בקשה לדחייה על הסף בשל "הליך תלוי ועומד".
העובדות הצריכות לעניין
1. ביום
19.1.2005 הגישו התובעים תביעה לפי סעיף 93 לחוק הסדר זכויות במקרקעין, ובה עתרו לתיקון הרישום, באופן שהמקרקעין הידועים כחלקה 105 בגוש 19119 בכפר נחף (להלן: "
המקרקעין") ירשמו על שמם.
בישיבת קדם המשפט הראשונה, ועוד לפני שהוגש כתב הגנה מטעם הנתבעת 4, טען בא כוחה כי יש לדחות התביעה על הסף בשל הליך תלוי ועומד.
בהמשך, בד בבד עם הגשת כתב הגנתה, הגישה הנתבעת 4 בקשה לדחיית התביעה על הסף בשל הליך תלוי ועומד (בש"א 18130/06). בבקשתה, טענה הנתבעת 4, כי תביעה זהה (ת.א. 445/02) הוגשה על ידי התובעים ביום
15.5.2002, ונתבררה בבית משפט זה בפני כב' השופט ר. ג'רג'ורה עד תום, לרבות שמיעת ראיות והגשת סיכומים, אך טרם ניתן פסק דין.
2. בהיעדר תגובה לבקשת הדחייה, ניתן על ידי ביום
7.3.2006 פסק דין בו דחיתי את התביעה על הסף וחייבתי את התובעים בהוצאות משפט (להלן: "
פסק הדין").
ביום
25.4.2006 הגישו התובעים בקשה לביטול פסק הדין, בטענה שבקשת הדחייה וכתב ההגנה לא הומצאו להם, וכי נודע להם על פסק הדין רק משנדרשו לשלם את ההוצאות שנפסקו בפסק הדין. לאחר שהנתבעת 4 הגישה תגובתה לבקשה לביטול פסק הדין, הוריתי לתובעים בהחלטתי מיום
5.6.2006 להגיב לגופא של הבקשה לדחייה על הסף, באשר אין טעם שבית המשפט יידרש לטענה שכתב ההגנה לא הועבר לתובעים, אם ממילא יימצא כי יש לדחות או למחוק התביעה בשל טענת "הליך תלוי ועומד".
ביום
11.7.2006 הגישו התובעים התייחסותם לגופא של הבקשה לדחייה על הסף. התובעים אישרו כי בעת הגשת התביעה אכן היה הליך תלוי ועומד אצל כב' השופט ג'רג'ורה, אלא שבאותו הליך ניתן כבר פסק דין שמחק את התביעה מחמת פגמים באישורים ובמסמכים שהוצגו על ידם. לטענת התובעים, מחיקת התביעה, להבדיל מדחייתה, אינה מונעת בעדם מלהגיש תביעה חדשה ואינה חוסמת דרכם מלהוכיח תביעתם באמצעות תיקון הפגמים שנפלו בהליך הקודם. אציין כי התובעים
לא טרחו לצרף לתגובתם את פסק הדין של כב' השופט ג'רג'ורה ואף לא ציינו מתי ניתן.
הנתבעת 4 לא ניצלה את זכותה להשיב לתשובת התובעים, וביום 19.11.2006 הגישו התובעים בקשה למתן החלטה. מכאן החלטתי זו.
3. מעיון בכתב התביעה דכאן ובכתב התביעה בת.א. 445/02 שבפני השופט ג'רג'ורה עולה כי מדובר בתביעות
זהות לחלוטין (למעט מקצה שיפורים שנעשה בחלק העובדתי של כתב התביעה כאן).
כאמור, על אף חשיבותו של פסק הדין של כב' השופט ג'רג'ורה להליך כאן, לא טרח אף אחד מהצדדים להגישו. מכל מקום, משהזמנתי את התיק נתברר כי פסק הדין ניתן ביום
15.5.2006.(בדיוק ארבע שנים לאחר הגשת התביעה). דהיינו, בעת שהוגשה התביעה דכאן, היה הליך זהה תלוי ועומד.
4. מן המפורסמות הוא, שעל בעל דין להפעיל את כוחותיו המשפטיים-דיוניים בתום לב - ראה, לדוגמה, בר"ע 305/80
שילה נ' רצ'קובסקי, פ"ד לה(3) 449 (1981). התנהלותם של התובעים, מהווה שימוש לרעה בהליכי בית משפט וגובלת בעזות מצח.
