לפניי תובענה בדרך של המרצת פתיחה בה עותרת המבקשת למתן פסק-דין הצהרתי שלפיו
"כל הסכם מכר ככל שנעשה בין המשיבה 3 ובין המשיבים 1 ו-2, בו התיימרה המשיבה 3 למכור למשיבים 1 ו-2 את זכויותיה במתחם הידוע כ"כפר הנופש" במגרש 113/2 בקדומים, בטל וחסר תוקף".
התובענה
מן האמור בתובענה ובתצהירו של מנהל המבקשת, מר אהרן צוקרברג (להלן: "צוקרברג"), שצורף כתמיכה לה, מצטיירת התמונה הבאה:
1. בין השנים 1996-1997 ביצעה החברה-המבקשת עבודות בניה בנכס שהמשיבה 3 (להלן: "המשיבה" או "המדרשה") היא בעלת הזכויות בו (להלן: "הנכס" או "כפר הנופש"). המבקשת טענה כי בגין עבודות אלו נותרה המשיבה חייבת לה סך של 200,000 ש"ח בתוספת מע"מ ובתוספת הפרשי הצמדה וריבית כחוק מיום 1.1.97, אך המשיבה הכחישה קיומו של החוב (להלן: "החוב שבמחלוקת").
2. להסדרת חילוקי הדעות בעניין החוב שבמחלוקת נחתמו בין הצדדים, ביום 4.7.06, שני הסכמים: הסכם שעבוד והסכם ניהול.
על פי הסכם השעבוד שיעבדה המשיבה למבקשת בשעבוד מדרגה ראשונה מחצית מזכויותיה בנכס, לרבות זכויות כלפי צד ג'
"וזאת על מנת להבטיח את פרעונו של החוב שבמחלוקת כפי שיפורט להלן" (סעיף 5 להסכם השעבוד). כמו כן נקבע מנגנון לפירעון החוב שבמחלוקת, שנוסחו המלא יובא בהמשך.
הסכם הניהול בא בעקבות הסכם השעבוד (
"הואיל והמדרשה שיעבדה לחברה בשיעבוד מדרגה ראשונה מחצית (50%) מהזכויות על כפר הנופש...") ונחתם באותו מועד. על פי המבוא להסכם הניהול מטרתו שיתוף פעולה בין הצדדים על מנת לגרום למימוש הפוטנציאל הגלום בכפר הנופש. בהסכם נאמר, בין השאר, כי הצדדים מצהירים כי הם מחזיקים במשותף בזכויות בכפר הנופש ובמבנים אשר בו AS IS כפי שהוסכם בהסכם השעבוד (סעיף 3), ונקבע כי ניהול הנכס ותיפעולו יתבצעו על ידי המבקשת (סעיף 5), וכי כל השקעה שתידרש תושקע על ידי הצדדים בחלקים שווים (סעיף 10). סעיפים 11-12 להסכם הניהול דנים בתוצאותיו של "פירוק השותפות" והם ידונו בהמשך על פי הצורך.
3. בחודש מרץ 2007 הודיעה המשיבה למבקשת כי לסילוק סופי ומלא של החוב שבמחלוקת הועבר לחשבונה סך של 231,000 ש"ח, וכי עם סילוק החוב יתבטל השעבוד מכוח הסכם השעבוד והזכויות בנכס יועברו על שם רוכש הנכס (מכתב מיום 18.3.07 צורף להמרצת הפתיחה). אין מחלוקת כי הסכום האמור אכן הופקד בחשבונה של המבקשת.
4. המבקשת מצידה הודיעה למשיבה על התנגדותה לקבלת הסכום של 231,000 ש"ח כסילוק החוב או השעבוד, וכי היא עומדת על זכויותיה מכוח הסכם השעבוד ומבהירה שאין למשיבה כל זכות לבצע כל עסקה בנכס (מכתב מיום 27.3.07, צורף להמרצת הפתיחה).
5. כחודש וחצי לאחר מכן, הודיעה המשיבה למבקשת כי המשיבים 1 ו-2 (להלן: "המשיבים") רכשו את זכויות המשיבה בכפר הנופש (מכתב מיום 8.5.07, צורף להמרצת הפתיחה).
