פסק-דין בתיק בשא 3136/07

1.         בקשה לדחות את תביעתו של מר אורי בן חנן נגד המבקשת, אשר הגיש ביום 01.05.07, על בסיס פוליסת ביטוח חיים/תאונות אישיות (אשר חלקיה הרלוונטיים צורפו לראשונה לבקשת המבקשת רשות להתגונן בבש"א 3135/07) בגין נכותו הצמיתה הנטענת בעקבות שתי תאונות. התאונה הראשונה הנטענת אונתה לתובע בעת עבודתו ביום 28.03.00 (להלן, "התאונה הראשונה"), ולפי סעיף 4 לכתב התביעה נקבעו לו 10% נכות בגין הפגיעה בגבו ועוד 5% נכות על-פי תקנה 15 בקביעת המוסד לביטוח לאומי ביום 18.06.06. הוסיף המשיב לצד המועד 18.06.06 הנ"ל במאמר מוסגר בסיפא לסעיף 4 לכתב תביעתו: "(יום  התגבשות עילת התביעה)". התאונה השניה הנטענת אונתה למשיב ביום 28.08.01 (להלן, "התאונה השניה") ולפי הנטען בסעיף 5 לכתב תביעתו נקבעו לו 19.25% נכות בגין תאונה זו (על-ידי המוסד לביטוח לאומי - ג'ט"ל) ביום 08.02.04. על רקע זה הוגשה הבקשה הנידונה לדחות את תביעת המשיב מחמת ההתיישנות.

2.         מבחינת החוק החרות, המבקשת מעגנת את בקשתה לסלק את התביעה על הסף בסעיף 31 לחוק חוזה הביטוח, תשמ"א - 1981, הקובע: "תקופת ההתיישנות של תביעה לתגמולי ביטוח היא שלוש שנים לאחר שקרה מקרה הביטוח". המבקשת מסתמכת על שורה של פסקי-דין, בהם נקבע, בין היתר, על-ידי בתי משפט מחוזיים, שבמקרים כגון דא כל עוד גלויים ניצני הפגיעה בתובע גם בלא שהתובע ידע את מידת נכותו, עליו  להגיש את תביעתו על בסיס פוליסת הביטוח תוך 3 שנים מיום קרות התאונה. הוגשה בקשת רשות ערעור על אחד מפסקי-הדין הנ"ל ובית המשפט העליון סרב לערוך בדיקה חוזרת של נושא ההתיישנות בערכאה שלישית [רע"א 1395/00 צפריר נ' אררט חברה לביטוח בע"מ (לא פורסם)].

3.         מנגד התבסס המשיב על סעיף 8 לחוק ההתיישנות, תשי"ח - 1958, הקובע: "נעלמו מן התובע העובדות המהוות את עילת התובענה, מסיבות שלא היו תלויות בו ושאף בזהירות סבירה לא יכול היה למנוע אותן, תתחיל תקופת ההתיישנות ביום שבו נודעו לתובע עובדות אלה". בנוסף, סמך המשיב את טענותיו על ע"א (ת"א) 1105/01 אמיתי נ' סהר חברה לביטוח בע"מ (לא פורסם), שנקבע ברוב דעות. לפי המשיב, היום הקובע מבחינת מרוץ ההתיישנות הוא יום קביעת נכותו על-ידי המוסד לביטוח לאומי. עוד טוען המשיב, שהיות וההתיישנות מגבילה את הגישה לערכאות, שהיא זכות חוקתית, כשמציבים בפני בית המשפט שני פירוש, האחד, שפוגע בזכות הגישה לערכאות, והאחר, שמשמרה, על בית המשפט לבחור בפירוש, המגן על הגישה לבתי המשפט. בנוסף, טוען המשיב, שהמבקשת ידעה על המתנתו לקביעת נכותו על -ידי המוסד לביטוח לאומי, וכי נהגה בחוסר תום לב.

4.         באשר לטענה לענין ידיעת המבקשת, טענה זו היא טענה עובדתית, אשר אינה נתמכת כלל בתצהיר, משלא צרף המשיב תצהיר לתגובתו לבקשה הנידונה. מכאן, שדין הטענה להידחות. גם טענת חוסר תום הלב תלויה על בלימה ללא תצהיר, המניח את היסוד העובדתי לטענה.

5.        

א.         ובאשר לטענה, שהמועד הקובע לתחילת מרוץ ההתיישנות הוא מועד קביעת הנכות על-ידי המוסד לביטוח לאומי, אף בע"א (ת"א) 1105/01 הנ"ל, עליו מסתמך המבקש, נדחתה האפשרות הזאת תוך ציטוט דברי כב' המשנה לנשיא  ש' לוין ברע"א 1395/00 הנ"ל: "...מועד קביעת הנכות הצמיתה, שיכול להיות מקרי, אינו אלא בעל משמעות פרובטיבית ואין הוא יכול לשמש גורם רלוונטי לצורך חישוב תקופת ההתיישנות לפי החוק או לפי הפוליסה".

ב.         אם נבחן את תביעתו של המשיב לפי המועד הקובע, לפי פסק-הדין בע"א (ת"א 1105/01 הנ"ל, עליו מסתמך המשיב, נגיע למסקנה, שתביעתו התיישנה. הרי, המועד הקובע את תחילת מרוץ ההתיישנות, לפי ע"א (ת"א) 1105/01 הנ"ל הוא מועד התגלות והתגבשות הנכות.  כאמור בדברי כב' השופטת קובו בע"א (ת"א) 1105/01 הנ"ל: "לשון אחר, כל עוד לא נתגלתה נכותו של התובע ולא באה לעולם נכותו הצמיתה, לא קמה לו עילת תביעה מכח הפוליסה". ודוק: כשתבע המשיב קצבת נכות על-פי סימן ה' לפרק ה' לחוק הביטוח הלאומי [נוסח משולב], תשנ"ה - 1995 הוא גילה את דעתו, שעקב התאונה הרלוונטית נגרמה לו דרגת נכות יציבה. את דעתו זו הוא גילה בעת הגשת תביעתו למוסד לביטוח הלאומי בגין התאונה הראשונה ביום 13.11.00 ובגין התאונה השניה ביום 19.02.02. זאת לענין התגלות הנכות הצמיתה. ולענין התגבשות הנכות הצמיתה, בגין התאונה הראשונה הועדה הרפואית של המוסד לביטוח לאומי קבעה למשיב תחילה 0% נכות יציבה מיום 26.09.00 ולאחר מכן תוקנו אחוזי הנכות על-ידי הועדה הרפואית לעררים של המוסד לביטוח לאומי ל - 10%. אמנם, הועדה הרפואית לעררים לא כתבה בפרוטוקול החלטתה ממתי הנכות היציבה, אך פשיטא, שהיא תיקנה אך את דרגת הנכות היציבה ולענין מועד תחילתה עוד חלה קביעתה של הועדה הרפואית, אשר על החלטתה הוגש הערר, שהנכות היציבה היא מיום 26.09.00. ללמדך,  שגם לפי הגישה הפסיקתית, אשר קיבלה ביטוי בע"א (ת"א) 1105/01 הנ"ל, התיישנה תביעתו של התובע בגין התאונה הראשונה בחלוף 3 שנים מיום 26.09.00. ובאשר לתאונה השניה, הועדה הרפואית של המוסד לביטוח לאומי קבעה לתובע נכות יציבה מיום 01.10.02 וגם אם הועדה הרפואית לעררים קיבלה את ערעורו לענין שיעור נכותו, הרי נכותו היציבה נוצרה ביום 01.10.02, לפי המוסד לביטוח לאומי. ללמדך, כי גם ביישום הגישה הפסיקתית בע"א (ת"א) 1105/01 הנ"ל למקרה דנן, התיישנה תביעתו של המשיב בגין התאונה השניה בחלוף 3 שנים מיום 01.10.02.

6.         אשר על כן, דין התביעה נשוא ת.א. 2969/07 של בית משפט זה להידחות על סף מחמת ההתיישנות. המשיב ישא בהוצאות ובשכר-טרחת עורך-הדין של המבקשת בסכום כולל בסך 5,000 ש"ח בתוספת מע"מ, שישאו הפרשי הצמדה וריבית כחוק מהיום ועד התשלום המלא בפועל.

            המזכירות תמציא עותק מפסק-דין זה לבא-כוח המבקשת המלומד ולמשיב.

ניתן היום י"ג בשבט, תשס"ח (20 בינואר 2008) בהעדר הצדדים.

003136/07בשא134 זיוה ע.