פסק-דין בתיק ה"פ 8496-03-12

פתח דבר

מונחת בפני בקשתם של המבקשים למתן פסק דין הצהרתי, ולפיו המשכון שנרשם לטובת המשיב 1 ביום 17.6.07 (להלן - המשכון) על בית ברחוב ישראל גלילי 10, נתניה, הידוע כחלקה 90 בגוש 7926 (להלן - הבית) בטל מחמת העדר הסכמה מוקדמת של המשיב 2 (להלן - הבנק) לרישום המשכון. במקביל מבוקשים על ידי המבקשים שורה של סעדים נלווים נוספים.

טענות המבקשים

המבקשים - בחלקים שווים ביניהם - חוכרים לדורות בחכירה מהוונת של הבית. המבקשים מתגוררים בבית ביחד עם ארבעת ילדיהם. על זכויות המבקשים בבית רשומה משכנתא לטובת הבנק.

ביום 5.4.07 נכרת הסכם הלוואה בין המנוח פרדי זנזורי ז"ל (להלן - המנוח) ובין המבקשים (להלן - הסכם ההלוואה). הסכם הלוואה מצורף כנספח 3 לכתב התובענה. בהתאם לאמור בסעיף 5 להסכם ההלוואה נרשם המשכון לטובת המנוח. המבקשים טוענים , כי הבהירו למנוח, שהבית ממושכן כבר לטובת הבנק, ויש צורך בקבלת הסכמה בכתב מהבנק בטרם יירשם משכון על זכויות המבקשים בבית לטובת המנוח. המנוח הודיע למבקשים, כי הוא יבדוק בעצמו את אפשרות רישום משכון לטובתו על זכויותיהם בבית. הוסכם בין המבקשים והמנוח, כי קבלת הסכמה מראש של הבנק מהווה תנאי לרישום המשכון.

למקרא מכתב מיום 20.11.11, שקיבלו המבקשים מהבנק, הסתבר למבקשים לראשונה, כי המנוח רשם את המשכון ללא קבלת הסכמה מראש מהבנק. בכך הונה המנוח את המבקשים.

המבקשים טוענים, כי היות שקבלת הסכמה מראש מהבנק היתה תנאי מתלה לרישום המשכון, ומשלא ניתנה הסכמה זו, בטל המשכון.

טענות המשיב 1

בסעיף 6(א) לחוק המשכון, תשכ"ז-1967 (להלן - החוק) נקבע, כי ניתן לשעבד נכס ממושכן במישכון נוסף ללא נטילת רשות מבעל המשכון הראשון.

זאת ועוד, לבעל המשכון הראשון, הבנק, אין כל טענה במקרה זה נגד רישום המשכון לטובת המשיב 1.

טענות הבנק

לטובת הבנק נשרשמו שעבודים על זכויות המבקשים בבית, אשר נרשמו לשם הבטחת אשריים, שהועמדו למבקשים מעת לעת על ידי הבנק. בכל אחד מהשעבודים נכללה התניה, ולפיה נאסר רישומו של שעבוד נוסף על הבית ללא קבלת הסכמתו של הבנק. לרישום המשכון לא ניתנה הסכמה מוקדמת של הבנק. הבנק הותיר העניין כולו לשיקול דעת בית המשפט, ככל שלא יהיה בכך לפגוע בזכויות הבנק כלפי המבקשים והמשיב 1.

דיון והכרעה

בדיון שהתקיים בפני ביום 30.5.12 ויתרו הצדדים על חקירות של המצהירים, והודיעו על הסכמה דיונית, ולפיה יסכמו הצדדים טענותיהם בכתב. לאר מכן יינתן פסק דין.

משהוגשו כתבי הסיכומים, יש להכריע במחלוקת.

בסעיף 6(א) לחוק נאמר:

"החייב רשאי לשעבד את הנכס הממושכן במישכון נוסף בלי נטילת רשות מאת הנושה; אולם נושה נוסף לא יוכל להיפרע מן המשכון אלא לאחר שסולק החיוב שהובטח במישכון שלפניו; והכל באין קביעה אחרת בהסכם המישכון הקודם".

המחוקק התיר לבעליו של נכס ממושכן לשעבד את הנכס בשעבוד נוסף, גם אם בעל המשכון הראשון אינו מסכים לכך. כל זאת בהעדר הוראה, האוסרת זאת, בהסכם המישכון הראשון. הוראה זו, המאפשרת התניה על זכות בעל הנכס לשעבדו בשיעבוד נוסף, באה להגן על בעל המשכון הראשון באופן שצדדים יוכלו לסכם ביניהם, כי ההכרעה בדבר רישומו של משכון נוסף תהיה בידי בעל המשכון הראשון.

מה דינו של משכון נסוף, אשר נרשם למרות איסור שהוטל על כך בהסכם המישכון הראשון? האם המשכון המאוחר יהיה חסר תוקף? בעניין זה נחלקו דעות המלומדים ובתי המשפט, וטרם נקבעה הלכה פסוקה בעניין זה בבית המשפט העליון.