בפניי בקשה לביטול פסק דין שניתן ביום 12/6/08 על ידי עו"ד בנימין ברץ ששימש כבורר בבוררות שהתקיימה בין הצדדים לתובענה (להלן: "
הבורר", "
הבוררות", ו"
פסק הבורר").
רקע עובדתי
1. עו"ד ד"ר משה וינברג (להלן: "
המבקש") ועו"ד אברהם דורון (להלן: "
המשיב") היו שותפים במשרד עורכי דין החל משנת 1974 ובמשך כ-25 שנים. בנוסף, היו הצדדים בעלים בחלקים שווים בחברת נכסי וין דור (1980) בע"מ (להלן: "
וינדור") שבבעלותה בניין בשדרות רוטשילד 135 בתל אביב (להלן: "
הבנין ברוטשילד"). כן היו הצדדים בעלים במשותף ובחלקים שווים בחברת מ.ו.א.ד השקעות בע"מ (להלן: "
מואד").
בזמנו רכשה מואד מגרש בראשון לציון. לצורך רכישת המגרש נטלה מואד הלוואה מבנק לאומי למשכנתאות (להלן: "
בלמ"ש"). להבטחת החזר ההלוואה ניתנו לבלמ"ש מספר בטוחות וביניהן רישום משכנתא על הבנין ברוטשילד.
2. ביום 31/12/02 נכרת בין הצדדים הסכם שבמסגרתו הוסכם שהמשיב ימכור את חלקו בוינדור (50%) למבקש בתמורה כפי שפורטה שם (להלן: "
הסכם וינדור"). בין הצדדים נתעוררו מחלוקות בנוגע לביצוע הסכם וינדור, כאשר כל אחד מהם טוען להפרתו על ידי משנהו. משכך ולנוכח סעיף הבוררות שבהסכם (סעיף 18) נתקיימה הבוררות שבמסגרתה נדונו תביעותיהם ההדדיות של הצדדים - התביעה שהגיש המבקש ותביעה שכנגד שהגיש המשיב.
עיקר המחלוקות שבין הצדדים ופסק הבורר
3. לעניין התמורה, נקבע בהסכם וינדור כי במועד חתימתו ישלם המשיב למבקש סך של 1,220,000 ש"ח וכי יתרת התמורה בסך 460,000 דולר (להלן: "
יתרת התמורה") תשולם בתשלומים: ארבעה תשלומים בסך 15,000 דולר כל אחד שישולמו במהלך השנים 2003 ו-2004, ו-48 תשלומים בסך 8,333 דולר כל אחד שישולמו מידי חודש החל מיום 1/2/05.
בהתאם להוראת סעיף 6.3 להסכם וינדור, בתוך 30 יום מעת שהמבקש יפרע למשיב סך השווה ל-200,000 דולר מתוך "יתרת התמורה" כהגדרתה בהסכם זה, היה על המשיב להעמיד בטוחה לטובת בלמ"ש שתאפשר הסרת חלקו של המשיב (מחצית) במשכנתא הרשומה על הבנין ברוטשילד.
אין מחלוקת כי התנאי הקבוע בסעיף 6.3 להסכם וינדור השתכלל ביום 1/6/06; אלא שהמשיב לא העמיד בטוחה לטובת בלמ"ש. במצב דברים זה, בתביעה שהגיש עתר המבקש להורות למשיב להעמיד בטוחה מתאימה. כן ביקש לשפותו ולפצותו בגין הנזקים שנגרמו לו עקב אי העמדת הבטוחה, והיאלצותו של המבקש להעמיד בטוחה חלופית לטובת בלמ"ש במקום המשיב.
המשיב מצידו טען כי החיוב להעמיד בטוחה שלוב בחיוב החל על המבקש לשאת בנטל תשלומי המיסים על פי הסכם וינדור, וכי במסגרת זו היה על המבקש לשפות את המשיב בגין היטל לבעלי הכנסה גבוהה שבו חויב בסך 30,618 ש"ח (להלן: "
היטל ההכנסה") והוא לא עשה כן. הצדדים נחלקו בשאלה אם אמנם מדובר בחיובים שלובים; אם שומה היה בכלל על המבקש לשפות את המשיב בגין היטל ההכנסה שבו חויב; וכן לגבי גובה הבטוחה שהיה על המשיב להעמיד, ובנוגע לנזקים הנטענים על ידי המבקש.
