1. המבקשים הגישו ביום
24.4.03 בקשה למתן פסק דין הצהרתי לפיו יצהיר בית המשפט כי הבעלות ב-
5,000 מ"ר
בחלקה 22 בגוש 10356, להלן
: "חלקה 22", והבעלות
בחלקה 17 בגוש 10356, בשלמות, להלן:
"חלקה 17", מאדמות שפרעם, תהיה בידי המבקשים ותירשם על שמם בלשכת רישום המקרקעין בנצרת, להלן:
"הרשם".
2. תחילה הוגשה הבקשה נגד עידה נכול, שהיתה
המשיבה מס'
2 בעתירה המקורית
. התברר כי הגב' נכול הלכה לעולמה ולכן הגיש בא כח המבקשים עתירה מתוקנת ביום
30.5.04, אליה צורפו יורשיה של הגב' נכול, להלן: "
המנוחה", כמפורט בכותרת לפסק הדין.
3. בבקשה נטען כי
המשיב מס' 1, להלן:
"עאמר", הינו הבעלים של החלקה
17 וכי מורישם של המבקשים,
פאעור אחמד סואעד, ז"ל, להלן: "
פאעור", רכש את החלקה מעאמר עוד ביום
7.8.60 על
-פי הסכם, שאבד, הגיש הצהרה על כך לפי
חוק מס שבח מקרקעין תשכ"ג-1963 (היום חוק מיסוי מקרקעין), שילם את המסים החלים על העיסקה וצירף לבקשה אישור מיום
3.7.02 לרישום העיסקה בלשכת רישום המקרקעין בנצרת. המבקשים הם היורשים של פאעור על פי צו ירושה שיתן בבית הדין השרעי בעכו ביום
9.7.02 בתיק מס'
850/2002 .
עוד טען ב"כ המבקשים כי פאעור רכש חלק מזכויותיה של המנוחה בחלקה
22 בשטח של
5,000
מ"ר ביום
15.8.64 - גם על עסקה זו הצהיר ללשכת מס שבח מקרקעין, שילם את המיסים וצירף לבקשה אישור מיום
2.7.02 המופנה לרשם המקרקעין בנצרת.
4. בא כח המבקשים טוען שמאז השלמת העסקה החזיק פאעור, ולאחריו יורשיו
- המבקשים, בכל אחת מהחלקות אך הרישום בלשכת רישום המקרקעין לא הושלם, ולכן מבקש מבית המשפט ליתן צו הצהרתי על פיו יאושרו שתי העסקאות וזכויות הבעלות בחלקות תירשמנה בלשכת רישום המקרקעין על שם המבקשים. לתמיכה בבקשתו צירף תצהיר של המבקש מס'
2
- בנו של פאעור, בו אישר את הנטען בבקשה.
5. על פי
תקנה 256 לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד-1984, אמור היה עאמר להגיש כתב תשובה בפרק הזמן שנקבע בתקנה. פאעור לא הגיש תצהיר תשובה כאמור, למרות שהוזמן כדין ואישורי המסירה הומצאו לתיק. בנסיבות אלה אני מחליט לדון בהעדרו.
6. בא כח הרשם הגישה הודעה לבית המשפט, להלן:
"ההודעה", והפנתה את תשומת לבו לכך ששתי החלקות אינן רשומות על שם המשיבים, כפי שעולה מנסח הרישום שהעתק ממנו צורף להודעה. ב"כ הרשם הוסיפה וציינה כי העסקאות אינן נתמכות במסמך בכתב וכי אישור שלטונות המס אינו מהווה תחליף לדרישת החוק. יחד עם זאת, הוסיפה בא כח הרשם וציינה כי "בהתאם לחובתו על פי חוק, ירשום רשם המקרקעין כל צו,
ולחילופין, כל פסק דין שינתן על ידי בית המשפט והניתן לרישום בהתאם לזכויות וההערות הרשומות בספריו, לאחר תשלום המסים, האגרות, תשלומי החובה והמצאת המסמכים הנדרשים לשם רישום המבוקש על פי כל דין."
7. לגבי שמו וזהותו של
עאמר, נפלה מחלוקת. לטענת ב"כ הרשם, שמו של המשיב מס'
1 הוא
"אמארה ג'ומעה אחמד". שם זה תוקן.
