פסק-דין בתיק הפ 200983/04

פסק דין זה ניתן בהמשך לסיכומי הצדדים אשר הוגשו בכתב בעקבות דיון הוכחות אשר התקיים במעמד הצדדים במסגרת בקשת המבקשים ליתן פסק דין אשר יצהיר כי רכב מסוג ב.מ.וו. מספר רישוי 51-922-16 (להלן : "הרכב") הינו בבעלות המבקש 2 כשהבעלות נקייה מכל חוב, עיקול, שיעבוד ו/או זכות לצד ג' כלשהו. בנוסף לכך התבקש בית המשפט להצהיר כי בעת שהרכב עבר לבעלותה של המבקשת 1 הבעלות היתה נקיה מכל חוב, עיקול, שעבוד ו/או זכות צד ג' כלשהו.

מר רוני וייס, מנהל המבקשת 1 הגיש תצהיר בתמיכה לתובענה ובתצהירו טען כי המבקשת 1 משמשת כמפיצה ראשית של חברת קמור רכב בע"מ ועוסקת בין היתר במכירת רכבים כאשר המבקש 2 רכש רכב מאת המבקשת 1. עוד נטען כי על הרכב עיקולים אשר הוטלו על ידי המשיבים בגין חובות שאינם של המבקשים. בתצהיר תיאור כיצד הרכב נרכש ממר שעיה טנצר ביום 12/12/02 במסגרת עיסקת טרייד אין כאשר מר טנצר רכש מחברת קמור רכב חדש מסוג ב.מ.וו. בנוסף לכך הוצהר כי המבקשת 1 מכרה למבקש 2 את הרכב ביום 22/6/03 כאשר החזקה ברכב נמסרה לידי המבקש 2 באותו מעמד. כמו כן הוצהר כי משפנו המבקשים לביצוע רישום הרכב במשרד הרישוי התברר כי הרכב מעוקל לטובת המשיבים בגין חובותיו של מר טנצר, עיקולים אשר נרשמו בימים 19/1/03, 7/8/03 ו- 17/8/03 ולאחר המועד בו רכשה המבקשת 1 את הרכב ממר טנצר. בנוסף לכך הוצהר כי היה צד ג' אחר אשר הסכים לבטל עיקול אשר הוטל על הרכב. 

לתובענה צורפו המסמכים הבאים:

1. הסכם קנייה מיום 12/12/02 בין שעיה טנצר ובין המבקשת 1 על פיו שילמה הקונה למר טנצר 200,000 ש"ח.
2. חשבונית של חברת קמור רכב בע"מ ע"ס 299,396 ש"ח ממנה עולה כי שולמו 99,396 ש"ח כאשר קיימת יתרה בסך 200,000 ש"ח.
3. רישיון הרכב החדש מיום 12/12/02.
4. צילום שיק ע"ס 200,000 ש"ח מהמבקשת לפקודת קמור רכב בע"מ כאשר בספח צוין עבור "שעיה טנצר", תאריך פירעון 30/12/02.
5. הסכם מכירה מיום 22/6/03 בין המבקשת 1 ובין המבקש 2 בגין מכירת הרכב                 (מ.ר. 51-922-16), תמורת 202,500 ש"ח. על פי ההסכם שילם המבקש 2 150,000 ש"ח ומסר רכב מסוג שברולט מליבו.
6. תדפיס שעבודים ועיקולים על הרכב.
7. מכתבי עורכי דין שונים.
8. הודעה על ביטול עיקול כלי רכב

מר רוני וייס נחקר במסגרת חקירה נגדית על תצהירו ובמהלכה העיד, בין השאר, כי הוא טיפל באופן אישי בעיסקה אולם פקידה טיפלה ב"רישום העיסקה".  מר וייס נשאל במהלך החקירה מי גילה את העיקולים על הרכב והוא השיב כי הנוהל בקליטת רכב משומש הינו שפונים לעמיל הרישוי אשר בודק שיעבודים ועיקולים עבורם וכך נעשה גם במקרה הזה וקבלו תשובה שלילית. עוד עלה מהחקירה כי מר וייס לא בדק זאת בעצמו אלא מטפל בבעיות כשהן מתעוררות ומגיעות אליו.

ב"כ המבקשים חזר בסיכומיו על טענות המבקשים הנ"ל וכן טען כי החל מיום 12/12/02 עברה הבעלות בפועל לידי המבקש 1 ועל כן יש לבטל את העיקולים אשר הוטלו על הרכב.

 עוד נטען בסיכומי ב"כ המבקשים כי המשיבה 1 המקורית, חברת מרגול בע"מ, הסכימה לתת פסק דין הצהרתי כמבוקש עוד קודם לכן מאחר והשתכנעה כי היה מקום לבטל את העיקולים אשר הוטלו על ידה על הרכב ואף הוסיף כי חברת מילוטל בע"מ אף היא השתכנעה לבטל את העיקול שהוטל על ידה על הרכב.

כמו כן נטען בסיכומי המבקשים כי עצם רישום הרכב על שם שעיה טנצר בזמן הטלת העיקולים הינו דקלרטיבי בלבד ולא קונסטטוטיבי ובנוסף המבקש מס' 2 עומד בכל מקרה בתנאי תקנת השוק כעולה מסעיף 34 לחוק המכר, שכן רכש את הרכב בתום לב ובתמורה ממי שעיסוקו מכירת כלי רכב.

לבסוף התייחס ב"כ המבקשים בסיכומיו לפסיקה מטעמם וכן לפסיקה שהוזכרה בכתב התשובה אשר הוגש על ידי המשיבה בתיק.

ב"כ המשיבה הגיש את סיכומיו לתיק ובהם טען כי יש לדחות את התובענה שכן המבקשים כשלו להוכיח את העובדות המשמשות בסיס לתובענתם.

ב"כ המשיבה טען בסיכומיו כי בעקבות הכחשת כל טענות המבקשים כפי שנעשה בכתב התשובה פרט לעובדת הטלת עיקול על הרכב לטובת המשיבה, על המבקשים להוכיח את מכלול טענותיהם באמצעות ראיות שכן נטל ההוכחה מוטל עליהם לעשות כן. לענין זה נטען בנוסף כי המבקשים לא הביאו ראיות כלשהן כדי להוכיח את טענותיהם.

לגופו של ענין נטען כי בתמיכה לתובענה הוגש תצהירו של מר וייס אולם אין לכך ולמסמכים שצורפו אליו כל משקל ראייתי שכן התצהיר ועדותו בגדר עדות שמיעה כאשר הודיע ב"כ המשיבה בפתח הדיון כי הוא מתנגד לעדות שמיעה. בהתייחס למסמכים נטען כי מר וייס כלל לא ערך אותם.