פתח דבר
1. לפניי תובענה לפסק דין הצהרתי שלפיו משכנתא שנרשמה על זכויותיהם של שמעון ושולה בר-לב בדירת המגורים שלהם שברחוב גרינבאום 13 חולון, מקרקעין הידועים כחלקה 356 תת חלקה 1 בגוש 6746 (להלן:
"הדירה") לטובת חברת י.מ. שירות עדיף בע"מ (להלן:
"המשיבה") אינה בת תוקף, באשר היא מבוססת על הסכם הלוואה פיקטיבי.
רקע עובדתי
2. המבקש, ברוך חגואל (להלן:
"המבקש" או
"חגואל") הלווה סכומי כסף שונים לשמעון בר-לב (להלן:
"בר-לב") וקיבל נגדם המחאות חתומות על ידי בר-לב ועל ידי אשתו דאז, שולה בר-לב (להלן:
"שולה"), בסך כולל של 715,280 ש"ח.
המשיבה היא חברה העוסקת בנכיון שיקים ובמתן הלוואות חוץ בנקאיות, והיא הלוותה לבר-לב סכומי כסף שונים במועדים שונים.
משלא כובדו ההמחאות שנתנו בר-לב ושולה לחגואל, פנה חגואל לבר-לב, אשר הבטיח לחגואל - כך לטענתו של זה - לפרוע את חובותיו כלפיו, גם אם יידרש למכור לשם כך את הדירה שבה הוא מתגורר, היא הדירה נושא תובענה זו. אולם משנתברר לחגואל, ביום 5/12/02 לטענתו, כי על הדירה רשומה משכנתא ללא הגבלת סכום לטובת המשיבה, ומשלא הצליח בר-לב ליתן לו תשובות מספקות בדבר המקור הכספי לסילוק חובותיו של בר-לב כלפיו, הגיש חגואל תביעות בעילה שטרית נגד בר-לב ונגד שולה בבית משפט השלום בתל-אביב (ת"א 221618/02 ות"א 221620/02 בהתאמה), ובמסגרתן ניתנו לטובתו ביום 23/12/02 צווי עיקול זמני על זכויות בר-לב ושולה בדירה. בקשתם של בר-לב ושולה לביטול צווי העיקול בטענה כי מכרו את הדירה לאחר, מר יוסף קטריוס, שלטובתו אף נרשמה הערת אזהרה במקרקעין ביום 16/12/02 - עובר למתן צו העיקול - נדחתה כאשר ראש ההוצאה לפועל כב' הרשמת א' גזית (כתוארה אז) קבעה כי:
"ספק אם מדובר בעסקה שנעשתה בתום לב ובתמורה, ונראה כי העיסקה בוצעה לצורך הברחת הנכס מרשותם [של בר-לב ושולה - ע.ב.]
, על מנת להתחמק מתשלום החוב למבקש."
יוער כי בשלב מאוחר יותר נמחקה הערת האזהרה לטובת אותו קטריוס.
ביום 31/3/03, בדיון שהתקיים לפני כב' השופטת ח' וינבאום-וולצקי, הסכימו חגואל, בר-לב ושולה כי בקשות הרשות להתגונן שהגישו בר-לב ושולה יידחו ללא צו להוצאות, ויינתנו פסקי דין על בסיס התביעות. עוד הוסכם כי עיקולים זמניים שהוטלו על הדירה, יאושרו בפסק דין (פסק הדין צורף כנספח ד' לתובענה, פסיקתות הערוכות על פי פסק הדין צורפו כנספחים ב' ו-ג' לתובענה).
ביום 14/7/03 הגיש חגואל בקשה למכירת הדירה לשם מימוש פסקי הדין האמורים, ובהחלטת כב' הרשמת ד' ורד מיום 15/7/03 הוברר כי בנוגע לאותו נכס הוגשה כבר בקשה למימוש המשכנתא על-ידי ב"כ המשיבה בלשכת ההוצאה לפועל בהרצליה, במסגרת תיק הוצל"פ 26-03096-03-3 (נספח ו' לתובענה). חגואל הגיש בקשה לפטר את כונס הנכסים שמונה לשם מכירת הדירה ולבטל את המכרז למכירתם, ובמקביל הגיש ביום 18/8/03 תובענה זו, אשר הוגשה תחילה לבית משפט השלום (ה"פ 200864/03), והועברה לבית משפט זה על פי החלטת כב' השופט ד"ר קובי ורדי מיום 9/11/03, בהעדר סמכות עניינית לבית משפט השלום.
יוער כי במהלך המשפט התברר כי הדירה נמכרה במסגרת הליכי ההוצאה לפועל שננקטו למימוש המשכנתא (ראו עמ' 18 לפרוטוקול, ש' 9 - 14), ומשכך לכאורה תובענה זו הפכה תיאורטית. אולם מסיכום טיעוניו של המבקש עולה כי בין המבקש לבין המשיבה הוסכם, במסגרת הליכי ההוצאה לפועל, כי תמורת המכר תעוכב בידיו של כונס הנכסים עד להכרעה בתובענה דנן (סעיף ב' 3 לסיכום טיעוני המבקש). אמנם ראיות על הסכמה זו לא הובאו לפניי במסגרת התובענה, אולם משלא העלתה המשיבה טענות בנושא זה במהלך הדיון או בסיכום טיעוניה, ולנוכח התוצאה שאליה הגעתי, אינני מוצאת לנכון להרחיב בשאלה זו.
טענות הצדדים
3. המבקש טוען כי עסקת ההלוואה שמכוחה נרשמה המשכנתא לטובת המשיבה הייתה עסקה מלאכותית, אשר נועדה לאפשר לבר-לב להתחמק מתשלום חובו למבקש. יוער כי בסיכום טיעוניו מעלה המבקש טענות נוספות, שלא בא זכרן בכתבי הטענות ומשכך ומשהצהירו הצדדים כי אין ולא יהיו שינוי או הרחבת חזית מצד מי מהם (עמ' 20 לפרוטוקול, ש' 14), אין מקום להתייחס לטענות הללו, מה גם שלא הוכחו.
המשיבה מצידה טוענת כי המשכנתא הרשומה על הדירה לטובתה נועדה להבטיח חוב כספי גדול שנבע מהלוואות שונות שקיבל בר-לב מאת המשיבה, ומשכך לא מדובר בעסקה "פיקטיבית" או "מלאכותית".
המשיבים 2 ו-3, שולה ובר-לב, הודיעו כי אין להם כל עניין בתובענה, לא הגישו תשובה לה ואף לא סיכום טיעונים. בישיבת קדם המשפט שהתקיימה לפניי הבהיר בר-לב:
"אין לנו עניין בתובענה שכן ממילא כבר לקחו לנו את הבית ולכן אין בכוונתנו להגיש כתב תשובה." (עמ' 6 לפרוטוקול, ש' 7 - 8).
דיון
4. מטעם המבקש העידו בר-לב וחגואל.
מטעם המשיבה העיד יעקב ג'רבי, בעלים של המשיבה ומנהלה (להלן:
"ג'רבי")