האם מכונית שרכשו המבקשים נרכשה בתנאי תקנת השוק, סע' 34 לחוק המכר?
רקע
1. המבקשים 2-3 רכשו מכונית, מזדה 2010 מ"ר 75-340-68 (להלן: "
המכונית") עבור המבקשת 1 שהינה שותפות רשומה שבבעלותם (להלן: "
הרוכשת"). המכונית נרכשה מהמשיבים 1-2, המשיבה 1 הינה חברה העוסקת בסחר מכוניות (להלן: "
המוכרת"), חברה בבעלותו של המשיב 2 (להלן: "
בר גיל"). המשיבה 3 (להלן: "
סאן קאר"), הינה חברה הפועלת בשוק הליסינג, המוכרת את רכביה, באמצעות סוחרי רכב בהם המוכרת. המשיב 4 (להלן: "
הבנק") הינו בעל שעבוד על המכונית, להבטחת אשראי שניתן לסאן קאר. מהחומר שצורף לתיק עלה כי המוכרת באמצעות בר גיל, שימשה כזכיין של סאן קאר, אשר ערכה באופן זה מאות עסקאות למכירת רכבי סאן קאר, לקונים מיד שנייה, כמו לגבי המכונית מושא תיק זה.
2. הרוכשת באמצעות המבקשים 2-3, פעלה לרכישת מכונית מאת המוכרת, וזאת על רקע של עסקאות קודמות בין הצדדים, או גורמים המקורבים להם. ביום 5.5.11 נערך הסכם בין המוכרת לרוכשת לרכישת המכונית בסך 95,400 ש"ח, סכום שהועבר בהעברה בנקאית בו ביום. לרוכשת הוצג רישיון רכב שהופק ביום 6.1.11, שבפסקת "תנאים והגבלות" שבו מופיע הכיתוב: "
הרכב משמש להחכר. שעבוד לבנק הפועלים".
בדיעבד התברר כי בין סאן קאר, אשר מכרה את המכונית לחברה המוכרת, התגלעו מחלוקות, וסאן קאר הגישה תביעה כספית כנגדה, ובין היתר מונה כונס נכסים זמני, עו"ד אורי הורנשטיין לתפיסת 9 רכבים אשר טרם הושלמה מכירתם ברישום הקונים. כאן המקום לציין כי היה ניסיון לאחד בין תיק זה לתיקים אחרים, בהם הוגשו תובענות דומות, אולם נשיאת בית המשפט העליון דאז, כב' השופטת בייניש, הורתה כי הדיונים לא יאוחדו, בשל הנסיבות השונות שבכול תיק, (ראו: בש"א 7343/11, 20.11.11). בסופו של דבר, הצדדים הגיעו להסכמה ולפיה המחלוקת תוכרע בהתאם לכתבי הטענות, התצהירים ולאחר סיכומים בכתב. לפיכך, להלן יובאו בתמצית טענות הצדדים.
תמצית טענות המבקשים
3. טוענים המבקשים כי הרוכשת רכשה את המכונית בהתאם לתקנת השוק ושהחברה המוכרת הינה שלוחה של סאן קאר. בין הצדדים כבר היו עסקאות רבות בעבר והרכישה באמצעות המוכרת, בעלת מגרש מכוניות בה מוכרים רכבים של צדדים שלישיים הינה שיטה ידוע ומוכרת בישראל, וכל פגיעה בשיטת המכירה, תהיה לה השלכה על שוק המכוניות. לשיטת המבקשים, די בכך שהמכונית הוצגה למכירה במגרש המכוניות של המוכרת, על מנת להיכלל בתנאי תקנת השוק שבסע' 34 לחוק המכר. למבקשים טענות נוספות אשר לא עלו במסגרת התובענה שהוגשה, אלא בעקבות פסק דין בתיק אחר, שניתן בין רוכשת מכונית למשיבים, (ה"פ פתח תקווה 48868-07-11, כב' השופט שטרנליכט, 30.5.12 והחלטה בערעור שהוגש, ע"א 53643-06-12, בית המשפט המחוזי מרכז, כב' השופט אילן שילה, 15.10.12). הטענות החדשות היו לגבי תוקף השעבוד של הבנק וכן טענה כי מסניף אחר של בנק הפועלים, הרוכשת לוותה כספים לרכישת המכונית ולכן מדובר בחוסר תום לב של הבנק.
