פסק-דין בתיק הפ 1001/04

מבוא

1.         זוהי בקשה בדרך המרצת פתיחה להצהיר כי אין לקיים הליכי בוררות בין הצדדים. המבקשת, חברת נאות מזרחי בע"מ, העוסקת בין היתר בביצוע עבודות בניה, מכרה למשיבים דירת מגורים בראשון לציון (להלן - " הדירה") בהתאם להסכם מיום 14.8.96 (להלן - " ההסכם").

סעיף 19 להסכם קובע כי בכל מקרה בו יתגלעו חילוקי דעות או סכסוכים בין הצדדים, תועבר המחלוקת להכרעת בורר יחיד שימונה על ידי לשכת עורכי הדין, והחלטתו תחייב את הצדדים. זו לשון הסעיף:

"19.     א.         בכל מקרה שיתגלו חילוקי דיעות ו/או סכסוכים בין הצדדים בקשר לביצועו של חוזה זה מתחייבים הצדדים למסור את הענין להכרעתו של בורר יחיד שימונה ע"י לשכת עורכי-הדין, והחלטתו תחייב את הצדדים.

            ב.         הבורר לא יהיה קשור בדיני פרוצדורה ובלבד שינהג כלפי הצדדים ביושר ובהגינות, וכן יהיה הבורר רשאי לתת צווים זמניים ו/או חלקיים בהתאם להבנתו. הצדדים מסכימים בזאת כי הבורר יחויב לשמוע את הצדדים ולתת את החלטתו הסופית בתוך 30 יום ממועד הבאת הנושא לפניו ע"י הצדדים.

            ג.         חתימת הצדדים על חוזה זה מהווה גם חתימה על הסכם בוררות לענין מינוי הבורר בהתאם להוראות חוק הבוררות."

המבקשת טוענת כי על אף האמור בהסכם, אין מקום להעביר את הסכסוך שהתגלע בין הצדדים לבוררות.

ואלה העובדות הצריכות לענין:

2.         החזקה בדירה נמסרה למשיבים בסוף חודש יוני 1997, כאשר כעבור זמן קצר הם העבירו לידי המבקשת חוות דעת אשר מפרטת את כל הליקויים בדירה הדורשים תיקון. המשיבים טוענים כי המבקשת ביצעה בכל פעם תיקונים שטחיים וחלקיים, שלא פתרו את הליקויים הרבים אחת ולתמיד, וגם אז בחרה המבקשת לאיזה ליקויים להתייחס ומאילו ליקויים להתעלם.

לפיכך, ובהתאם לסעיף 19 להסכם, פנו המשיבים ללשכת עורכי הדין בבקשה למנות בורר שיקבע שהמבקשת איבדה את זכותה לבצע את התיקונים הדרושים בדירה. לשכת עורכי הדין מינתה את עו"ד יחיאל ברונר שהינו גם מהנדס במקצועו, כבורר.

המבקשת מתנגדת למינוי הבורר וטוענת שאין להחיל במקרה זה את סעיף 19 להסכם, ומכאן בקשה זו.

3.         עיקר טענתה של המבקשת היא כי מרבית הליקויים הנטענים על ידי המשיבים הינם ליקויים שנובעים, לכאורה, מבניה שעומדת בחריגה מהוראות התכנון והבניה. לטענתה, משכך אין להתנות עליהם, בהיותם דינים קוגנטים, ואין אפשרות להכריע בהם בבוררות, שכן הדבר עומד בניגוד להוראות סעיף 3 לחוק הבוררות, תשכ"ח - 1968 (להלן - " החוק"), שזו לשונו:

"3. סייג להסכם

אין תוקף להסכם בוררות בענין שאינו יכול לשמש נושא להסכם בין הצדדים".

דיון

4.         אכן סעיף 3 לחוק קובע שאין תוקף להסכם בוררות בענין שאינו יכול לשמש נושא להסכם בין הצדדים. כך לגבי הסכם שאינו חוקי, שאינו מוסרי, שנוגד את תקנת הציבור והסכם הסותר הוראות של דינים קוגנטים, להבדיל מדינים דיספוזיטיבים. לכן צדדים אינם יכולים להתקשר בהסכם כלשהו אם הוא נוגד את החוק - תניית בוררות לגבי הסכם כזה אינה תקפה.

כאשר מדובר בהסכם קבלני למכירת דירה, שהקבלן התחייב בהסכם לספק דירה לפי מפרט טכני שהוא בהתאם לחוק ולתקנות - הרי שברור שמדובר בהתחייבות חוזית תקינה לחלוטין. המפרט הטכני הוא שקובע את כל התחייבויותיו של הקבלן, ואין טענה שהקבלן התחייב למפרט שעומד בניגוד לחוק ולתקנות. הסכם בוררות בשאלה האם הצדדים קיימו את ההסכם או האם הקבלן עמד בהתחייבויותיו אם לאו - הינו תקף ובר אכיפה.

ראה בענין זה דברי כב' השופטת אליעז בה"פ 1644/00 ת.ע.ל. - תעשיות עץ לבוד נגד פרנקל זאב, תק-מח 2002(1) 3005 :

" לא תישלל סמכות הבורר לדון בנושא קונסטיטוציוני, אם למעשה מדובר בסכסוך כספי. יש לשאול האם הציווי הקוגנטי שאין להתנות עליו, בא לידי ביטוי ממשי והוא עיקרה של המחלוקת, אם לאו. והיה ובסופו של מיון הטענות תעמוד מחלוקת ממונית, תוכרע המחלוקת בבוררות...".