פסק-דין בתיק ה"פ 711-09

1. תביעה זו הינה למתן פסק דין הצהרתי לפיו המבקשים חבים למשיב, בנק המזרחי טפחות בע"מ, אך ורק את החוב בגין הלוואת משכנתא בסך 189,100 ש"ח, בהפחתת הסכומים ששולמו, ואינם חייבים כל חוב נוסף החל על דירתם.

רקע עובדתי וגדר המחלוקת

2. המבקשים, זוג נשוי, רכשו מה"ה רבקה ואהרון קופולוביץ דירה ברח' רבי ינאי באשדוד (להלן: " הדירה") בתמורה לסך של 124,000 $ (שווה ערך באותה עת לכ-558,000 ש"ח), וזאת בהתאם להסכם מכר שנערך ביום 21.5.06. לצורך מימון התמורה בגין רכישת הדירה, פנו המבקשים אל בנק מזרחי טפחות בע"מ (להלן: " הבנק" או " המשיב") וביקשו הלוואה כנגד רישום משכנתא על הדירה.

3. כבר מנקודה זו חלוקות הדעות בין הצדדים. לטענת המבקשים, סכום ההלוואה אותו ביקשו מהבנק כנגד רישום משכנתא על הדירה היה בסך של כ-180,000 ש"ח בלבד. אף על פי כן, הבנק העמיד לרשותם הלוואות בסכום כולל של 474,300 ש"ח, זאת, לטענתם, ללא ידיעתם. המשיב טען, כי המבקשים ביקשו הלוואה בסכום האמור, קרי סך של 474,300 ש"ח, בד בבד עם הצהרתם בדבר הון עצמי בסך 83,700 ש"ח, ובהתאם למבוקש אושרה הלוואה, אשר חולקה למספר הלוואות והועברה לחשבונות בנק של המוכר בהתאם למה שהתבקש.

4. משלא נפרעה ההלוואה, נקט הבנק הליכים לגביית החוב והגיש בתחילת שנת 2009 בקשה למימוש המשכנתא בלשכת ההוצאה לפועל. לאחר נקיטת ההליכים למימוש המשכנתא, הגישו המבקשים את תביעתם שבנדון, בגדרה מבקשים הם, כאמור, להצהיר כי הם חבים בתשלום סך (קרן) של 189,100 ש"ח בהפחתת הסכומים ששולמו ואינם חבים ביתרה.

