בר"ע
בית המשפט המחוזי חיפה
|
768-06
28/05/2007
|
בפני השופט:
ברכה בר-זיו
|
| - נגד - |
התובע:
1. מוחמד חביש
2. מוחמד אבו חמדה
3. עאדל אמון
עו"ד סמיר מולא
|
הנתבע:
מועצה מקומית ירכא
עו"ד זיד מועדי
|
| פסק-דין |
1. בקשת רשות ערעור על החלטת ראש ההוצל"פ בחיפה (כבוד הרשם מאזן דאוד) מיום 18.9.06 בתיק איחוד מס' 7-04-98319-02.
2. המבקשים, עובדי/גימלאי המשיבה, הגישו נגד המשיבה תביעה לפיצויים בגין הלנת שכר בתקופת עבודתם, וביום 4.9.05 ניתן פסק דין לפיו חויבה המשיבה בתשלום פיצויים למבקשים. בנוסף, ניתן פסק דין משלים בעניינו של המבקש מס' 1 לפיו חויבה המשיבה להשיב למבקש כספים והפרשות שניכתה ממשכורתו ולא העבירה לחברת הביטוח.
3. פסקי הדין הוגשו לביצוע ללשכת ההוצל"פ.
4. המשיבה הגישה בקשה לצרף את תיקי ההוצל"פ הנ"ל לתיק האיחוד המתנהל נגדה בלשכת ההוצל"פ, ובהחלטה מיום 4.7.06 נעתר ראש ההוצל"פ לבקשה והורה על האיחוד המבוקש.
5. המבקשים הגישו בקשה להוציא את תיקיהם מתיק האיחוד, ולחלופין טענו כי יש לראות בחובותיהם הפסוקים כחוב בדין קדימה ולפיכך יש להורות על כיסוי חובותיהם ראשונה מבין כל החובות בתיק האיחוד.
6. בהחלטה מיום 18.9.06 קבע ראש ההוצל"פ כי:
"שכר עבודה על כל מרכיביו, לא זוכה בדין קדימה על פי חוק ההוצל"פ.
דין הקדימה שנקבע לשכר עבודה נקבע על פי פקודת פשיטת הרגל ואין על פי חוק ההוצל"פ עדיפות כזו".
7. החלטה זו הינה נשוא הבקשה שבפניי, כאשר לטענת המבקשים טעה ראש ההוצל"פ בהחלטתו ויש לבטלה.
8. בישיבת יום 21.11.06 ביקשו ב"כ הצדדים להגיש סיכומים בכתב ואלה הוגשו בהתאם.
9. לאחר בחינת הבקשה וטענות הצדדים החלטתי ליתן למבקשים רשות ערעור ולדון בערעור על פי הרשות שניתנה.
10. המערערים טענו בסיכומיהם כי החלטת ראש ההוצל"פ מנוגדת להוראות סעיף 76 לחוק ההוצאה לפועל, וכי הוא חרג מסמכותו לבצע את הוראות החוק כלשונן בלבד - ובמקרה שלנו מחובתו להוציא לפועל את זכותו של העובד/המבקש לגבות את חובו הפסוק בגין שכר עבודה כחוב בדין קדימה עפ"י פקודת פשיטת הרגל וחוק הגנת השכר.
11. המשיבה טענה בסיכומיה כי כלל אין מדובר בשכר עבודה, אלא בפיצויי הלנה על שכר עבודה בלבד, וכי בכל מקרה אין בהוראות סעיף 76 לחוק כדי להושיע את המבקשים, ובהיעדר הוראה מפורשת בחוק ההוצאה לפועל אין בהוראות שבפקודת פשיטת הרגל ובחוק הגנת השכר כדי לקבוע אופן חלוקת הכספים בתיק האיחוד.
12. סעיף 8 לחוק הגנת השכר, תשי"ח-1958, קובע כי:
"(א) משכר העבודה החדשי לא יהיה ניתן לעיקול, להעברה או לשעבוד סכום השווה לגימלה בשיעור הנקוב בטור ג' בתוספת השניה לחוק הבטחת הכנסה, התשמ"א-1981, שהיתה משתלמת בחודש שקדם לתשלום השכר לאותו עובד לפי הרכב משפחתו אילו היה זכאי לגימלה כאמור; היה הסכום האמור יותר מ-80% משכר העבודה החדשי, יקטן הסכום שאינו ניתן לעיקול, להעברה או לשעבוד כדי 80% משכר העבודה החדשי; לענין זה, 'שכר העבודה החדשי' - שכר העבודה החדשי הנותר אחרי ניכוי תשלום אשר המעביד חייב לנכותו משכר עבודה על פי חיקוק. [...]
(ב) סעיף קטן (א) אינו חל על עיקול, העברה או שעבוד לשם תשלום מזונות.
(ג) מקום שהשכר משתלם שלא על בסיס של חודש או של יום, רשאי שר העבודה לקבוע בתקנות הוראות בדבר חלק השכר שאינו ניתן לעיקול, להעברה או לשעבוד.
(ד) בוטל.
(ה) קצבה המשתלמת מאת מעביד או קופת גמל תיחשב כשכר עבודה לענין סעיף זה; הוראה זו אינה באה לגרוע מהגנה בפני עיקול, העברה או שעבוד, הניתנת לקצבה כאמור על פי חיקוק.