צדדים שממילא אינו נוגע לו.
בין המשיב 2 למבקשת נחתם הסכם פשרה שקיבל תוקף של פס"ד ביום 25/2/07, ולפיו המשיב 2 מסכים להעביר הבעלות ברכב למבקשת ואף חתם על טופס העברת בעלות לשם כך.
ב.
דיון והכרעה
לאחר שכשלו מספר ניסיונות פשרה, נתבקשו הצדדים, בתום הדיונים, להגיש את סיכומיהם בכתב. לאחר שעיינתי בחומר שבתיק, הדיונים, וסיכומי הפרקליטים, אני מחליט שהמבקשת זכאית להירשם כבעלים של הרכב נשוא הדיון במשרד הרישוי, יחד עם זאת תירשם הערה במועד רישום הבעלות בשם המבקשת שאינה רשאית להעביר בעלות ו/או לשעבד הרכב ללא הסכמת המשיב. הערה זו תימחק באם המבקשת תשלם למשיב סכום של 36,000 ש"ח,ו/או במידה ויסרב לקבלם, יופקד סכום זה עבור המשיב בתיק כאן.
הטעם לפסיקה לעיל הינו שאני דוחה טענות המשיב שהיה רשאי לפעול כפי שפעל לביטול רישום בעלות המבקשת ברכב שנעשה ביום 30/11/06. אמנם המשיב באותו מועד לא קיבל את מרבית תמורת הרכב, ועד היום לא קיבל את מלוא התמורה המוסכמת בזיכרון הדברים המקורי, ושהוא היה הבסיס להעברת הבעלות ב- 30/11/06, יחד עם זאת החזרת הבעלות מהמבקשת למשיב 2, שהינו סוחר רכב מטעם המשיב, לא נעשתה על דעת המבקשת, ובוצעה חד צדדית ע"י המשיב ו/או מי מטעמו, ולאחר ששולם סכום נכבד ביותר עבור הרכב בסך 149,000 ש"ח (שיק 134,500 ש"ח + 10,000 ש"ח תיקון במוסך + כ- 4,500 ש"ח מקדמות), ובאופן שהותיר את המבקשת ללא שום בטוחה כמו רכב על שמה, ו/או חזקה ברכב.
המשיב 1 סבור שמכוח סיכום פגישה מיום 12/12/06, היה רשאי לבצע את ההעברה, ולצורך מכירת הרכב לצד ג', והשבת הסך 130,000 ש"ח מתמורת המכירה למבקשת. אין דעתי כדעתו. עניין ביטול זיכרון הדברים, והעברת הבעלות למבקשת היה אמור ולפי לשון ההסכם, להתבצע כנגד תשלום 130,000 ש"ח במזומן לידי המבקשת, וכעולה בבירור מן ההסכם. פרשנות המשיב, לפיו רשאי לפני התשלום האמור לבטל את בעלות המבקשת, אין לה תימוכין מן הדיון שבפני, ולא מן ההסכם עצמו, ואף לא עפ"י סיכום הבנה אחרת, שלא ראיתי שהיו בעניין. לטעמי ברור שהמבקשת הסכימה לביטול העסקה ורישום הבעלות אך ורק בכפוף לקבלת הסך של 130,000 ש"ח בפועל ולא בהמשך ולאחר מספר ימים כחלק מתמורת המכירה לצד ג'. לא ברורה גם הבהילות שבביטול בעלות המבקשת ושעה שניתן היה לבצע העברות בעלות לצד ג' מן המבקשת עצמה ובכפוף לקבלתה התשלום המוסכם.
הסייג שנרשם לעיל, בסעד שניתן, מקורו בכך שעפ"י החומר שבפני המחיר המוסכם עמד על 185,000 ש"ח מתוכו שולם כאמור כ- 149,000 ש"ח. לפי כלל החומר שבפני, וטיב הבקשה, ושעה שאין מקום יותר לקיום הסיכום מיום 13/12/06, יש לחזור לזיכרון הדברים המקורי מיום 20/11/06 ועל פיו, על המבקשת להשלים את יתרת המחיר החסרה בסך 36,000 ש"ח ולצורך הסרת ההערה שנקבעה לעיל.
הואיל ובעיקרה הבקשה התקבלה, אני מחייב את המשיב לשלם למבקשת הוצאות דיון, אם כי מופחתות, ובשל הסייג שנקבע בצד הזכאות לבעלות, ובסך 7,500 ש"ח בצירוף מע"מ צמוד ונושא ריבית כחוק מהיום ועד לתשלום בפועל.
ניתנת למבקשת רשות לפצל סעדים כמבוקש, וכן זכותו של המשיב להגיש תביעה כפי שימצא לנכון, והכרעתי כאן מהווה סוף פסוק, אך ורק לשאלת רישום הבעלות והסייג לה, ונוכח טיב הסעד שהתבקש וסוג ההליך שבפני.
המזכירות תשלח העתק פסק הדין לב"כ הצדדים.
ניתן לצרף פסיקתא לחתימה.
ניתן היום, כ' בחשון, תשס"ח (1 בנובמבר 2007), בהעדר הצדדים.