א.
רקע עובדתי
1. ביום 8.8.99 נחתם הסכם בין המשיבה 1 (להלן:
"המשיבה") ובעליה, המשיב 2(להלן:
"המשיב"), לבין א. טל רן השקעות בע"מ (להלן:
"חברת טל רן") ומנהלה יעקב עמר (להלן:
"עמר"), שהוא חלק ממערכת הסכמים שבין הצדדים הנוגעת לזכויות הצדדים בחברה המשיבה ונכסיה (להלן:
"ההסכם"). המבקשת היא אחותו של עמר, והמבקש הוא גיסו. מדובר בהסכם בן ארבע עמודים. שני העמודים הראשונים הם ההסכם עצמו, אשר מאשר את ההסכמים הקודמים בין הצדדים, ומסדיר תשלומי חובות, חלוקת נכסים ואחריות לתביעות משפטיות. עמוד 3 להסכם הינו כתב ערבות שחתמו המבקשים לקיום כל התחייבויותיהם של טל רן ועמר על פי ההסכם, ועל פי ההסכמים הקודמים, כלפי המשיבים (להלן:
"הערבות"), ועמוד 4 הוא נספח התמורה להסכם שבין טל רן ועמר לבין המשיבים.
2. ההסכם כלל תניית בוררות (סעיף 8), לפיה כל חילוקי הדיעות בין הצדדים בעניין ההסכם יתבררו בבוררות בפני אחד משני שופטים בדימוס: כב' הנשיא (בדימוס) חיים שפירא ז"ל, וכב' סגן הנשיא (בדימוס) חיים אילת יבדל"א. כאשר נתגלעה מחלוקת בין המשיבים לבין טל רן ועמר, פנו המשיבים לכב' הבורר חיים אילת (להלן:
"הבורר"), והגישו בפניו תביעה כנגד טל רן ועמר, וכנגד המשיבים כערבים.
3. הבורר הזמין את כל הצדדים לדיון מקדמי בפניו. המבקשים כתבו לב"כ המשיבים ביום 6.7.03 כי הסכסוך איננו נוגע אליהם, וכי הם ראו לראשונה את ההסכם ואת הערבות כחודש ימים קודם לכן (נספח ט' לבקשה). במכתב זה כתבו המבקשים:
"בישיבת הבוררות הראשונה אליה זומנו נציג את האמת שממנה עולה כי ...". הם טענו כי אינם חתומים על הערבות, והביעו את בטחונם כי "
לאחר ישיבת הבוררות בה יקבע הבורר ללא ספק לאור המסמכים שנציג בפניו כי איננו חתומים על ההסכם...". כמו כן הודיעו המבקשים כי הם ידרשו כי הבורר יפסוק להם הוצאות. בתגובה למכתב זה הודיע ב"כ המשיבים למבקשים כי כל טענותיהם תתבררנה בפני הבורר.
4. המשיבים התייצבו לדיון הראשון בבוררות, לצד מר עמר, ביום 17.7.03 והודיעו כי חתימותיהם על כתב הערבות זויפו. הבורר הורה על הגשת כתבי טענות ועדויות ראשיות בתצהיר, וקבע מועדי הוכחות. הבורר ציין בהחלטתו:
"תשומת ליבם של מר עמר וה"ה אבידן מופנית לכך, כי אם אין רצונם בבוררות זו, או אם ישנה טענה לגבי זהות הבורר, אזי עליהם לפנות לביהמ"ש המוסמך שיורה ככל שימצא לנכון בעניין זה. בהעדר פניה והחלטה מביהמ"ש המוסמך יימשך הליך בוררות זו, כפי שקבעתי".
המבקשים לא הגישו כתב הגנה בבוררות, אך בבקשה לביטול פסק הבוררות שהגישו לאחר מכן טענו כי יש לראות במכתבם מיום 6.7.03, ובהצהרתם בפני הבורר בדיון ביום 17.7.03, "הגנה לכל דבר ועניין" (סעיף 18 לבקשה בתיק זה).
מן האמור לעיל ברור כי המבקשים נטלו חלק בבוררות, והביעו נכונות להציג טענותיהם בפני הבורר, וכי הבורר הסביר להם כי הם רשאים לטעון בבית המשפט טענות בעניין חובתם להיות צד בבוררות. המשיבים לא פנו לבית המשפט בטענה כי הסכם הבוררות איננו מחייב אותם, ואף לא בטענה כלשהי כנגד זהותו של הבורר.
5. ביום 6.1.04 ניתן פסק בוררות על ידי הבורר במעמד צד אחד, שכן המבקשים לא התייצבו לישיבת הבוררות, ולא הגישו כתב טענות במועד. הבורר פסק למשיבים סך של 747,930 דולר. פסק הבוררות נגד עמר אושר, ואילו המבקשים הגישו בקשה לביטול פסק הבורר. טענתם המרכזית היתה כי לא היה הסכם בוררות בר תוקף בינם לבין המשיבים, שכן הם מעולם לא נתנו הסכמתם להתדיין בבוררות, וסעיף הבוררות בהסכם שבין עמר לבין המשיבים איננו מחייב אותם. כמו כן טענו המבקשים כי הבורר לא היה מוסמך ליתן נגדם פסק דין במעמד צד אחד, בלא להזהיר אותם קודם לכן.
6. ביום 16.5.05 ביטל בית משפט זה את פסק הבורר (כב' השופטת ר' שטרנברג אליעז בה.פ. 600/04), מן הטעם שלא ניתנה למבקשים הזדמנות נאותה לטעון את טענותיהם ולהביא את ראיותיהם בבוררות, והם לא הוזהרו במפורש כי יינתן נגדם פסק אם לא יתייצבו. בית המשפט לא דן בטענת המבקשים כי לא היה הסכם בוררות בר תוקף בינם לבין המשיבים. עם זאת, לאור טענת המבקשים כי חתימתם על כתב הערבות להסכם נשוא הבוררות זוייפה, ולאחר שכב' השופטת שטרנברג אליעז שמעה בעניין זה את חקירתם הנגדית של המבקשים, הוחלט בהסכמת הצדדים למנות גרפולוג מטעם בית המשפט, שיכריע בשאלת הזיוף.
המומחה מטעם בית המשפט, מר אמנון בצלאלי, הגיש את חוות דעתו, בה קבע כי המבקשים חתומים על כתב הערבות. לפיכך קבעה כב' השופטת שטרנברג אליעז, בפסק הדין בו ביטלה את פסק הבורר בשל אי מתן הזדמנות למבקשים להעלות את טענותיהם, כי:
"טענת הזיוף נבדקה על ידי המומחה לכתבי יד, מר בצלאלי שמונה בהסכמה, על ידי בית המשפט. הטענה נמצאה כבלתי נכונה".
7. לאור האמור לעיל, חזרו הצדדים אל הבורר, לאחר שבוטל הפסק שניתן. המשיבים ביקשו מן הבורר לזמן את הצדדים לישיבה, וכך הוא עשה. המבקשים פנו אל הבורר במכתב בו התבקש לפסול עצמו מניהול הבוררות, מן הנימוקים שהועלו בבקשה לביטול הפסק (נספח יח' לבקשה). הבורר דחה את הבקשה, והפנה את הצדדים לבית המשפט.
8. כב' השופטת שטרנברג אליעז קבעה כי מתייתר הצורך לדון בעילות הביטול הנוספות, כולל זו הנוגעת לטענה שלא היה הסכם בוררות בר תוקף. מן הסתם סברה כב' השופטת שטרנברג אליעז כי טענה זו צריך שתועלה בפני הבורר. אולם המבקשים - מנוי וגמור עמם שלא לנהל את הבוררות בפני הבורר הנכבד, כב' השופט (בדימוס) חיים אילת, או בפני כל בורר אחר. לכן הם דחו את הצעת בית המשפט, שהתקבלה על דעת המשיבים - בלא שיהיה בכך שמץ של טענה כנגד הבורר חיים אילת - להפנות את הסכסוך בבוררות ולהביאו בפני שופט אחר בדימוס. המבקשים הודיעו כי הם אינם יכולים לנהל בוררות מטעמים של העדר יכולת כלכלית.
9. בנסיבות האמורות לעיל הגישו המבקשים בקשה בתיק זה, להצהיר כי הם אינם חתומים על כתב הערבות, משום שחתימתם עליו זוייפה. לחלופין, מבקשים העותרים להצהיר כי גם אם חתימתם על כתב הערבות אמיתית, אין לחייבם להתדיין עם המשיבים בבוררות, בהעדר הסכמה מפורשת על כך בכתב הערבות. לחלופי חלופין, עתרו המבקשים לפסול את כב' השופט (בדימוס) חיים אילת מלכהן כבורר בסכסוך בין המשיבים.
ב. הטענה כי חתימותיהם של המבקשים על כתב הערבות זוייפו
10. המבקשים שבו והעלו בבקשה את הטענה כי לא חתמו על כתב הערבות, אף שטענה זו נדחתה במפורש בפסק דינה של כב' השופטת שטרנברג אליעז, על סמך חוות דעתו של מומחה שמונה בהסכמת המבקשים. בפתח הדיון בבקשה, לאור הערת בית המשפט, אישר ב"כ המבקשים כי הוא איננו יכול לחלוק על הטענה שבעניין הזיוף קיים מעשה בית דין כנגד המבקשים, ועל כן הם אינם רשאים להעלות טענה זו מחדש. עניין זה יכול ללמד על דרך הילוכם של המבקשים: לא זו בלבד שהם העלו טענה עובדתית בלתי נכונה כאילו זוייפה חתימתם על כתב הערבות, אלא שמנסים הם לשוב ולהעלות טענה מופרכת זו כדי להתחמק מהליכי הבוררות.
ג. טענת הפסלות האישית המועלית נגד הבורר
11. המבקשים עותרים לפסול את כב' השופט (בדימוס) חיים אילת מלכהן כבורר. עתירה זו לא הועלתה בבקשה לביטול פסק הבורר שנדונה בפני כב' השופטת ר' שטרנברג אליעז. היא נסמכת כל-כולה על עדות שמיעה, קרי: דברים שהמבקשים שמעו מעמר. המבקשים טוענים בתצהירם בבקשה שבפני, וכך אף טענו בבקשה לביטול פסק הבורר - אף שלא ביקשו שם לפסול את הבורר - כי:
"אבידן טענו בבקשתם לביטול פסק הבוררות, בכלליות ובכל לשון של זהירות, כי מהלך האירועים כפי שתואר לעיל מעלה בליבם חשש כבד כי טענות אשר הם שמעו מעמר, כנגד כשרות הבוררות וכנגד קשרים אפשריים בין כב' הבורר למי מטעם גינדי יכול ויש בהם אמת".
בהקשר זה מציינים המבקשים בסעיף 31 לתצהירם התייחסויות שונות של הבורר אל עמר, שלדעתם מעלים חשש למשוא פנים. אולם כל אלו נוגעים לדברים שהתרחשו בשלב הראשון של הבוררות, שבעקבותיו ניתן פסק בורר שבוטל, ובכל זאת לא מצאו המבקשים לנכון לכלול בבקשתם לביטול פסק הבורר עתירה לפסילתו של הבורר.