טענות הצדדים

5. המבקשים טענו, כי פנו לבנק לקבלת הלוואה בסך של כ-180,000 ש"ח, הוא סכום יתרת התמורה בגין רכישת הדירה. אבי המבקשת, מר יצחק שטיין (להלן: " שטיין"), הפנה את המבקשים אל מר משה ברזל (להלן: " ברזל"), שהוצג בפניהם, לטענתם, כנציג הבנק. המבקשים טענו כי הגישו את כל המסמכים הרלוונטיים וכאשר הגיעו לפגישה בבנק לצורך חתימה על מסמכי ההלוואה, התברר להם כי לבקשת שטיין הוכנו מסמכי הלוואה בסכום גבוה מהסך של 180,000 ש"ח. לטענתם, שטיין ניסה לשכנע אותם טלפונית לחתום על המסמכים ושהוא ישלם את כל החזרי ההלוואה, אך " המבקשים והורי המבקש סרבו "וטקס החתימה" הופסק". גם ברזל, לטענתם, ניסה לשכנע אותם לחתום על ההלוואות, אך סורב. לדבריהם, " הבנק נתבקש לעדכן ולהבהיר במסמכים כי סה"כ ההלוואה לא יעלה על 180,000 ש"ח". לאחר מספר ימים, שבו המבקשים, לטענתם, לסניף הבנק, שוב מול ברזל, והחתימה על מסמכי ההלוואה חודשה. המבקשים טענו, כי בשלב החתימה נציג של הבנק לא נתן הסבר על המסמכים הרלוונטיים, משמעותם ותוכנם. ברזל ישב בסניף הבנק, מאחורי שולחן של הבנק, עם תיק ההלוואה וביצע הליך החתמה של המבקשים על מסמכי ההלוואה בפניו. עוד טענו המבקשים, כי הם בדקו את מסמכי הבנק שהוכנו, שחלקם היו "פתוחים", נטולי פירוט וסכומים, ובמסמכים לא הופיע סכום מעל 189,100 ש"ח. במקום אחד, בתצהיר הרוכשים מיום 29.8.06 (נספח ב' לבקשה; להלן: " תצהיר הרוכשים"), בו הופיע הסך של 474,300 ש"ח מחקו המבקשים, כך לטענתם, את הסכום המופיע. בדיעבד נסתבר להם כי ליד המחיקה הוספה על ידי הבנק לא בנוכחותם וללא ידיעתם חותמת הבנק והמילים "ללא הגבלה בסכום". לטענת המבקשים, המדובר במסמך שזוייף על ידי הבנק. טענת זיוף נטענה גם ביחס למסמך שכותרתו "התחייבות מוכר" (נספח ג' לבקשה; להלן: " התחייבות מוכר"), שגם בו נמחק הסך של 474,300 ש"ח ותחתיו נרשם "ללא הגבלה בסכום". בניגוד לבקשתם קיבלו המבקשים, כך לטענתם, ארבע הלוואות בסך כולל של 474,300 ש"ח, מבלי שידעו על כך. סך של 189,100 ש"ח הועבר לחשבון בבנק פאג"י ע"ש המוכר אהרון קופולוביץ (להלן: " קופולוביץ"), בעוד ששלוש הלוואות נוספות בסכומים של 88,375 ש"ח, 139,825 ש"ח ו-57,000 ש"ח הועברו לחשבון בבנק דיסקונט לישראל, חשבון בנק שהם אינם מכירים ואינו שייך לקופולוביץ' " ולמיטב ידיעת המבקשים הכספים הועברו לחשבון בנק של מי מטעם מר שטיין - אבי המבקשת" (סעיף 19 לבקשה). המבקשים טענו כי " אינם זוכרים" אם הוחתמו על הסכמי ההלוואות כשהמסמכים מלאים או שהמסמכים מולאו לאחר חתימתם. בכל מקרה, כך נטען, איש לא הבהיר להם כי מדובר ביותר מהלוואה אחת ובסכום עתק.

המבקשים טענו כלפי הבנק כי זייף מסמכים וכי הונה אותם בשיתוף פעולה עם שטיין, אבי המבקשת, או עם ברזל, שבדיעבד הסתבר כי הוא "מאעכר" העובד בשיתוף פעולה עם הבנק.

6. הבנק הגיש תגובה לבקשה, בגדרה טען כי המבקשים פנו אליו לקבלת הלוואה לצורך מימון עסקת רכישת הדירה, הצהירו כי יש להם הון עצמי בסך 83,700 ש"ח למימון העסקה וביקשו לקבל הלוואה בסך 474,300 ש"ח, אשר להבטחתה ימשכנו את הדירה לטובת הבנק. הבנק הפנה ל"בקשה להלוואה", עליה חתומים המבקשים, בה נרשמו הפרטים האמורים (נספח א' לתשובה; להלן: " בקשת ההלוואה"). בקשת ההלוואה אושרה על ידי הבנק בתנאי שיהיו שני ערבים-משלמים (כאשר לאחר מכן אושר ערב-משלם אחד), הדירה תשועבד לבנק וההון העצמי ישולם כולו לפני ביצוע ההלוואה. על מנת לאשר את ההלוואה נדרשו המבקשים להמציא לבנק אישורים ומסמכים שונים ובין יתר המסמכים הוצגו לבנק שני שיקים מחשבונות המוכרים, על גביהם מופיעים פרטי כל חשבון וזיהוי המוכרים (נספח ד'9 לתשובה). עוד טען הבנק, כי מסר לידי המבקשים טפסים שנערכו על ידי הבנק ביום 28.6.06, המיועדים לחתימת המבקשים ולחתימת המוכרים בפני עורך הדין האמור לטפל בהעברת הזכויות בדירה וכן לחתימת עורך הדין. בשלב בו נמסרו למבקשים המסמכים, כך נטען, הבנק כבר מחק את סכום ההלוואה המודפס של 474,300 ש"ח ורשם במקומו בכתב יד "ללא הגבלה בסכום" בצירוף חותמת הבנק וחתימת מורשה מטעם הבנק. לחיזוק טענתו זו הפנה הבנק לטופס תצהיר הרוכשים הכולל את התיקון בטרם נחתם על ידי עורך דין המאשר את החתימות. המסמכים הוחזרו לבנק בצירוף חתימות המבקשים, המוכרים ועורך הדין. כן נטען, כי המבקשים והערבים חתמו על מסמכי ההלוואה בבנק במועדים שונים וביום 27.8.06 נמסרה למבקש הודעה על אישור עקרוני של בקשה להלוואה המרכזת את כל פרטי ההלוואה, סכומיה ותנאיה והמבקש חתם כי קיבל את ההודעה בסניף הבנק (נספח ט' לתשובה). עוד נטען, כי כל כספי ההלוואה בסך 474,300 ש"ח הועברו לחשבונות המוכרים בהתאם לפרטים שנמסרו לבנק והרשומים על גבי כל אחת מהוראות התשלום של ההלוואה החתומות על ידי המבקשים והמוכרים והתואמים במדוייק לפרטי החשבונות ולפרטי הזיהוי של המוכרים כפי שהם מודפסים על גבי שני השיקים שצילומם נמסר לבנק על פי דרישתו: לחשבון בבנק דיסקונט הועבר סך של 285,200 ש"ח, שהם כספי הזכאות וסך של 88,375 ש"ח מתוך ההלוואה של 277,475 ש"ח ולחשבון בבנק פאג"י הועבר סך של 189,100 ש"ח מתוך ההלוואה של 277,475 ש"ח.