תמצית טענות המוכרת ובר גיל
4. החברה המוכרת ובעליה, בר גיל, תומכים במבקשים. לשיטתם, סאן קאר לקחה סיכון עסקי בהתנהלותה, ויש להעדיף את הצדדים השלישיים תמי הלב, המבקשים כאן, על פני סאן קאר או הבנק. המוכרת ובר גיל צירפו צירפו מסמכים התומכים בטענה ולפיה שימשו כסניף של סאן קאר, בו נמכרו מאות רכבים שהיו בבעלות סאן קאר. לפיכך ביקשו לתמוך במבקשים ושבית המשפט יורה על קבלת התובענה.
תמצית טענות סאן קאר
5. לטענת סאן קאר, המבקשים לא היו בכל קשר ישיר עם המוכרת, שכן הקשר בוצע באמצעות מי מטעמם, (מר יוסף כהן), וזאת עד לחתימה על הסכם המכר ביום 5.5.11, חתימה שבוצעה בפקס. מדגישה סאן קאר כי לא בכדי בתובענה, אין כל התייחסות לרישיון הרכב אשר הופק ביום 6.1.11, שם נרשם במפורש כי הרכב רשום על שמה, ומשועבד לבנק. לפיכך טוענת סאן קאר כי תום הלב של הרוכשת נפגע, בכך שרכשו רכב ממי שאינו הבעלים, מבלי שהוצג בפניהם ייפוי כוח חתום, ומבלי שבדקו את מערכת היחסים שבין הבנק, משעבד הרכב לסאן קאר. מדגישה סאן קאר כי בתיק זה הגיעו הצדדים להסכמה דיונית ולפיה ינתן פסק דין בהתאם לכתבי הטענות וסיכומים בכתב, ולפיכך אין מקום להתייחס לטענות שהועלו בשלב הסיכומים. אשר לפסק הדין שניתן ע"י כב' השופט שטרנליכט בתיק שהוזכר על ידי המבקשים, וכי מדובר בפסק דין שבוטל ובנסיבות שונות בעטים הסכימה סאן קאר לתוצאה ולפיה הבעלות ברכב נשארה בידי קונת אותו רכב. לגוף הדברים, טוענת סאן קאר כי המבקשים אינם עומדים בתנאי תקנת השוק, והיות הרכב משועבד הינה נסיבה השוללת את תום הלב של הרוכשת.
תמצית טענות הבנק
6. טוען הבנק כי השעבוד שהטיל נרשם במשרד הרישוי ביום 29.11.10 וניתן לראות זאת ברישיון הרכב. הוסיף הבנק כי ביום 17.1.11 נרשם השעבוד ברשם החברות. לפיכך טען הבנק כי ביום הרכישה, 5.5.11 הייתה המכונית משועבדת לבנק כדין, ולפיכך הבנק התנגד לביטול השעבוד ולהעברת הבעלות על שם הרוכשת, אלא אם יפרע לבנק מלוא החוב המובטח.
דיון
אקדים את המאוחר, מסקנתי הינה שדין התובענה להידחות כפי שאפרט להלן:
7. סע' 34 לחוק המכר התשכ"ח - 1968, זו לשונו:
"נמכר נכס נד על ידי מי שעוסק במכירת נכסים מסוגו של הממכר והמכירה היתה במהלך הרגיל של עסקיו, עוברת הבעלות לקונה נקיה מכל שעבוד, עיקול וזכות אחרת בממכר אף אם המוכר לא היה בעל הממכר או לא היה זכאי להעבירו כאמור, ובלבד שהקונה קנה וקיבל אותו לחזקתו בתום-לב".
בהלכת ע"א 716/72
רוזנשטייך נ' חברת א"י לאוטומובילים
פ"ד כז(2) 709, 13.9.73), נקבע העיקרון ולפיו אין די ברישום שעבוד ברשם החברות, שכן אין חזקה על אדם שיודע על שעבוד, וככול שהנושה המובטח מעוניין לגבור על קונה תם לב ולשמור על עניינו, עליו לדאוג לכך שיהיה זכר לשעבוד הקיים במשרד הרישוי. דומה כי בהתאם להלכת ע"א 716/72 החל הנוהג המקובל ולפיו למרות שאין מדובר במרשם מחייב, בפועל נרשמים שעבודים במשרד הרישוי, בנוסף לרישום הפורמאלי, ועל קונה רכב מוטל לעיין לכל הפחות ברישיון הרכב, על מנת להיחשב כמי שרכש מכונית בתום לב.
כך נקבע בע"א (ת"א) 788/77
קון נ' חסון
, פ"מ תשל"ט(1) 284, עמ' 288: