פתיח ותשתית עובדתית
1. עניינו של תיק זה בטענת התובע כי עבד אצל הנתבעים, וכתוצאה מכך זכאי לזכויות סוציאליות שונות. הנתבעים מצידם הכחישו מכול וכול כי התובע עבד עבורם, או עבור חברה בבעלותם.
2. מטעם התובע העיד הוא עצמו. מטעם הנתבעים העידו הם עצמם.
3.
להלן עובדות הרקע:
א. התובע, מר ג'האד עודה, יליד שנת 1989, הינו תושב הכפר קצרה בנפת שכם בשטחי הרשות הפלסטינית.
ב. הנתבעים - בני הזוג תמר ודוד אלימלך - מנהלים, או ניהלו יחד בתקופה הרלוונטית, משק חקלאי במושב פצאל באמצעות חברות בבעלותם (ת. אלימלך בע"מ, גרין פארם אגרו בע"מ, ד"ר חציל בע"מ).
ג. בחודש אוגוסט 2011 הוגשה התביעה שבפנינו, במסגרתה טען התובע כי עבד עבור הנתבעים בין החודשים יוני 2007 - יוני 2008 ודרש פיצויי פיטורים, חלף הודעה מוקדמת, דמי הבראה, פדיון חופשה, דמי חגים, דמי נסיעות ופיצוי בגין אי ביצוע הפרשות לקרן פנסיה מכוח צו ההרחבה בענף החקלאות.
ד. התובע הציג להוכחת טענתו ארבעה "רישיונות עבודה באזור יהודה ושומרון", שהוצאו לכאורה על ידי קמ"ט תעסוקה במינהל האזרחי עבור "גהאד עמאד עבד אלמג'יד עודה" , ביחס לתקופות כדלקמן: 12.6.07 - 30.9.07, 9.9.07 - 29.12.07, 11.12.07 - 31.3.08 וכן 11.3.08 - 30.6.08. התובע הציג את הרישיונות המקוריים, ועם זאת יצוין כי אין עליהם חותמת או חתימה של קמ"ט תעסוקה אלא רק הדפסה של שמו ותוארו.
ה. הנתבעים טענו כי אינם מכירים את התובע, וכי בבירור שערכו מול קמ"ט תעסוקה נמצא כי שמו אינו כלול בבקשות שהגישו לצורך קבלת היתרי עבודה לעובדים פלסטינים; לאור זאת, הגישו תלונה במשטרה כנגד התובע, בטענה לזיוף או השגת רישיונות עבודה במרמה. עוד ציינו כי גילו עוד טרם הגשת תביעתו של התובע תופעה של זיוף טפסי בקשה לרישיונות עבודה, וגם בגינה הגישו תלונה במשטרה ביום 20.2.11.
4. התובע העיד כי עבד עבור הנתבעים במושבים פצאל, תומר וגיתית, ועסק בקטיף "
חצילים, עגבניות, קישואים" (עמ' 4 לפרוטוקול) - וזאת במשך כל השנה. לדבריו, עבד 7 ימים בשבוע (הגם שבכתב התביעה נטען כי עבד 24 ימים בממוצע בחודש), החל מהשעה 7.30 (בהמשך עדותו טען לשעה 6.00) ולמשך 8 שעות ביום, ועימו עבדו עובדים נוספים (התובע נקב בשלושה שמות - ועם זאת לא זימנם למתן עדות). לדבריו, הנתבע 2 הוא שנתן את הנחיות העבודה, מבלי שהיו מלבדו מנהלי עבודה כלשהם; הוא ששילם את השכר, כאשר קיבל שכר "
חודשי, במזומן, 1,500 ש"ח לחודש" (עמ' 5); והוא שהודיע בסופו של דבר "
שאין לו עבודה" (עמ' 6).
5. בהמשך עדותו טען התובע כי קיבל שכר של 140 - 150 ש"ח ליום, וכאשר נשאל כיצד תשובה זו עולה בקנה אחד עם גובה השכר החודשי לו טען, השיב - "
אני משלם שכר עבור הרכב שמסיע אותנו. אני משלם 100 - 110 ש"ח ליום עבור הרכב. מי שמסיע אותנו זה אדם בשם מחמוד שאין לו קשר לנתבעים" (עמ' 6). בחקירתו הנגדית התבקש פעם נוספת להסביר את הסתירה, וטען כי קיבל מהנתבע 2 שכר בסך של 50 ש"ח ליום ובנוסף לכך שילם הנתבע 2 עבור ההסעה. כאשר נשאל מדוע אמר קודם לכן כי לנתבעים אין קשר להסעה, טען כי "
יש לו קשר" וכי הינו יודע מה התעריף ששולם עבור ההסעה כי הנתבע 2
"היה אומר לנו" (עמ' 7).
6. התובע העיד כי עבד אצל הנתבעים משך שנה ושלושה חודשים, במהלך השנים 2006 - 2007 (עמ' 5); לאחר מכן עבד בכפרו; ולאחר מכן החל לעבוד במושב קליה וזאת משך שלוש שנים וחצי נכון למועד מתן עדותו (פברואר 2012) - היינו החל מחודש אוגוסט 2008 לערך. כאשר נשאל כיצד מועדים אלו מתיישבים עם תקופת העבודה שנטענה על ידו בכתב התביעה והסתיימה ביוני 2008, השיב כי "
אני לא זוכר תאריכים, זה לפי אישורי העבודה" (עמ' 7).
