פסק-דין בתיק דמ"ש 15519-07-11

בפני בית הדין תביעת התובע, שעבד בנתבעת כשליח פיצה לפיצויי פיטורים, הודעה מוקדמת, חופשה, הבראה, ופיצוי בגין הפרת חוק הגנת השכר וחוק הודעה לעובד.

הנתבעת טענה כי התובע נטש עבודתו אינו זכאי לפיצויי פיטורים, ויש לקזז מה שנצבר ב"מיטבית". הסכימה לסכום ההבראה, ושלמה את הסכום שלטענתה לא היה שנוי במחלוקת בניכוי 118 ש"ח בגין מדים שלא הוחזרו.

העובדות

1. התובע עבד בנתבעת כשליח פיצה מתאריך 1/3/09 יד 5/2011.
2. מאז התקבל עבד התובע בנתבעת 5- משמרות בשבוע, ובכל משמרת 7-9 שעות.
3. לתובע לא ניתן הסכם בכתב ולא נתנה הודעה על תנאי עבודה ,גם לא נתנו לו דוחות נוכחות בדבר שעות עבודתו.

המחלוקת

1.      האם פוטר התובע או התפטר, מה היו נסיבות סיום עבודתו וכתוצאה האם זכאי לפיצויי פיטורים והודעה מוקדמת או שמא זכאית הנתבעת להודעה מוקדמת.

2.      האם זכאי ליתרת חופשה והבראה.

3.      האם זכאי לפיצוי בגין הפרשת הוראת חוק הגנת השכר ואי מתן הודעה על תנאי העבודה.

הכרעת הדין

נסיבות סיום יחסי עבודה

1. לא היתה מחלוקת שהתובע עבד היטב והייתה הערכה לעבודתו כשליח אף לאחר חילופי המעבידים.
2. התובע היה מהימן וקוהרנטי בעדותו, התיאור של הוצאתו לחופשה כפויה, תועד בנספח ב' והוא מבוסס. (פרו' עמ' 2  ש' 23-24, 28-29).  מנספח ב' תכתובת מיילים עולה כי מר עמרי רובין " החלטתי להוציא אותך לשבוע חופש. בנוסף עקב מעשייך ותפקידך שאינו עומד בדרישותינו החלטתי להפחית את כמו המשמרות שאתה עובד בשבוע, כפי שמאפשר לי החוק.

נכון להיום 12.5.2011 אתה בתקופת מבחן שבה אבדוק אם אתה מסוגל לעמוד בסטנדרטים.. עד שלא אהיה בטוח שאוכל לסמוך על תפקודך אין בכוונתי להחזיר את כמות המשמרות להן התרגלת בעבר...".

מכתב זה יחד עם הנוסח של סעיף 5 לנספח א' לכתב ההגנה, החוזה שמחייב עבוד לעבוד לכל הפחות 3 משמרות ואינו מחייב את המעביד למינימום העסקה בכלל, הוא הסכם  מעוול לעובד ואין ליתן תוקף  לכך. בפרט נוכח העולה מתלושי השכר של התובע בהם שולמו  שעו"נ מעבר  לשכר כמעט מדי חודש בחודשו. דהיינו בפועל הועסק כדבריו.

3. כל פשעו של התובע היה שהתקיים ויכוח בינו לבין אחראי משמרת, אוסמה, בנוגע לשליחות כאשר מספר דקות לפני סגירת הסניף נכנסו שלוש הזמנות שוות שאחת אינה באזור החלוקה בתלפיות. אוסמה דרש מתובע לבצע את שלושתן חרף העובדה שהיה שליח נוסף והיה ברור שהתובע לא יעמוד ב -30 הדקות בהם מתחייבים ללקוחות. על כן, התפתח  הויכוח ואוסמה התקשר למנהל הסניף עומרי ,אשר האשים את התובע מאחר והפריע לו. יש לומר כי היה הגיון רב בהצעת התובע לחלק את השליחויות בין שני השליחים ולהביאם ללקוחות במועד. גם אם זו לא היתה החלטה שלו ,זו היתה הדרך הראויה לפעול.
4. נקדים ונאמר כי התובע פנה לעמרי רובין וביקש להחזירו לאותן משמרות ולא לצאת לחופש, ורק אם זאת לא יעשה ציין כי לא יוכל להמשיך כמו כן העיד בפנינו כי הוא נזקק לכסף וכי חפץ לעבוד, וכי עשה זאת כל השנתיים (עמ' 2  ש' 28-29 , שו' 12-13.

על כן לא ניתן לומר כי התפטר, ההיפך, במכתבו הוא מבקש להחזיר לו את היקף המשמרות ומצביע על חפצו לעבוד ולא להיות בחופש.