הבנק הכחיש בתוקף כי זייף מסמך כלשהו ממסמכי ההלוואה. עוד נטען כי אין כל ממש בטענה כי הבנק שיתף פעולה עם שטיין או עם ברזל, ולטענת הבנק, ברזל לא החתים את המבקשים או הערבים על מסמך כלשהו ממסמכי ההלוואה והללו נחתמו אך ורק בפני פקידות הבנק. הבנק טען, כי המבקשים המוכרים והערבים לא חתמו בבנק על מסמכי הלוואה כשהם ריקים ולא נמסרו לידיהם טפסים ריקים לחתימה בפני עורך דין. בטפסים שנחתמו על ידם בבנק או בפני עורך דין, כך נטען, הדפיס הבנק או רשם את הפרטים הנדרשים לפני ביצוע החתימות. עוד טען הבנק, כי טענת המבקשים כי ביקשו הלוואה ע"ס 180,000 ש"ח בלבד אינה נכונה כלל ועיקר, שכן אין כלל הלוואה בפני עצמה בסכום זה ואף לא בסכום של 189,100 ש"ח. הסך של 189,100 ש"ח הוא הסכום שהועבר לאחד מחשבונות המוכרים מתוך סכום הלוואה של 277,475 ש"ח. החשבון בבנק דיסקונט, כך נטען, זוהה כחשבונם של המוכרים גם על ידי המוכרים בחתימתם על הוראת התשלום עליה רשומים פרטי החשבון וגם על ידי הצגת צילום שיק מחשבון זה הנושא פרטי הזיהוי של המוכרים.

הבנק טען כי קיים את כל החובות המוטלות עליו על פי דין ולא הפר חובות אלה, פעל בתום לב, מבלי להטעות את המבקשים ובהתאם להוראותיהם המפורשות, בידיעתם ובהסכמתם.

הראיות

7. מטעם המבקשים הוגשו תצהיריהם של המבקש 1, מר ישראל סקולסקי, של אביו, מר משה סקולסקי, ושל המוכר קופולוביץ'. המשיב הגיש, מנגד, את תצהירו של מר מיכאל שיק, בוחן החוזים בסניף הבנק ברמת אשכול בתקופה הרלוונטית (מטעם עד זה הוגש תצהיר במצורף לתשובה ותצהיר משלים), וכן הוגשו תצהיריהן של גב' מיה חנוך ושל גב' אינה ברוזגול, פקידות משכנתאות בסניף הבנק בזמנים הרלוונטים לתובענה.

