1. המבקשת מנהלת מועדון ריקודים, הידוע בשם "הפלקה" (להלן - המועדון).
המועדון מתנהל במבנה בתל אביב, שהמבקשת שכרה מבעליו, חברה בשם ריפ השקעות וניהול פרויקטים בע"מ, וזאת בהתאם להסכם שכירות, מיום 27/6/05 (נספח א' להמרצת הפתיחה), לפיו החלה תקופת השכירות ביום 1/7/05.
2. ביום 10/11/05 הגיעו למועדון מעקלים, שביקשו לעקל חובות, שהיתה חייבת למשיבה, חברה בשם: ט.נ.ג.ר. אחזקות בע"מ (להלן - טנגר), שהפעילה את המועדון ושכרה את המבנה, קודם למבקשת.
בתובענה זו, מתבקש בית המשפט להצהיר כי המשיבה אינה רשאית לנקוט כנגד המבקשת בהליכי גביה בגין חובות של חברת טנגר.
3. המשיבה בחרה, שלא להגיש תצהיר תשובה.
הגשת תשובה על ידי משיב בהמרצת פתיחה היא זכות ולא חובה (תקנה 256 ל
תקנות סדר הדין האזרחי, תשמ"ד-1984).
משיב, שאינו מגיש תצהיר תשובה, שולל מעצמו את הזכות להעיד את עדיו ולהציג את ראיותיו באמצעות עדיו.
יחד עם זאת, רשאי המשיב לחקור את העדים המצהירים מטעם המבקש וגם להציג באמצעותם ראיות, הקבילות על פי דיני הראיות (כגון: מסמכים רלבנטיים שהמצהיר מטעם המבקש ערך אותם, או שהוא חתום עליהם), ובאמצעות הממצאים העולים מאותה חקירה ומאותן ראיות, להציג את גירסתו (השוו: ה"פ (מחוזי ת"א) 496/91
תמיר נ' תמיר).
בכך דומה המשיב בהמרצת פתיחה לנתבע, הנמנע מהעלאת עדים או מהצגת ראיות באמצעות עדיו. המנעות זו, אינה מונעת ממנו מלהציג את גירסתו בעקבות ממצאים שיעלו מחקירת עדי התובע ומראיות שניתן להציג באמצעותם.
ההבדל היחיד בענין זה בין משיב בהמרצת פתיחה ובין נתבע בתביעה "רגילה" הוא, שבתביעה רגילה הנתבע חייב להגיש כתב הגנה, ובהעדרו ניתן לתת פסק דין לטובת התובע על סמך כתב התביעה בלבד (או גם על סמך ראיות נוספות, שבית המשפט ידרוש - תקנה 97 לתקנות הנ"ל). לא כן משיב בהמרצת פתיחה, שאינו חייב, כאמור להגיש תצהיר תשובה, וממילא לא יינתן נגדו פסק דין בהעדר תצהיר תשובה ועל סמך המרצת הפתיחה בלבד.
בכך, נדחית טענתו של ב"כ המבקשת, על פיה בית המשפט לא היה צריך לאפשר בכלל למשיבה את חקירת המצהיר מטעם המבקשת, הצגת ראיות (השיקים) והגשת סיכומים.
4. המשיבה מבקשת לטעון באמצעות הממצאים, שעלו, לגירסתה, מחקירת המצהיר מטעם המבקשת ומהראיות שהוצגו באמצעותו, כי המבקשת וטנגר הן גוף אחד, כי המבקשת שכרה את המקום והחלה בהפעלת המועדון במקום טנגר רק כדי להתחמק מחובותיה של טנגר כלפי המשיבה (ואולי גם מחובות אחרים), וכי על כן העיקולים שהוטלו במועדון, הוטלו כדין.
5. למעשה, טוענת המשיבה, כי התקיימו התנאים המצדיקים את הרמת המסך שבין שתי החברות.
הרמת מסך כזו אפשרית, אמנם, גם בשלב של אכיפת החוב, למשל, תוך כדי הליכי הוצאה לפועל (רע"א 510/00
ח. רשף קבלנים (1990) בע"מ נ' ענבר, פ"ד נד(2)712).
אך העקרון, לפיו הכלל הוא האישיות המשפטית הנפרדת והחריג הוא הרמת המסך, צריך לחול על אחת כמה וכמה בהליכים של אכיפת החוב, כאשר פסק הדין (או, במקרה דנן, החיוב בארנונה) ניתן כנגד גוף אחד ומבקשים לאכוף אותו כלפי גוף אחר.
6. במקרה דנן, המשיבה למעשה, כלל לא ביקשה לאכוף את החוב כלפי המבקשת, אלא נקטה בהליכי עיקול
כנגד טנגר (נספח ב' להמרצת הפתיחה), אלא שהעיקול נעשה במקום שכבר אינו מוחזק על ידי טנגר, אלא על ידי המבקשת, כאשר, על פי דברי המצהיר מטעם המבקשת, מנהלה רפי מור (סעיפים 4-5 לתצהיר), דבר חילופי ההחזקה במועדון דווח למשיבה, והמבקשת החלה לשלם למשיבה תשלומי ארנונה באופן סדיר, מיום תחילת השכירות.
לשם כך, היה על המשיבה לבקש מראש ההוצאה לפועל לבצע עיקול אצל צד ג' (המבקשת), תוך שהיא מפרטת, כי (על פי גירסתה) המבקשת וטנגר הן גוף אחד, וכי על כן המטלטלין או הרכוש, שהיא מבקשת לעקל, שייכים למעשה לטנגר, אף אם הם מוחזקים כיום על ידי המבקשת.
המשיבה לא עשתה זאת, אלא ביקשה, כאמור, עיקול כנגד החייבת טנגר, תוך ציון, כי "ההליך יבוצע אצל טנגר...", ביודעה היטב כי, לפחות פורמלית, ההליך אינו מבוצע עוד אצל טנגר אלא אצל המבקשת.
די בכך כדי לקבל את התובענה.