טענות המבקשת
6. בתובענה שלפניי טוענת המבקשת, כי משהוסכם בין הצדדים המנגנון לפירעון החוב שבמחלוקת לא יכולה הייתה המשיבה לפעול בניגוד להסכמה זו. כלפי המשיבים טוענת המבקשת, כי הם ידעו, בעצמם או באמצעות בא-כוחם, על קיומו של השעבוד לטובת המבקשת ומשהתיימרו לפעול בניגוד להסכם השעבוד ולרכוש את הזכויות בנכס על אף קיומו, הרי שלא השתכללה כל עסקת מכר וכל הסכם מכר שבינם לבין המשיבה בטל. לפיכך עותרת המבקשת להצהרה בדבר בטלותו של הסכם מכר בין המשיבים לבין המשיבה.
יצוין, כי בסיכומיה הוסיפה המבקשת טענות, אשר חלקן נטענו בתשובה לטענות המשיבים והן תובאנה בהמשך, ככל שיידרש לצורך הכרעה בתובענה.
תשובת המשיבים
7. המשיבים הגישו בתשובה להמרצת הפתיחה את תצהיריהם של המשיב 1, מר נחמן זולדן (להלן: "זולדן"), ושל מנהל המשיבה, מר צבי סלונים (להלן: "סלונים"). בתמצית נטען, כי הסכם השעבוד נוצר להבטיח את פירעונו של החוב שבמחלוקת, שמוגדר בתחילת ההסכם "חוב של 200,000 ש"ח ... בתוספת מע"מ", ועם סילוקו על ידי המשיבים, אין עוד צורך והיגיון בשעבוד, אשר ממילא לא נרשם בספרי הזכויות, והמשיבה ראתה עצמה משוחררת ממנו. עוד נטען, כי המבקשת לא השיבה את הסכום שהופקד בחשבונה ובכך הביעה הסכמתה לסילוק החוב נשוא השעבוד. לטענת המשיבה, פרשנותה של המבקשת להסכם השעבוד הופכת אותו, למעשה, להסכם רכישה, ולא כך הוא. כן נטען, כי לא זו בלבד שהסכם השעבוד אינו מונע מהמשיבה למכור את כפר הנופש ואינו מחייב את המשיבה לקבל את הסכמת המבקשת למכירתו, אלא שהוא אף קובע את דרכי "מימוש הנכס" ופירעון החוב שבמחלוקת מתוך כספי המימוש. עוד נטען, כי המשיבה שילמה למבקשת את מלוא החוב שבמחלוקת בהתאם למפורט בסעיף 6 להסכם השעבוד, וכי השעבוד חל רק על מחצית הנכס, ולכן ממילא לא ניתן למנוע את מכירת מלוא הנכס. בתצהירים נטען עוד, כי המבקשת הפרה את הסכם הניהול בכך שבמהלך התקופה לא עשתה כל פעולה לניהול הנכס, והנכס עמד נטוש ומוזנח, ולעומת זאת, המשיבים אשר רכשו את הנכס השקיעו ממון רב לשיפוצו ובמקום פועלת מדרשה אשר מממשת את ייעודו הציבורי של הנכס. עוד נטען, כי מנהל המבקשת, צוקרברג, מתגורר ביישוב סמוך וידע כל העת כי נעשות עבודות שיפוץ נרחבות בנכס, ובחר לעמוד מנגד ולהמתין שהעבודות תסתיימנה ורק אז עתר לבית המשפט בתובענה זו.
8. יצויין, כי המשיבים טענו תחילה טענה מקדמית בדבר העברת העניין לבוררות, אך ויתרו על טענה זו במהלך הדיון המקדמי מיום 9.4.08 (פר' עמ' 3, ש' 25-26).
9. המצהירים מטעם הצדדים נחקרו על האמור בתצהיריהם ולבקשת ב"כ הצדדים הוגשו סיכומים בכתב.
דיון ומסקנות
10. בתחילת דיוננו ראוי לציין את הניסוח הלקוי של הסכם השעבוד והסכם הניהול, אשר לוקים בחוסר בהירות ובסתירות פנימיות, ומקשים על מלאכת הפרשנות. כך, למשל, ישנה סתירה פנימית וחוסר בהירות באשר להגדרת החוב שבמחלוקת, עניין שהוא ביסודו של הסכם השעבוד ומכאן חשיבותו.
במבוא להסכם השעבוד הוגדר "החוב שבמחלוקת" כך:
"
הואיל והצדדים חלוקים ביניהם בשאלת קיומו של חוב בסך 200,000 ש"ח (מאתיים אלף שקלים חדשים) בתוספת מע"מ שהחברה טוענת כי מגיע לה עבור עבודות שביצעה עבור המדרשה (להלן "החוב שבמחלוקת") בין השנים 1997-1996".