ב"כ המבקשים הגיש בקשה,
בש"א 13000/04, בה ציין כי לאחר מספר פניות לרשם המקרקעין תוקן השם "
אמארה ג'מעה אחמד" ל
- "עמאר ג'ומעה אחמד", כפי שעולה מנסח הרישום של החלקה וממכתבו של הרשם שהעתק ממנו צורף לבש"א 13000/04. ממשיך ב"כ המבקשים וטוען כי גם השם "
עמאר" אינו נכון וצריך לתקנו ל"
עאמר", אך הרשם דחה את פניתו מהנימוק כי השם המופיע בנסח הרישום הוא השם הנכון וכי
"אין לו סמכות, לרשם המקרקעין, לתקן שם שבמקור נרשם באופן לא נכון", תשובה זו של הרשם לא צורפה ל
בש"א 13000/04. ב"כ המבקשים טען עוד כי הרשם התעלם משני תצהירים שצורפו לפנייתו
- האחד של מר עורסאן יאסין והשני של בתו של עאמר. ב"כ הרשם הגישה ביום
30.3.05 תגובה לבקשה,
בש"א 13000/04, להלן: "התגובה". בתגובה הפנתה את תשומת לב בית המשפט לכך שהמשיב אינו רשום בתור בעלים של החלקה
17 וכי בלוח הזכויות של החלקה נרשם כבעל הזכויות אחד בשם
AMAR JUMA AHMAD
, כפי שעולה מנסח רישום הסטורי ממוחשב, שהעתק ממנו צורף לתגובתה. עוד טענה ב"כ הרשם כי בעקבות פניית ב"כ המבקשים נמצא כי בעת הסבת הנתונים למחשב נפלה טעות שעה שנרשם שבעל החלקה הינו "
אמארה..", משתוקנה הטעות נרשם בפנקס המקרקעין השם "
עמאר...". עוד טענה ב"כ הרשם כי עאמר חי וקיים ולכן תוהה ושואלת מדוע לא ניתנה או הובאה הסכמתו שלו בעצמו. גם בתגובה זו טענה ב"כ הרשם כי עיסקה במקרקעין טעונה מסמך בכתב, ומסמך, כאמור, לא הוצג.
כאמור, ב"כ המבקשים צירף שני תצהירים
- "
תצהירי זיהוי"
- כמקובל להוכחות זהותו של הבעל הרשום המבקש להעביר הזכויות הרשומות על שמו: התצהיר האחד הוא של
עורסאן יאסין, ראש עיריית שפרעם, בו הצהיר כי הוא מכיר את
עאמר ג'ומעה אחמד, שהוא בעל ת.ז. מס'
03528766 וכי אותו אדם הוא הבעלים הרשום של חלקה
17. עוד הוסיף מר יאסין וציין כי אין בשפרעם אדם שיש לו זכויות בחלקה והידוע בשם
עאמר ג'ומעה אחמד. תצהיר נוסף הוא של בתו של עאמר,
הנייה אחמד עאמר, שגם היא הצהירה שאביה הוא
עאמר ג'ומעה אחמד נושא ת.ז. מס'
03528766 וכי הוא הבעלים הרשום בשלמות בחלקה
17 ואין אדם אחר בשפרעם הנושא את אותו שם ו/או שם זהה אשר יש לו זכויות בחלקה. עוד הוסיפה בתו, כי היא מכירה את הפרטים שציינה שכן היא, יחד עם בני המשפחה, עבדה בחלקה ובתקופת מסיק הזיתים לעצי הזית הנמצאים בחלקה: "
...
עבדנו ביחד ואני מצהירה שאין אדם ששמו עאמר ג'ומעה אחמד שיש לו זכויות בחלקה".
