1. המרצת הפתיחה שבפניי הוגשה תחילה על ידי מר רחמים לוי, ולאחר הגשתה ופטירתו, בא עזבונו במקומו. נטען כי לוי רחמים ז"ל (להלן - "המנוח") הינו סוחר דברי אמנות במקצועו ובעברו היה בעל גלריה לדברי אמנות. המנוח התגורר בדירה מושכרת בשכנות לבנו ולכלתו, הם המשיבים 1-2. המשיב 1 (להלן, גם "יואל"), כמסתבר, הוא חייב בתיק הוצל"פ שמספרו 9-01-20957-03 למשיבה 3 (להלן, גם "הזוכה"). נטען כי בגדר הליכי הוצל"פ של הזוכה כנגד יואל, בצהרי יום 8.2.05 הגיעו לדירת המנוח מעקלים מטעם לשכת ההוצל"פ וביצעו עיקול של 42 תמונות גלריה ממוסגרות אשר נמצאו בדירת המנוח. מחאות המנוח כי התמונות הללו הן קניינו, וכי הוא אינו החייב לזוכה אלא בנו יואל, עלו בתוהו. בגדר המרצת הפתיחה שבפניי התבקש בית המשפט להצהיר כי 42 התמונות האמורות הן רכושו וקניינו הבלעדיים של המנוח.
2. בגדר תיק בש"א 4617/05 הוריתי על עיכוב הליכי עיקול המטלטלין ועיכוב מכירתם.
3. הזוכה הגיבה להמרצת הפתיחה, לאחר תיקונו. נהיר לה כי התמונות האמורות הן קניינו של יואל. לשיטתה יואל והמנוח, הוא אביו, קשרו קנוניה להבריח את רכושו של יואל. כך מצאו התמונות דרכן לדירת המנוח, הגם שהן קניינו של יואל, וממילא ברות-עיקול בגדר נשייתה של הזוכה ביואל.
4. הונחו בפניי שורה של תצהירי עדויות. לבד מהמנוח תמכו בגרסתו בני משפחתו, אף מטפלת סיעודית שלו. כבר כאן אציין כי לכל אורך הדרך נפקד תצהירו של יואל עצמו. מטעם הזוכה הוגשו תצהיריהם של מר יואל ברייר, שהוא קשור לעסקים עם יואל, ואוסיף ואציין כי הוא חייב לצדו של יואל כלפי הזוכה, משום ערבותו לחובו של יואל. הוא מכיר, איפוא, את עסקי האמנות של יואל. הוא בדק באופן פיזי את התמונות שנתפסו ומאוחסנות במחסני ההוצל"פ בחיפה. הוא זיהה בוודאות שתי יצירות ששייכות ליואל. אף יתר התמונות מוכרות לו כאלו שהוצגו בגלריה לוי, ברח' ארלוזרוב בחיפה, של יואל, בביקוריו השונים בגלריה.
ועוד הונח בפניי מטעם הזוכה תצהירו של מר אברהם סק (להלן - "סק"). הוא מציין כי בשנת 2003 פרסם המנוח מודעה בעיתון בה הוא הזמין קונים לרכוש ממנו יצירות אמנות. הוא ביקר אז בדירת המנוח וראה את התמונות שהוצגו למכירה. אין בין התמונות המאוחסנות במחסני ההוצל"פ, אותן בדק, ולו תמונה אחת שנראתה אצל המנוח אז.
5. ב"כ הצדדים הסכימו כי ימונה מעריך באשר לשווי התמונות נשוא המחלוקת. לאחר שתינתן שומתו ייתן בית המשפט פסק דין מנומק על דרך הפשרה בגדרו העזבון יפדה את התמונות בהתאם לשווי שייקבע על דרך הפשרה הגם שברור שגם על דרך זו רשאי בית המשפט לקבל או לדחות תביעה במלואה. בעקבות זאת הונחה בפניי חוות דעתו של השמאי דני זסלר (להלן - "זסלר"), שהעריך את שווי התמונות השנויות במחלוקת בסכום של 103,610 ש"ח. בעקבות זאת הוריתי על הגשת סיכומי טענות.
6. ואולם טרם שניתן פסק דיני הגיש המנוח, בגדר תיק בש"א 8213/07, בקשה למתן צו מניעה זמני. הסתבר ליורשי המנוח כי לשכת ההוצל"פ בירושלים הורתה על מימוש ומכירה של התמונות בגינן ניתן צו זמני על ידי. ביום 14.5.07 ניתן על ידי כב' השופטת לפין-הראל צו מניעה זמני כמבוקש. הונחו בפניי טיעוני ב"כ הצדדים. הזוכה טוענת כי בגדר תיק ההוצל"פ האמור מומשו תמונות בכתובת אחרת, דהיינו ברח' יואל בחיפה. לבקשת ב"כ המנוח הוזמן תיק ההוצל"פ על מנת שתוגש תגובה לאורו. הדבר לא נעשה. דומה שההר הוליד עכבר. מכל מקום בדעתי לבטל את הצו הארעי של השופטת לפין-הראל, לאחר ששוכנעתי כי לא הופר הצו לעניין התמונות המאוחסנות במחסני ההוצל"פ, נשוא המרצת הפתיחה.
