פתח דבר
1. זוהי תובענה שהוגשה בדרך של המרצת פתיחה, בה עותרת המבקשת - שושנה גנני ( להלן:"המבקשת" ), לביהמ"ש למתן צו לפיו יוצהר כי, בתכנית לצרכי רישום מס' אליפסה 106/96 ( להלן: "התצ"ר" ), נפלו אי דיוקים במיקום הגבול הרשום שבין החלקות 9 ו-10 בגוש מס' 11866 ביקנעם עילית. כמו כן, מבקשת המבקשת מביהמ"ש, להצהיר על זכותה של המבקשת, כי המשיב 1 - מינהל מקרקעי ישראל ( להלן: "המינהל" ) יערוך, על חשבונו, תיקון התצ"ר, כך שיתוקן מיקום גבול החלקות הרשום הנ"ל, בהתאם לחוות הדעת של המודד המוסמך מטעמה - מר חיים שבח, שהעתק ממנה צורף לתובענה כנספח י"א.
הטענות בתובענה
2. המבקשת בעלת מלוא זכויות החכירה המהוונות והרשומות בלשכת רישום המקרקעין בנצרת, במקרקעין הידועים כחלקה 10 גוש 11866 ביקנעם עילית ( להלן: "חלקה 10" ). המשיבים 2-4 הם יורשיה החוקיים של המנוחה רבקה פרץ ז"ל, ומי שזכאים לכאורה להירשם במשרדי רשם המקרקעין כבעלי זכויות החכירה בחלקה הסמוכה חלקה מס' 9, מכח היותם יורשים של המנוחה רבקה פרץ.
שלא בהתאם לנטען ע"י המבקשת, הרי שהבעלות על החלקה 9 רשומה ע"ש קרן קיימת לישראל בעוד שהבעלות על חלקה 10 רשומה ע"ש רשות הפיתוח (ראה נסחי רישום של חלקות אלה (נספחים ב' ו-ג' לתובענה), כאשר שני גופים אלה נתבעים בתובענה ע"י מנהל מקרקעי ישראל שהוא מנהל את כלל מקרקעי ישראל, ומי שהכין וערך, בשנת 2001 את התצ"ר הנ"ל, שבהתאם לה נרשמו החלקות 9 ו- 10, עפ"י השטח והגבולות שנקבעו לכ"א משתי החלקות בתצ"ר.
3. עפ"י הנטען בתובענה, בשנת 1982 התקשרו המבקשת ובעלה המנוח גנני שמשון ( להלן:"המנוח" ) עם המינהל, בהסכם פיתוח, ביחס לחלקה 10 (אותה עת מגרש 5 עפ"י תוכנית מפורטת 3785). בעקבות כך, הקימו המבקשת ובעלה המנוח על החלקה בית מגוריהם, וביום 29/6/89 חתמה המבקשת ובעלה המנוח, עם המינהל על חוזה חכירה ביחס לחלקה 10, (אז מגרש 5 לפי תוכנית מפורטת 3783), כאשר שטח המגרש הינו 565 מ"ר בקירוב. ביום 5/8/01 חתמה המבקשת ובעלה המנוח, עם המינהל על חוזה חכירה חדש ביחס לחלקתה, חלקה 10 הנ"ל, זאת בעקבות ביצוע הליכי פרצלציה שנערכו ע"י המינהל בחלקות של הצדדים ובחלקות הסמוכות להן, וזאת בראשית שנות ה- 2000. עפ"י חוזה החכירה החדש, שטחה של חלקת המבקשת, חלקה 10, הינו 561 מ"ר, דהיינו פחות ב- 4 מ"ר, משטחה של החלקה עובר לפרצלציה, בעוד ששטח חלקת המשיבים חלקה 9 שגובלת בחלקת המבקשת מצד מערב, עמד אחרי הפרצלציה וע"פ הרישום בספרי מרשם המקרקעין על 634 מ"ר, לעומת שטח של 570 מ"ר לפני הפרצלציה.
4. בחודש 12/08, הגישו המשיבים לבית משפט השלום בנצרת תביעה נגד המבקשת ועיזבון בעלה המנוח, בטענה כי אלה פלשו לחלקתם בשטח של כ- 40 מ"ר (ת"א 8576-12-08), זאת לאחר שמאז 2004 העלו המשיבים, טענות בדבר הסגת גבול חלקתם ע"י המבקשת ובעלה המנוח. בעקבות הגשת תביעה זו, פנתה המבקשת לבימ"ש זה, בתביעתה דנן, שענייה למעשה תיקון התצ"ר ע"י תיקון מיקום קו הגבול בין חלקתה 10 לחלקת המשיבים, חלקה 9, ותיקון הרישום בלשכת רישום המקרקעין בהתאם.
5. המבקשת טוענת, כי עפ"י חוות דעת מקצועית, שנערכה ע"י המודד חיים שבח, בהתאם להזמנתה, חלה טעות בהכנת התצ"ר, שגרמה למצב שנוצר. המבקשת פנתה למינהל אשר הודיע לה במכתב מיום 22/3/10, כי לאחר בדיקת הנושא, חוות דעתו של שבח מקובלת עליו.