ב"כ הרשם לא ביקשה בתגובתה לחקור את המצהירים ולכן סבורני כי יש לקבל את התצהירים האלה כראיה שהשם של המשיב מס'
1 הוא אכן "
עאמר אחמד ג'ומעה"
8. אני משוכנע כי רישום שם הבעלים בלשכת הרשם ביחס לחלקה
17 בגוש
10352 אינו מדויק. התופעה של אי דיוק ברישום שמות ערביים בשפה העברית היא תופעה שאני נתקל בה יום יום. כך למשל את השם
"סאלח" רושמים
"סלאח" ואת השם
"עאדל" רושמים
"עדאל",
"מוחמד" רושמים
"מחמוד" וכך הלאה. שיבושים אלה גורמים לתקלות וקשיים רבים בעיקר לבעלי זכויות במקרקעין וברישום בתעודות הזהות, והנוגעים בדבר נאלצים לא פעם לפנות לערכאות לתיקון השמות. סבורני שהגיע הזמן לשים קץ לתופעה שהיא, לדעתי, בלשון עדינה, אינה בריאה. הגיע הזמן שבכל משרד המטפל בענייניהם של אזרחיה הערבים של המדינה ימונה פקיד ערבי השולט היטב בשפה הערבית ודקדוקיה, אשר יוטל עליו, במסגרת עבודתו באותו משרד, לפקח על הרישום של השמות בערבית. השיבושים בשמות נובעים בעיקר, ועל פי רוב, מהסיבה שהפקיד או הפקידה הרושמים את השם, שעל פי רוב אינם יודעים ערבית, ואינם מודעים להבדלים
הדקים בין השמות.
באשר להעדר הסכם בכתב סבורני שאין צורך לכך
במיוחד לאור העובדה שפאעור החזיק בחלקה מאז שרכש אותה ביום
7.9.1960 ויורשיו לאחר מותו ביום
25.3.74, ועוד על העסקה הוצהר, כאמור, למס שבח וניתן אישור לביצוע הרישום בלשכת הרשם.
9. על כן אני מקבל את הבקשה ככל שהיא מתייחסת לחלקה
17, ומצהיר בזה כי
המבקשים
הם הבעלים, בחלקים שווים ביניהם,
של
חלקה מס' 17 בגוש 10356 מאדמות שפרעם.
אני מורה לרשם המקרקעין בנצרת לתקן את השם הרשום של בעל החלקה בנסח הרישום
- ובמקומו לרשום "
עמאר ג'ומעה אחמד", למחוק רישום זה לאחר התיקון ובמקומו לרשום את
חלקה מס' 17 בגוש 10356 בהתאם לפסק דין זה על שם המבקשים בחלקים שווים ביניהם לאחר המצאת האישורים על תשלום המיסים כמתחייב על פי דין שכאמור העתקם צורף לבקשה.
10. באשר לבקשת התובעים בעניין חלקה
22 בגוש
10356 סבורני כי לא אוכל להיעתר לה משני נימוקים,
האחד, מאחר ועל פי האמור בבקשה, יורשיה של המנוחה הם חמישה אנשים בעוד הבעלים הרשומים בלשכת רישום המקרקעין הם רק ארבעה אנשים,
והשני, לאור העובדה שהבקשה היא לפסק דין הצהרתי בשטח מסויים
-
5000 מ"ר.אבקש להדגיש כי העיסקה מיום
13.8.1964 נעשתה ע"י המנוחה, והמשיבים מס'
2 (א - ה) , כך נטען בבקשה, הם יורשיה על פי דין. לא הוצג בפני צו ירושה המצהיר על יורשיה של המנוחה, ולכן, בהעדר צו ירושה או הסבר מטעם ב"כ המבקשים מאיפה עלה השם
עפאף המופיעה כמשיבה מס'
2 (ה), לא אוכל להיעתר לחלק זה של הבקשה.
יש לציין גם כי ב"כ היורשים של המנוחה, עו"ד א. אבו זלף, הסכים, בזמנו, למתן פסק דין כמבוקש ואף המציא לב"כ המבקשים העתק הודעה ששלח לבית המשפט לקראת הישיבה שהיתה קבועה ליום
25.6.04 בה הודיע כי איננו מתנגד ל"
רישום 5000/10356 חלקים". גם בהודעה זו נפל שיבוש: החלקים המועברים הם
5000 חלקים מתוך
33749 חלקים, ולא מתוך
10356, שזהו מספר הגוש.
בנסיבות כמפורט לעיל לא מצאתי לנכון לדחות את הבקשה ולכן אני מסתפק במחיקת חלק זה ממנה המתייחס
לחלקה 22.
11.
סוף דבר.