פסק-דין בתיק הפ 201072/05

פסק דין זה ניתן בהמשך לסיכומים בעל-פה שהושמעו בסופו של דיון שהתקיים במעמד הצדדים, במסגרת תובענה שהגיש המבקש נגד המשיבים בבקשה להצהיר כי המיטלטלין הנמצאים בבית העסק "פיצה רמת חן" ברחוב שלם 1 ברמת גן, והמנויים ברשימה המצורפת כנספח א' לתצהיר, הינם בבעלותו הבלעדית של המבקש, וכי המיטלטלין הנוספים, אשר מפורטים בנספח ב' לתצהיר, הינם בבעלותן של טנא נוגה וקוקה קולה.

המבקש הגיש תצהירים שלו ושל המשיב 1 בתמיכה לתובענה, בו הוצהר, בין היתר, כדלקמן:

1. בשנת 1995 החל המבקש לעבוד כשכיר בעסקו של המשיב 1 , "פיצריית הטייסים" ברחוב הטייסים ברמת גן, ובשנת 1997 העבירו את הפיצרייה לרחוב שלם 1 ברמת גן, וקראו לה "פיצה רמת חן" (להלן: " העסק")
2. המבקש והמשיב 1 השקיעו יחד בשיפוץ העסק ובנייתו ואף רכשו יחד את הציוד, כשכל אחד מהם שילם מחצית מעלותו. מרבית הציוד נרכש מיד שנייה, בעיקר בשוק הפשפשים.
3. המקררים שבעסק הם בבעלות חברת טנא נוגה וחברת קוקה קולה, ומוטבעת עליהם תווית נחושת המאשרת כי החברות הנ"ל הינן הבעלים.
4. סוכם כי העסק ינוהל על שם המשיב 1, שהוכר כדייר מוגן בעסק, והמבקש יקבל שכר חודשי קבוע בלא קשר לשעות עבודתו.
5. בתאריך 1/7/04, עקב כניסתו של המשיב 1 לקשיים כלכליים והחשש מהשבתת העסק עקב עיקול הציוד, רכש המבקש את חלקו של המשיב 1 בציוד.
6. ביום 17/10/04 הגיעו לעסק מעקלים מטעמה של הזוכה בכוונה להוציא את הציוד ולהשבית את עבודת העסק, ועל-כן היה על המבקש לרכוש את חלקו של המשיב בשנית באמצעות תשלום של 25,000 ש"ח נוספים למעקלים. התשלום בוצע על ידי עו"ד מור, ובד בבד שילם המבקש לעורך הדין את הסכום הנ"ל. 

המשיב 2 הגיש תגובה הנתמכת בתצהיר מטעמו, וטען שהמשיב 1 סירב לשלם לו חוב בסך של 170,000$, שניתן לו ולמבקש יחד בהיותם שותפים עסקיים המנהלים יחדיו במשך למעלה מעשר שנים עסקים שונים ונכסים בבעלות משותפת, כמפורט בתצהיר. כמו-כן טען שהמבקש והמשיב 1 עושים כל שלאל ידם כדי לחמוק מנושיהם, כשסך חובותיהם נאמדים בכמיליון דולר, ושגם הטענה לפיה המבקש רכש את המיטלטלין ברחוב שלם היא שקרית וכל מטרתה הברחת נכסים. לטענתו של המשיב 2, החשבונית שהנפיק המשיב 1 וצורפה לתצהירו של המבקש היא פיקטיבית, ואין בה כל פירוט של הציוד שנרכש לכאורה על-ידי המבקש. עוד נטען כי מטופס ביצוע העיקול  מיום 15/8/05 עולה כי המבקש לא טען שהציוד שלו.   

במהלך הדיון נחקר המבקש על תצהירו והעיד כי הוא חבר של המשיב 1 ומכיר אותו מזה שנים רבות. כנשאל האם הועבר ציוד מהפיצרייה שפעלה ברחוב הטייסים לזו שנפתחה ברמת חן, השיב בשלילה והעיד כי ב- 1997 הלך עם המשיב 1 לשוק הפשפשים וקנה ציוד חדש. בהמשך העיד כי אין לו אסמכתאות על הקניות בשוק הפשפשים, כיוון שהכל שולם במזומן, וכי הוא אינו יודע מה שמו של הסוחר שמכר לו את הסחורה. כשנשאל איזה ציוד נרכש בשוק השיב כי נרכשו שם המקררים הפנימיים, מכונת הברד והמיקסר. לאחר מכן הבהיר כי לא מדובר במקררים הרשומים בנספח ב'. כנשאל כיצד שילם עבור הציוד העיד כי לווה כ- 20,000 ש"ח מגיסו, ושילם למשיב 1 במזומן, ב- 3 תשלומים בני כ- 10,000 ש"ח כל אחד, שנפרשו על-פני כחודש וחצי. על פי עדותו של המבקש, שוויו של כלל הציוד כיום הוא פחות מ- 40,000. כשנשאל האם הוא מכיר את מר דוד דיאמנט מחברת א.ר. אורפל השיב בחיוב, ולא הכחיש כי שילם 20,000$ נוספים לשחרור עיקולים של ציוד במעדנייה שקנה מהמשיב 1.

המשיב 1 נחקר אף הוא והעיד כי המבקש היה מעורב במו"מ לרכישת הפיצרייה ברחוב עוזיאל 69, ואישר כי נרשמה הערת אזהרה על שמו. בהמשך העיד כי המבקש אמר למר דיאמנט שהוא שותף של המשיב 1 בעסק, אך הדגיש שבפועל הוא לא היה שותף. לשאלת בית המשפט כיצד קיבל את הכסף עבור הציוד השיב כי קיבל אותו בתשלומים מזומן, כ- 5,000 ש"ח לערך בכל פעם. כשנשאל האם חתם על אישור לרישום משכון על הפיצרייה והמיטלטלין השיב כי אינו יודע על מה החתימו אותו במשרדה של ב"כ המשיב 2.

המשיב 2 נחקר על תצהיר התשובה שהוגש מטעמו. כנשאל האם לדעתו אישור קבלת השיקים מב"כ המבקש הינו פיקטיבי השיב בחיוב. לאחר מכן העיד שמעולם לא נתן כסף למבקש ושלא ידוע לו שהמבקש שילם 25,000 ש"ח בגין חלקו של המשיב 1 במיטלטלין. כנשאל האם קיים נכס נוסף בבעלותם המשותפת של המבקש והמשיב 1, השיב כי היה להם נכס ברחוב מחניים
בתל-אביב. בהמשך העיד כי הסכים לשלם סך של 20,000$ לחברת אורפל, בנוסף על הכספים ששולמו לה על-ידי המבקש והמשיב 1, על-מנת להסיר את העיקולים מהמעדניה. בתשובה לשאלת ב"כ המבקש השיב כי לא היה נוכח במעמד ביצוע העיקול ביום 15/8/05. 

בסופו של הדיון, כאמור, סיכמו הצדדים את טיעוניהם בעל-פה.

דיון       

לאחר עיון בחומר המצוי בתיק ושמיעת טענות הצדדים, הנני קובע כי המבקש לא הרים את הנטל להוכחת התובענה, ועל-כן דינה להדחות.

המבקש צירף לתצהירו רשימת מיטלטלין כללית שאין בה תיאור מדויק של הציוד, וכן לא צוינו בה שמות הדגמים, מספריהם ושנות הייצור. לגבי מרבית המיטלטלין המופיעים ברשימה אף לא ניתנו פרטים מזהים מינימאליים כגון צבע, גודל, שם היצרן וכד'.

באשר למיטלטלין הנזכרים בנספח ב' לתצהירו של המבקש - מדובר, לטענת המבקש עצמו, במקררים השייכים לצדדי ג', אשר אינם צד לתובענה, ועל-כן אין מקום לפסוק כי המיטלטלין הנ"ל נמצאים בבעלותם.

טענתו העיקרית של המבקש לגופו של עניין היא שקנה את המיטלטלין יחד עם המשיב 1, ולאחר שזה האחרון נקלע לקשיים כספיים, רכש ממנו המבקש את חלקו בציוד. המבקש טען כי שילם על חלקו של המשיב 1 במיטלטלין פעמיים: תחילה ישירות למשיב 1 עצמו ביום 1/7/04, ולאחר מכן לזוכה שהגיע כדי לעקל את המיטלטלין ביום 17/10/04.

המבקש טען שרכש עם המשיב 1 ציוד מיד שנייה, בעיקר בשוק הפשפשים, אולם לא פירט באיזה ציוד מדובר, מה הייתה עלותו ומתי נרכש. במהלך חקירתו הנגדית והחוזרת העיד המבקש כי רכש 2 פריטים בלבד בשוק הפשפשים, ולא נתן הסבר לגבי מקום רכישתם של יתר הפריטים המנויים ברשימה המצורפת כנספח א' לתצהירו.