צא ולמד, כי בעוד שבאולמו של השופט ג'רגורה, מתנהל דיון מראשיתו ועד סופו, ובעוד הצדדים ממתינים למתן פסק דין, הגישו התובעים התביעה שבפני, כאילו לא היו דברים מעולם, מבלי לאזכר, ולו ברמז, כי תביעה זהה הוגשה ונדונה בפני השופט ג'רגורה, וכל שנותר הוא להמתין לפסק הדין.
5. ככלל, במקרה של "הליך תלוי ועומד", שומא על בית המשפט לעכב ההליכים בתביעה המאוחרת על מנת שלא להכביד ושלא להטריד את בית המשפט ואת בעל הדין שכנגד - ע"א 9/75
אל עוקבי נ' מנהל מקרקעי ישראל פ"ד כט(2) 477 (1975). המקרה השכיח בו מתעוררת טענת "הליך תלוי ועומד" הוא כאשר מתנהלים שני הליכים שונים המעוררים שאלה זהה מהותית, שהכרעה באחד מההליכים תשפיע על ההליך השני. לדוגמה, תביעה לסילוק יד בבית משפט השלום שבמסגרתה מתעוררת שאלת בעלות, בעוד שבמקביל מתנהלת תביעה בבית המשפט המחוזי בשאלת הבעלות.
המקרה שבפנינו אינו כזה, אלא מדובר בשתי תביעות
זהות שהוגשו באותו בית משפט, על ידי אותם תובעים וכנגד אותם נתבעים, בעוד התביעה הראשונה עומדת בשלב הסופי לפני מתן פסק דין. תמהני, האם סבורים התובעים שבית המשפט הוא תוכנית כבקשתך? ברצונם, מגישים אותה תביעה פעם נוספת, כאילו לא היו דברים מעולם וכאילו באולם הסמוך לא מתנהלת תביעה זהה הממתינה לפסק דינו של השופט.
לכן, אין מדובר ב"הליך תלוי ועומד" במשמעותו הרגילה, ואף לא בחוסר תום לב דיוני כפי שנדון לא אחת בפסיקה - בש"א 2236/06
חממי נ' אוחיון תק-על 2005(2) 4580 (2006) על האסמכתאות המפורטות בו. המדובר בניצול לרעה של הליכי משפט, פשוטו כמשמעו, תוך הטרדת המערכת השיפוטית והיריב בכפל הליכים, תוך התעלמות מההליך הראשון שכמעט הגיע לסיומו, כאילו לא היו דברים מעולם. על ניהול הליכים טורדני, אם כי בהקשר אחר, ראה החלטתו המקיפה של הרשם י. מרזל בבשג"ץ 4748/06
שקד נ' תפוחי (לא פורסם, ניתן ביום 2.8.2006).
6. בעת שהוגשה התביעה דכאן, טרם ניתן פסק דינו של השופט ג'רגורה, ואיני רואה אפוא להתייחס לטענת התובעים כי משניתן פסק הדין, הוא אינו מהווה מעשה בית דין, ולכן ניתן להמשיך בתביעה. החשוב לענייננו הוא שבעת הגשת התביעה, כבר הייתה תביעה זהה מונחת על שולחנו של שופט אחר בהמתנה למתן פסק דין, ובאותה עת, לא ידעו התובעים ולא היו יכולים לדעת כי תביעתם תימחק ולא תידחה (ונראה שלא בכדי נמנעו התובעים מלצרף את פסק הדין לתגובתם לבקשת הדחייה).
די בדרך התנהלותם של התובעים כדי להורות על מחיקתה של התביעה. ברם, מאחר שהדיון בסוגיה דלעיל נערך במסגרת בקשת התובעים לביטול פסק הדין שניתן כנגדם בהעדר הגנה, איני נדרש להורות על מחיקת התביעה, ואני מותיר אפוא את פסק הדין מיום 7.3.2006 על כנו.
7. סופו של דבר שאני מותיר את פסק הדין מיום 7.3.2006 על כנו, מן הטעם שהיה בהגשת התביעה משום ניצול לרעה של הליכי משפט, ומחייב התובעים בהוצאות המבקשת (נתבעת 4) בסך של 10,000 ש"ח (עשרת אלפים ש"ח) בצירוף מ.ע.מ.