8. בדיון שנערך ביום 24.5.10 טען ב"כ המבקשים כי צילום השיק של המוכרים מבנק דיסקונט נגלה לו לראשונה בעת שהוגשה תשובת הבנק לתובענה והצילום צורף כנספח לה (נספח ד'9 לתשובה). ב"כ המבקשים ביקש שיינתן צו לבנק דיסקונט שיבהיר למי שייך חשבון הבנק האמור, שכן לטענת קופולוביץ' חשבון זה אינו שייך לו. בהחלטה מאותו מועד ניתן צו המופנה לבנק דיסקונט והמורה לו להמציא פרטי בעלי חשבון הבנק שמספרו 310581 בסניף בני ברק במהלך שנת 2006, אותו חשבון בנק המופיע על גבי השיק כחשבון בנק של קופולוביץ' ושאליו הועבר חלק ניכר מכספי ההלוואה. בתשובה שהגיש בנק דיסקונט נאמר כי חשבון הבנק האמור שייך לשטיין ישראל ושטיין בת שבע, שהם, כמסתבר, אחיה של המבקשת ואשתו.

9. בדיון שנערך לפני נחקרו המצהירים על תצהיריהם וכן נחקר מר צבי מרטון, מנהל סניף בני ברק של בנק דיסקונט, סניף הבנק בו התנהל החשבון אליו הועברו חלק מכספי ההלוואה ושעל פי הנטען אינו שייך לקופולוביץ'.

דיון והכרעה

מסמכי ההלוואה והחתימה עליהם

10. מהמסמכים שהוצגו עולה כי ביום 27.6.06 חתמו המבקשים על "בקשה להלוואה" בה נרשם כי הם מבקשים הלוואה בסך של 474,300 ש"ח "למטרת רכישת דירה יד שניה בישוב אשדוד". הרכב ההלוואה, כפי שפורט במסמך האמור, הוא "כספי קרן" בסך 81,555 ש"ח; "כספי תקציב" בסך 58,270 ש"ח והלוואה נוספת בסך 334,475 ש"ח. לטענת הבנק, החלוקה נעשתה כך שהלוואת כספי זכאות היתה בסכום כולל של 139,825 ש"ח, מתוכה 81,555 ש"ח הם כספי קרן ו-58,270 ש"ח הם כספי תקציב, ובנוסף ניתנה הלוואה משלימה מכספי הבנק ע"ס כולל של 334,475 ש"ח, אשר פוצלה לשתי הלוואות בעקבות בקשה לפצל את הוראות הקבע בין שני הערבים: הלוואה ע"ס 57,000 ש"ח והלוואה ע"ס 277,475 ש"ח. ההפרש בין סכום המכר לבין סכום ההלוואה המבוקש נרשם במסמך כהון עצמי של הלווים.

11. טענת המבקשים, לפיה ביקשו מהבנק הלוואה על סך כ-180,000 ש"ח בלבד, אינה מוצאת כל תימוכין בכתובים. לא קיימת בקשה להלוואה בסכום זה ואין מסמך כלשהו המתייחס להלוואה בסכום זה, כעומד בפני עצמו. כאמור, בבקשת ההלוואה (נספח א' לתשובה) הצהירו המבקשים כי הונם העצמי הינו בסך 83,700 ש"ח וביקשו הלוואה בסך 474,300 ש"ח. גם על המסמכים בהם נמחק בכתב יד הסך של 474,300 ש"ח לא נרשם תחתיו הסך של 180,000 ש"ח או סכום קרוב, אלא נרשם "ללא הגבלת סכום" (ועל כך עוד יפורט להלן). את הסך של 189,100 ש"ח ניתן למצוא בהוראת תשלום שנחתמה על ידי המבקש (נספחים י'3-י'4 לתשובה), אך סכום זה אינו מופיע שם לבדו, כי אם ביחד עם סך נוסף של 88,375 ש"ח, שסכומם הכולל, כרשום שם, מהווה את ההלוואה בסך 277,475 ש"ח. הדברים כתובים במסמכים אלה באופן ברור ואין דרך להסיק מהכתוב כי המדובר בהלוואה אחת בסכום של 189,100 ש"ח. זאת ועוד, מסמכים אלה (י'3-י'4) נחתמו על ידי המבקש יחד עם הוראות תשלום נוספות בסכומים אחרים (י'1-י'2, י'5-י'6), כאשר ניכר לעין שהסכום הכולל באותם מסמכים עולה בהרבה על הסך של 189,100 ש"ח.