פסק-דין בתיק ה"פ 43042-02-11

הבקשה בפניי היא ליתן צו המצהיר כי פוליסת ביטוח חיים על-שם פורטנוי ולדנה ז"ל שנערכה אצל המשיבה, מנורה חברה לביטוח בע"מ, הינה בתוקף וככל שבוטלה על-ידי המשיבה, הרי שמדובר בביטול שאינו כדין וככזה אין לו תוקף מחייב.

הצדדים אינם חלוקים במספר עובדות:

כי הפוליסה מתייחסת לדירה ברחוב פרנק 28/31 בחדרה; כי במסגרת רכישת אותה דירה נלקחה הלוואה מבנק לאומי למשכנתאות לישראל בע"מ אשר הובטחה במשכנתא; כי במסגרת הליך נטילת ההלוואה מהבנק התקשרה מנורה עם המשיבה ונערכה פוליסת ביטוח החיים הנדונה, הכוללת כיסוי למקרה מוות; כי המנוחה הלכה לבית עולמה בחודש מאי 2009; כי המנוחה לא עמדה בפירעון הפרמיה בקשר עם הפוליסה במשך מספר שנים עובר לפטירתה.

המשיבה טוענת כי משלא עמדה המנוחה בתשלומי הפרמיה, נשלחו אל המנוחה מספר הודעות על אי תשלום וביטול הפוליסה.

המשיבה טוענת כי במקביל שלחה גם לבנק, הודעה על קיומו של חוב פרמיה ובו גם הודעה על סילוק הפוליסה.

המבקש (בנה הקטין של המנוחה) טוען כי הפוליסה בוטלה על-ידי המשיבה שלא כדין, משלא עמדה בדרישות סעיפים 15 (א) ו - 15 (ב) לחוק חוזה הביטוח, התשמ"א-1981 (להלן: "החוק").

דיון

סעיף 15 (א) לחוק קובע כי על המבטח לשלוח למבוטח (המנוחה בענייננו) שתי הודעות נפרדות קודם לביטול הפוליסה.

הודעה אחת ובה דרישה לתשלום הסכום שבפיגור תוך 15 ימים, והודעה שנייה אשר תישלח למבוטח באם לא ישולם הסכום שבפיגור, ובה הודעה כי תבוטל הפוליסה בתוך 21 ימים נוספים.

רק לאחר משלוח שני מכתבי ההתראה רשאית המבטחת להוציא תוספת ביטול לפוליסת הביטוח.

ב"כ שני הצדדים התייחסו בסיכומיהם ארוכות למטרותיו ותכליתו של חוק חוזה הביטוח בכלל ולעניין סעיף 15 (א) בפרט ואינני מוצאת מקום לחזור על כך. אציין בקצרה כי מנגנון הביטול המתואר, נועד למנוע ביטול הפוליסה מרישול או מחמת שיכחה של בעל הפוליסה.

ואכן, במקרה הפרטי, כשהופנתה תשומת ליבה של המנוחה, בעבר, לקיומם של חובות בתשלום הפרמיה, לפחות בשני מקרים, מיהרה ופרעה את החוב.

יצויין כי ההלכה הפסוקה דורשת כי שתי ההודעות המפורטות בסעיף 15 (א) לחוק אכן יימסרו למבוטח (ואין די במשלוח ההודעות). לכן גם אין פירוט בסעיף בדבר אופן משלוח ההודעה ובלבד שיוודא המבטח כי ההודעות, שתיהן, הגיעו לידיעת המבוטח.

מחומר הראיות שהונח בפניי, אין כל ראיה כי נשלחו בפועל שני מכתבי התראה למנוחה, קל וחומר אין ראיה כי המשיבה וידאה כי שני מכתבי התראה אלו התקבלו בידי המנוחה.

גם לו הייתי מקבלת, כעובדה, את טענת המשיבה כי מכתב ההתראה השני, מיום 28.2.05, אכן נשלח לכתובת המנוחה, בדואר רשום, ולכן קיימת חזקה כי נתקבל בידה, הרי משלא הוכח כי התקבל בידה מכתב ההתראה הראשון, כשלה המשיבה להוכיח כי עמדה בתנאי סעיף 15 (א) לחוק.

לאחר שבחנתי את כלל הנסיבות הנוגעות לנושא הדרישה של משלוח שני מכתבי התראה וחובת המבטח לוודא קבלתם בידי המבוטח, כדרישת סעיף 15 (א) לחוק, לרבות פעולות המשיבה בעניין זה מול הבנק וסוכן הביטוח, גם לאור פעולותיה של המנוחה בעבר לסילוק חובות פרמיה או חובות הלוואה (גם אם באיחור), מצאתי כי המשיבה כשלה להרים את הנטל המוטל עליה להוכיח פעולה כדין לביטול פוליסת הביטוח בשל אי תשלום דמי הביטוח.

בחינת חומר הראיות שהונח בפניי מעלה כי המשיבה גם כשלה להוכיח כי הודיעה לבנק, המוטב   על-פי הפוליסה, בכתב, כי קיים למבוטח חוב בפיגור, אותו רשאי המוטב לסלק תוך 15 ימים ממועד מסירת ההודעה (סעיף 15 (ב) לחוק).

האמנתי לנציג הבנק מר וייס כי לראשונה נודע לבנק דבר ביטול הפוליסה רק לאחר פטירת המבוטחת/המנוחה, לאחר שנעשתה פניה למשיבה על-ידי הבנק לקבלת הכספים על-פי הפוליסה.

בדבריו ועמידתו של מר וייס ניכרו סימני האמת ועדותו מקבלת חיזוק מדברי שתי עדות המשיבה, אשר הסבירו את דרך פעולתה של המשיבה במשלוח ההודעות, ממנה עולה כי הנוהג הפועל אצל המשיבה במשלוח הודעות למבוטחים, אינו עולה בקנה אחד עם דרך פעולה תקינה של מבטח סביר הפועל באופן תקין למשלוח התראות בהתאם לסעיף 15 לחוק (על סעיפיו) ובמיוחד עם החובה לוודא קבלת הודעות אלה בידי מבוטחים/מוטבים. לגבי חובת הווידוא כאמור, לא נטען וממילא לא הוכח על-ידי המשיבה, קיומו של נוהג כלשהו.