6. המבקשת טענה עוד, כי המינהל אינו חולק, על כך שבתצ"ר שערכו מודדים מטעמו נפלה טעות מהותית, בסימון קו הגבול העובר בין חלקת המבקשת לחלקת המשיבים, וכתוצאה מכך, נפלה טעות באופן קביעת הגבול ובשטח החלקות בטאבו, כך שבמקום שטח של 570 מ"ר שהוא שטח חלקתם של המשיבים עובר לפרצלציה, נרשם שטח חלקתם אחרי הליך הפרצלציה כ- 634 מ"ר ( תוספת של 64 מ"ר ), ללא הצדק או הסבר הגיוני לכך.
תשובת המינהל לתובענה
7. המינהל סבור, כי בנסיבות מקרה זה, יש מקום לתקן את גבולות המגרשים ובהתאם, יש צורך בתיקון התצ"ר. לגרסתו, ישנה טעות בתכנית שמכוחה נערך התצ"ר. תוצאת הטעות היא שחלק מבית המגורים של המבקשת, שנבנה בתחום המגרש שהוקצה לה, בהתאם לתכניות שנחתמו ע"י המינהל, מצוי כיום בתחום המגרש של המשיבים. המינהל מסכים, כי נפלה טעות בקביעת גבולות המגרשים, וכי יש לבצע תיקון הגבולות בהתאם לתשריט לפיו נעשתה ההקצאה.
8. המינהל הוסיף וציין בתשובתו לבקשת המבקשת, כי עיקרו של הסכסוך הוא בין המבקשת למשיבים, והוא יכבד כל פסק דין שיינתן ע"י ביהמ"ש, בכפוף לנוהליו.
תשובת המשיבים
9. בתשובתם לבקשת המבקשת, הכחישו המשיבים את טענות המבקשת, ובין היתר טענו, כי המבקשת והמומחה מטעמה מר שבח, הציגו מצג שווא באשר למיקום הגבול שצריך לעבור בין חלקת המבקשת לחלקתם. לטענתם, מסתיר שבח מביהמ"ש ומהמינהל את מפות המדידה שהוא עצמו הכין, בשנים 1984 ו- 1993, ואשר הוגשו במסגרת הבקשות להיתר בניה שהגישו המבקשת ובעלה המנוח. לטענת המשיבים, השוואת המפות משנת 1984 ו- 1993 עם המפות שהוכנו בשנים מאוחרות יותר מעלה, כי המודד הזיז את קו הגבול במפות המדידה החל משנת 1993, לעומת קו הגבול במפת המדידה משנת 1984. קו הגבול בין חלקת המבקשת לחלקת המשיבים במפת המדידה משנת 1984, עובר לטענת המשיבים, בדיוק במקום בו עובר קו הגבול לפי התצ"ר נשוא התביעה.
10. מגרשי הצדדים אינם שווים בשטחם, בגלל השוני בגודל צלעות המעוינים.
11. המשיבים העלו מספר טענות סף, הראשונה חוסר סמכות עניינית של בית משפט זה, לדון בתובענה, זאת בנימוק כי מטיעוני ב"כ המבקשת בביהמ"ש השלום עולה, כי התביעה דנן הוגשה מכוח ס' 97 (ב) לפקודת הסדר זכויות במקרקעין [ נוסח חדש ] תשכ"ט - 1969 ( להלן:"
פקודת
ההסדר" ), שלטענתו מסמיך את ביהמ"ש לתקן טעות שנפלה במדידה, רק אם השטחים נקבעו בפסק דין של ביהמ"ש. ומאחר ובמקרה דנן השטח הרשום לא נקבע בהחלטת ביהמ"ש, הרי, שלטענת המשיבים, אין לביהמ"ש סמכות לדון בתביעה.
12. טענת סף נוספת שהמשיבים העלו הייתה "מניעות", לטענתם, נוכח חתימת המבקשת על חוזה החכירה, שעל פי סעיף 11, שבו הצהירה המבקשת כי ידוע לה, שבעקבות מדידה לצרכי רישום, עלול להתברר ששטח המגרש קטן או גדול יותר, מהשטח לפיו נקבע הערך היסודי של המגרש, ועליה להסכים לכל שינוי בגבולותיו ו/או בשטחו של המגרש שיווצר.
13. טענת סף שלישית שנטענה ע"י המשיבים הייתה טענת התיישנות, לגישתם, תובענת המבקשת התיישנה, שכן הפרצלציה נרשמה בטאבו בשנת 2001, ומאחר ואין מדובר בתביעה שבמקרקעין הרי שתקופת ההתיישנות הינה 7 שנים ותקופה זו עברה לפני הגשת התביעה. לחלופין, טענו המשיבים לשיהוי בהגשת התביעה; לטענתם, רישום הגבולות נעשה לפני 8 שנים והתצ"ר הוכן בשנת 1996, ואילו התביעה הוגשה רק בחודש 7/2010.
ראיות הצדדים