4. ביום 8/5/07 נחתם הסכם בין המבקש לבין צדדים שלישיים, רייסנר וזילברברג, למכירת חלק מהזכויות בבניין ברוטשילד (להלן: "
הסכם רייסנר" או "
עסקת רייסנר"). בסעיף 5.1.2.3 להסכם וינדור נקבע כי היה ווינדור תמכור לצדדים שלישיים זכויות בבנין ברוטשילד, טרם ששולמה למשיב מלוא יתרת התמורה כהגדרתה בהסכם זה - אזי תקום זכותו של המשיב לקבל את יתרת התמורה באופן מיידי מן הכספים שיתקבלו מהמכירה.
הצדדים נחלקו בדבר השלכתה של עסקת רייסנר על זכויותיהם וחובותיהם מכוח הסכם וינדור. עיקר טענתו של המבקש בהקשר זה היתה כי ההוראה שבהסכם וינדור לענין הקדמת תשלום יתרת התמורה, מתייחסת לאפשרות שחברת וינדור היא שתמכור זכויות בבנין ברוטשילד לידי צדדים שלישיים; ואילו עסקת רייסנר נעשתה עם המבקש עצמו. המשיב מצידו טען, בין היתר, כי הזכויות בבנין ברוטשילד הועברו למבקש משהחליטה וינדור על פירוק מרצון כפי שהמבקש התחייב כלפי הרוכשים בהסכם רייסנר. משכך, לטענתו, יש לראות את וינדור כמי שביצעה את עסקת רייסנר.
נושא נוסף שנדון במסגרת הבוררות עניינו במחלוקת שבין הצדדים, אם המבקש הפר את הסכם וינדור משחדל ביום 1/9/07 לשלם למשיב את התשלומים החודשיים על חשבון יתרת התמורה; או שמא התנהלותו של המבקש היתה כדין בנסיבות המקרה. ולבסוף הלין המשיב על כך שהמבקש נמנע מלהעביר לו מידע והעתקי אישורי מיסים הדרושים לו, בקשר עם תשלומי המס הנובעים מההסכם.
5. בפסק הבורר נקבע כדלקמן:
א. חיובו של המשיב להעמיד בטוחה כנדרש על פי סעיף 6.3 להסכם וינדור הוא בגדר חובה עצמאית וזו הופרה על ידו.
אשר לגובה הבטוחה קבע הבורר כי המשכנתא, ככל שהיא משליכה על גובה הבטוחה שעל המשיב להעמיד מכוח הסכם וינדור, היא בסך של 1,250,000 ש"ח. ומכאן, שעל המשיב להעמיד בטוחה בגובה של עד מחצית המשכנתא, דהיינו בסך 625,000 ש"ח.
ב. בנוגע לנזקים שנגרמו למבקש כטענתו עקב אי העמדת הבטוחה על ידי המשיב והיאלצותו של המבקש להעמיד בטוחה חלופית לטובת בלמ"ש - פסק הבורר כי על המשיב לשפות את המבקש בגין דמי טיפול (1,987.5 ש"ח) ועמלת ערבות (8,202.3 ש"ח), בתוספת הפרשי הצמדה וריבית מיום 7/8/07.
ג. המבקש ישלם למשיב את החזר היטל ההכנסה שהמשיב נשא בתשלומו, בסך 30,618 ש"ח בתוספת הפרשי הצמדה וריבית מיום 16/1/06.
ד. המבקש ישלם למשיב את יתרת התמורה ככל שנותרה לתשלום, בסך השווה ל-141,611 דולר על פי השער היציג של הדולר שנהג ביום קבלת התשלום הראשון בעסקת רייסנר, בצירוף הפרשי הצמדה וריבית כקבוע בסעיף 17.3 להסכם וינדור.