התובע נשאל בחקירתו הנגדית אם עבד בתוך פצאל ונדרש להציג את רישיון העבודה לצורך כניסה למושב, והשיב בחיוב (עמ' 6). כאשר נטען בפניו שאין לנתבעים שטח עבודה כלשהו בתוך פצאל, השיב כי מדובר בשטח שהינו מחוץ למושב וכי לא נדרש להציג את רישיון העבודה בכניסה אליו אלא רק במחסום. התובע התבקש להציג את הכרטיס המגנטי המהווה תנאי להוצאת רישיונות עבודה, והציג כרטיס שהוצא ביום 15.3.09 (מבלי שהוברר אם היה לו גם כרטיס קודם).
7. הנתבעת 1 העידה כי התובע מעולם לא עבד במשק שלה ושל בעלה, או עבורם, ו"
מעולם לא ראיתי אותו, עלינו ביחד במעלית ובכלל לא זיהינו אותו וגם הוא לא זיהה אותנו" (עמ' 9). לדבריה, עסקו בגידול חצילים ופלפלים, בשטח כולל של 300 - 600 דונם, ומעולם לא גידלו קישואים או עגבניות. בנוסף, מעולם לא היו להם שטחי עבודה במושב תומר.
הנתבעת 1 פירטה כי עבודות הקטיף בוצעו עבורם "
לפי חוזה קבלנות... מגיע קבלן שנותן לנו שירות של אותה עבודת קטיף, ומסכמים איתו מחיר כולל עבור העבודה, ההסכם בינינו בעל פה... לצורך הכנסת הפועלים שלו לשטחים ישראליים צריך רישיונות ואז הוא נותן לנו את רשימת האנשים שצריך להזמין ואנו מבקשים את הזמנתם" (עמ' 10). כאשר נשאלה אם ייתכן כי התובע היה עובד של הקבלן מטעמם השיבה בשלילה, ועמדה על כך שלא מילאו לגביו טופס בקשה לצורך הוצאת רישיון עבודה.
8. הנתבעת 1 הוסיפה כי בחודש ינואר 2011 גילו כי מאן דהוא זייף בקשה בשמם להזמנת 10 עובדים פלסטינים לעבודה (נ/1), ולכן פנו לקמ"ט תעסוקה בתלונה והלה השיב כי בדיקתו מי חתם על הטופס "
העלתה חרס" (נ/2). באותה הזדמנות - ועוד טרם הגשת תביעתו של התובע - ביקשו ממנו לקבל את כל הזמנות העובדים שהוגשו מטעמם כדי לבדוק אם נעשו זיופים נוספים, וגילו טפסים נוספים בהם זויפה חתימתם (נ/4) - לכן פנו בתלונה למשטרה בקשר לכך עוד בחודש פברואר 2011 (היינו כחצי שנה טרם הגשתה של תביעה זו), תלונה אשר עדיין מתבררת. הנתבעת 1 הדגישה כי במסגרת טפסי הבקשה שנשלחו אליהם על ידי קמ"ט תעסוקה לבקשתם לא היה כל טופס בקשה בהתייחס לתובע (עמ' 12).
9. הנתבעת 1 הדגישה עוד כי בלא שמוגשת בקשה פורמאלית "להזמנת תושב אוטונומיה לעבודה באיו"ש" (נ/3) - המוגשת באמצעות המועצה האזורית ומאושרת על ידי קמ"ט תעסוקה - אין כל אפשרות לקבל רישיון עבודה, כאשר "
מה שקורה היום הוא שפלסטינאים נושאים רישיונות על שמנו שהשיגו בדרך עלומה ואין לנו מושג איך השיגו זאת, וכל יום תובעים אותנו... כרגע יש 6,7 תביעות ואני לא יודעת עוד כמה בדרך" (עמ' 9).
הנתבעת 1 הוסיפה כי גילו בדיעבד כי קיימת תופעה של זיופי רישיונות, והגישה כראיה לכך חלק מדו"ח שנתי של מבקר המדינה בו נרשם כי "
בתקופה שבין אוגוסט 2002 לדצמבר 2003 התגלו רישיונות עבודה מזויפים... הזיופים התבטאו בצילום של רישיון קיים, זיוף שם העובד ותאריך תוקף הרישיון, זיוף שם המעסיק וסמל המעסיק וזיוף שם קצין הקישור במת"ק..." (נ/7; כן הפנתה בקשר לכך לת"פ (ב"ש) 39860-03-10
מדינת ישראל נ. כהן, במסגרתו הוגש כתב אישום בגין הוצאת היתרי העסקה כוזבים לעובדים פלסטינים, ללא ידיעת המעסיקים אשר בשמם נעשה שימוש).
10. הנתבעת 1 נשאלה על ידי בית הדין אם קיים דיווח למוסד לביטוח לאומי על העובדים שעסקו עבורם בקטיף, והשיבה בשלילה שכן "
אלה לא עובדים שלנו אלא עובדים של הקבלן" (עמ' 11). עוד אישרה כי אינה יודעת אם הקבלן שילם לעובדים מטעמו את זכויותיהם הסוציאליות.