מבוא
1. בפניי בקשה למתן פסק דין הצהרתי לפיו בכפוף לתשלום סך של 2,050 ש"ח, המשיבים לא יהיו רשאים לעקל בשנית את המטלטלין שפורטו בנספח לבקשה, והם יהיו בבעלות המבקשת בלבד. מדובר בשתי טלוויזיות, מייבש, מיקרו, ריהוט פינת אוכל, ריהוט סלון, ריהוט חדרי שינה, מחשב, מכשיר D.V.D.ועוד.
2. הבקשה הוגשה לאחר שנושים שונים של המבקשת נקטו בהליכי הוצאה לפועל נגד המבקשת בגין חובותיה, והמבקשת חוששת כי אגב הליכים אלה יוצאו מדירתה המטלטלין נשוא הבקשה ויימכרו לשם סילוק חובותיה.
3. המשיב 2 הודיע על הסכמתו לבקשה. המשיב 4 הודיע כי הוא מותיר את ההכרעה לשיקול דעתו של בית המשפט.
4. המשיבים 1, 3 ו- 5 התנגדו לבקשה.
5. המבקשת טוענת בסיכומיה כי אין מחלוקת לגבי סכום הפדיון המוצע על ידה. באשר לשאלה האם קיימת למבקשת עילת תביעה, טוענת המבקשת כי בית המשפט ייטה ברוחב לב ליתן פסקי דין הצהרתיים גם כאשר קיימת דרך חוקית אחרת לקבל את הסעד המבוקש, ובלבד שקיים טעם ענייני המצדיק את מתן הסעד. המבקשת מוסיפה וטוענת כי ייחודו של הסעד ההצהרתי בכך שאין חובה להצביע על קיומה של עילת תביעה במובנה המקובל. די בכך שהמבקש יצביע על התועלת שתצמח לו מהסעד. המבקשת טוענת עוד כי לא עומדת לרשותה דרך פעולה אחרת, שכן חוק ההוצאה לפועל אינו חל על הליכי הגבייה שנוקטת נגדה המשיבה מס' 5 לפי פקודת המיסים (גבייה).
6. המשיבות 3 ו-5 טוענות בסיכומיהן כי תנאי מוקדם למתן סעד הצהרתי הוא שהמבקש יוכיח כי בידיו הזכות עליה הוא מבקש להצהיר, וכי מן הראוי לשריין אותה זכות באמצעות פסק דין הצהרתי. במקרה דנן, המבקשת לא הוכיחה את תביעתה, שכן המבקשת כלל לא צירפה הערכה מקצועית לשווי המטלטלין שהיא מבקשת לפדות. לא די בתצהיר המבקשת, וצריך היה לצרף חוות דעת אובייקטיבית של שמאי, ולחלופין, קבלות בדבר מחיר הרכישה של המטלטלין. בנוסף, רשימת המטלטלין אינה כוללת את שנת הרכישה ומספר הדגם. עוד טוענות משיבות 3 ו-5 כי הבקשה נגועה בשיהוי ניכר, שכן מדובר בהליכי הוצל"פ הננקטים נגד המבקשת מאז שנת 1994 בגין חובות ארנונה כבדים.
דיון
7. שאלת קיומה של עילת תביעה מקום שהמבקש מציע לפדות מטלטלין מעוקלים אינה מתעוררת כאשר קיימת הסכמה בין המבקש לבין המשיבים באשר לערכי הפדיון. על כן, במקרים כאלה, אין מקום לעורר את השאלה בדבר קיומה של עילה, משום שבית המשפט רק נותן תוקף של הצהרה להסכמה אליה הגיעו בעלי הדין. במקרה דנן אין הסכמה כאמור, שכן המשיבים 1, 3 ו-5 סבורים שערכי הפדיון שהוצעו על ידי המבקשת הם נמוכים מדי.
8. ההליך של סעד הצהרתי שנועד למנוע הליכי עיקול מטלטלין, נועד בראש ובראשונה לשם הגנה על מי שאינו החייב בתיק ההוצל"פ, וחרף זאת הנושים נוקטים בהליכי גבייה נגד מטלטלין שבבעלותו (ראה ס' 28 לחוק ההוצאה לפועל, התשכ"ז- 1967). על כן, בדרך כלל מבוקשת הצהרה כי הבעלות במטלטלין שעוקלו היא של המבקש, שאיננו החייב. במקרה דנן, מדובר בבקשה של החייב עצמו, המבקש למנוע את הליכי המימוש הננקטים נגדו, באמצעות סעד הצהרתי בדבר זכותו לפדות את המטלטלין בסכום המוצע על ידו.
9. יגעתי ולא מצאתי מכח מה נתונה לחייב הזכות לפדות את מטלטליו במחיר שהוא עצמו קובע. אכן, לו היתה המבקשת משלמת את מלוא חובה לנושים, פשיטא שהיא היתה זכאית למנוע מהם את העיקול של מטלטליה, אך לא זה המקרה שבפנינו. על כן, המבקשת לא הוכיחה כי קנוייה לה זכות שמן הראוי להצהיר עליה (ראה א' גורן,
סוגיות בסדר דין אזרחי
מהדורה שביעית ע' 386). על כן, אם הנושה סבור בתום לב שהתשלום שהחייב מציע נמוך מדיי, אין לכפות עליו ויתור על זכותו לנסות ולממש את המטלטלין עצמם, במסגרת הליכי ההוצאה לפועל או כל הליך חוקי אחר, לרבות פקודת המיסים (גבייה), על מנת לנסות ולמכסם את גביית החוב מתוך נכסיו של החייב. מובן כי החייב עצמו רשאי להשתתף בהליכי המימוש של המטלטלין ולנסות לפדות אותם במסגרת אותם הליכים, לאחר שיתחרה מול מציעים אחרים.
באיזון שבין זכותו של הנושה לנסות ולהגדיל ככל הניתן את התמורה המתקבלת ממימוש נכסי החייב, לבין האינטרס של החייב להמנע מאי הנוחות הכרוכה בהוצאת המטלטלין מביתו, יש להעדיף את האינטרס של הנושה.
10. אין להוציא מכלל אפשרות שבית המשפט ייעתר לבקשה מעין זו, מכח עקרון תום הלב, אם שוכנע כי באמת ובתמים הסכום המוצע על ידי החייב משקף את שוויים של המטלטלין ואילו סרובו של הנושה לקבל את הצעת החייב נגוע בחוסר תום לב וכל מטרתו להציק לחייב. עם זאת, המקרה שבפניי אינו מסוג המקרים האלה, בשים לב לגובה הזעום של הסכום שהציעה המבקשת ביחס להיקף המטלטלין.
11. אכן, ברור לעין כי תצמח למבקשת תועלת רבה אם יינתן לה הסעד המבוקש על ידה, אך קודם שבאים לבחון את קיומה של התועלת, על המבקשת להראות כי קיימת לה זכות שראוי ומוצדק להצהיר עליה. במילים אחרות, הדרישה שמתן הסעד ההצהרתי יצמיח תועלת למבקש הוא תנאי הכרחי, אך לא תנאי מספיק לשם מתן סעד כזה.
12. יתר על כן, הבקשה אינה נתמכת בחוות דעתו של שמאי או של מעריך מקצועי, על מנת שיאמת את שוויים של המטלטלין המפורטים בבקשה. לענין זה לא די בהערכה עצמית של המבקשת, שאינה מבוססת והיא בבחינת עדות סברה בלתי קבילה. מובן גם כי למבקשת קיים אינטרס מובהק להמעיט ככל הניתן בשווי המטלטלין שברשותה, כדי לחלצם מידי הנושים תמורת נזיד עדשים. בנסיבות אלה, אין לפרש את אי חקירתה של המבקשת על תצהירה כהסכמה של המשיבים לאמור בתצהירה. ראה ע"א 16/89
"ורדים" חברה לגידול פרחים נ' החברה הישראלית
פ"ד מה(5), 729 ,עמ' 735-736:
"
אולם, המשיבה צודקת בטענה כי הימנעותו של התובע מניצול זכותו לחקור אין בה כדי להוסיף לתצהיר את שאין למצוא בו מעיקרו. היינו, בעוד שיש בחקירה על התצהיר כדי להוסיף או להבהיר פרטים לטובתו של צד זה או אחר, הרי באין חקירה כזו עומד בפני בית המשפט אך האמור בתצהיר, ובית המשפט בוחן אם יש בדברים אלה כדי לבסס הגנה, ולו בדוחק, נגד התביעה."
13. נזכיר כי סעד הצהרתי הוא סעד שנתון לשיקול דעתו של בית המשפט. מכלול השיקולים שפורטו לעיל מביאים לכלל מסקנה כי לא קיימת הצדקה להעתר לבקשה.
14. בשולי הדברים אציין כי אין להזקק לטענת המשיבות 3 ו-5 בדבר שיהוי בהגשת הבקשה, שכן מדובר בטענה עובדתית שלא הועלתה קודם לכן, הואיל ולא הוגשו תצהירי תשובה לבקשה, והמבקשת גם לא נחקרה על תצהירה.
15. אשר על כן, הבקשה נדחית. הליכי ההוצל"פ יימשכו כסדרם. המבקשת תשלם למשיבות 3 ו-5 הוצאות בסך 1,500 ש"ח בצירוף מע"מ כחוק.
בשים לב לכך שלפי רישומי המחשב, המשיב 1 לא הגיש עד היום את סיכומיו, יש לפסוק לזכותו הוצאות מופחתות, בגין עצם התייצבותו לדיון, ולפיכך המבקשת תשלם למשיב 1 הוצאות בסך 500 ש"ח בצירוף מע"מ כחוק.
16.
המזכירות תשלח את פסק הדין לצדדים.