7. אדרש, איפוא, למאזן השיקולים הניצבים בפניי. אפתח ואציין כי מלכתחילה סבור הייתי כי מפוקפקת האפשרות כי המנוח, שהיה קשיש בן 89 בזמן הגשת המרצת הפתיחה, אכן שולח ידו בכלל בעסקים שונים. לנוכח זאת נחזתה כממשית גרסתה של הזוכה. ואולם עתה איני סבור כך. כך, ולו לנוכח תצהירו של סק ממנו עולה כי בשנת 2003, דהיינו לפני שנים מועטות בלבד, היה זה המנוח עצמו, ולא בנו יואל, שערך הזמנת קונים לרכוש ממנו יצירות אמנות. הנה-כי-כן, הנחת התשתית שלי היא כי הן המנוח, ובמקביל הן יואל, שניהם עוסקים במסחר ביצירות אמנות. יכול שאין זיקה בין העסקים שלהם, יכול שיש זיקה. אם כך ואם אחרת, בוודאי איני מקבל את הטענה הגורפת אודות הברחת רכוש למנוח, כמי שאין לו כל קשר או זיקה לסחר בתמונות אמנות.
8. משאלו פני הדברים נהיר כי מרבית השיקולים נוטים לזכות המנוח. וכך, מורה אותנו סעיף 28(א) לחוק ההוצאה לפועל, תשכ"ז-1967, כי
"מיטלטלין שעוקלו כשהיו על גופו של החייב, בכליו או בחצרים שבהחזקתו, רואים אותם כנכסי החייב, כל עוד לא הוכח אחרת, להנחת דעתו של ראש ההוצאה לפועל, שאינם שלו". החזקה האמורה לא חלה בנדוננו. התמונות לא נתפסו בדירתו של יואל, אלא בדירתו של המבקש, שאינו החייב.
סעיף 28(ב) לחוק הנ"ל מורה כי
"מיטלטלין שעוקלו כשלא היו על גופו של החייב, בכליו או בחצרים שבהחזקתו, לא יימכרו כל עוד לא הוכח, להנחת דעתו של ראש ההוצאה לפועל, שהם רכושו של החייב;". משמע, קיימת חזקה הפוכה. ההנחה היא כי התמונות אינן רכושו של יואל, אלא אם תובא ראיה משכנעת לסתור. דבר זה אף משתלב עם האמור בסעיף 21(א)(2) לחוק הנ"ל, המאפשר לראש ההוצאה לפועל להורות ליתן צו עיקול ולהיכנס לחצרים שאינם מוחזקים בידי החייב, בתנאים מסוימים. כלל לא הונחה בפניי תשתית על פיה ראש ההוצאה לפועל נתן החלטה, חריגה, לעקל בדירתו של המנוח את המיטלטלין הנטענים להיות אלו של יואל. לנוכח זאת, לכאורה, יכול שמלכתחילה נגוע בחוסר חוקיות עצם העיקול בדירת המנוח, ללא צו מפורש של ראש ההוצאה לפועל. כאמור, גם אם ראש ההוצאה לפועל היה מוציא צו כאמור, עדיין לא ניתן היה למכור את התמונות, כל עוד לא היה מוכח, להנחת דעתו, כי הן רכושו של יואל, ולא רכושו של המנוח.
9. מנגד, קיימים שיקולים לחובתו של המנוח. ראשית, אין בפניי כל ראיה חשבונאית המצביעה על כך שהתמונות האמורות הן רכושו וקניינו של המנוח. שנית, באורח חשוד, והגם שהונחו בפניי שורה של תצהירים מטעם המנוח, נפקד תצהירו של יואל, הגם שנטענות כנגדו טענות חמורות אודות הברחת נכסים וקנוניה שקשר עם אביו המנוח, על מנת להכביד על מימוש נשייתה של הזוכה כנגדו. שלישית, לנוכח העובדה כי למירב עסקינן בשניים ששולחים ידם באותו עיסוק, אך יש ביניהם קרבת משפחה, יכול שיש ממש בטענת הנושה האמורה.
10. הוסמכתי ליתן פסק דיני על דרך הפשרה. כפות המאזניים נוטות, לטעמי, לזכות המנוח. בסופה של דרך בדעתי להורות לעיזבון לשלם לזוכה 20% מסכום שומתו של זסלר. כנגד התשלום האמור יוחזרו כל התמונות האמורות לעיזבון המנוח. הנני מורה כי בדמי האחסנה יישא העיזבון ב- 20% והזוכה ב- 80%. לנוכח העובדה כי בסופה של דרך כפות המאזניים נוטות יותר לזכות המנוח, הנני מחייב את הזוכה לשלם למנוח, הן בגין אגרת תביעה והן בגין שכ"ט עו"ד סכום כולל בסך של 5,000 ש"ח.
11. לפיכך הנני מחייב את המנוח לשלם לזוכה סך של 20,722 ש"ח בצירוף ריבית והפרשי הצמדה כדין מיום 28.10.06 ועד מועד התשלום המלא בפועל ובניכוי סך 5,000 ש"ח בצירוף ריבית והפרשי הצמדה כדין מיום 22.6.05 ועד מועד התשלום המלא בפועל. היתרה האמורה תשולם לידיו הנאמנות של ב"כ הזוכה תוך 30 יום מיום המצאת פסק דיני זה. עוד ישלם המנוח 20% בגין דמי אחסנה והזוכה תשלם 80% מהם. כנגד התשלומים האמורים הנני מורה ללשכת ההוצאה לפועל, באמצעות מחסני נעמן, להשיב את התמונות נשוא המרצת הפתיחה לידי העיזבון.
12.
המזכירות תמציא העתק מפסק דיני לב"כ הצדדים בדואר רשום + אישור מסירה.
ניתן היום ב' בשבט, תשס"ח (9 בינואר 2008) בהעדר הצדדים.
קלדנית: ברטה א.