בקשת רשות ערעור על החלטת בית משפט השלום בקריות (כב' השופטת ס. נשיא אביטל בית-נר) מיום 19.6.2007, בה נעתר בית המשפט לבקשת המשיב 3 והורה על התליית ההליכים בתביעת המבקש, עקב קיומו של הליך פלילי.
לאחר קבלת תגובת המשיבים לבקשה, ומכוח סמכותי לפי תקנה 410 לתקנות סדר הדין האזרחי התשמ"ד-1984, החלטתי לדון בבקשה כאילו ניתנה הרשות לערער והוגש ערעור על פי הרשות שניתנה.
1. תביעת הפיצויים של המבקש נגד המשיבים משנת 2004 נסבה על עילות כגון מרמה, גזל ורשלנות. לטענת המבקש, בשנת 1998 הוא רכש מקרקעין (להלן: "
המקרקעין") באמצעות המשיב 3, שהציג עצמו כמיופה כוח של בעל המקרקעין. יפוי הכוח הנוטריוני שהוצג למבקש היה מאושר על ידי המשיב 1, ואת המבקש ייצג בעסקה המשיב 5. המבקש שילם סכום של 580,000 ש"ח בגין העסקה בנוסף לדמי תיווך ששולמו למתווך בעסקה, הוא המשיב 4. המשיבה 2 היא חברת הביטוח של המשיב 1, והמשיבה 6 היא חברת הביטוח של המשיב 5. לימים, כפי שיתואר להלן, התברר למבקש כי רומה בעסקה, ובסופו של יום לא קיבל את המקרקעין או את הכספים ששילם.
2. בשנת 1999 הגיש הבעלים של המקרקעין (להלן: "
הבעלים") תביעה לבית המשפט המחוזי בנצרת, בין היתר נגד המבקש ובא כוחו, בטענה שהמקרקעין נמכרו למבקש במרמה ותוך זיוף יפוי הכוח מטעם הבעלים. המבקש הגיש הודעת צד ג' נגד חלק מהמשיבים כאן.
במסגרת התביעה התברר שאדם בשם מוחמד בן עלי דווירי הואשם והורשע (ת.פ. 2426/99) בשורה של מעשי מרמה, התחזות וזיוף מסמכים בכך שביצע עסקאות מכר של מקרקעין שאינם שלו. בין היתר, הורשע הנאשם כי הוא זה שהתחזה לבעלים וחתם בשמו על יפוי הכוח, במטרה לבצע עסקת מכר פיקטיבית במקרקעין, תוך זיוף מסמכים (להלן: "
פסק הדין הפלילי").
3. בעקבות פסק הדין בת.פ. 2426/99 הנ"ל, הגיעו הצדדים להסדר פשרה בתביעת הבעלים (שהועברה לבית המשפט המחוזי בחיפה), לפיו העסקה עם המבקש מבוטלת, המקרקעין יוותרו בידי הבעלים, הערת האזהרה שנרשמה לטובת המבקש תמחק, הודעות צד ג' תמחקנה, והמבקש יוכל להגיש תביעה חדשה בגין אותן עובדות. ואכן, בשנת 2004, הגיש המבקש נגד המשיבים תביעה, היא התביעה בה ניתנה ההחלטה נשוא הבקשה שבפני.
בתביעה דרש המבקש פיצוי מכל המעורבים בעסקה שבוטלה בגין הכספים ששילם ושנגזלו ממנו תוך מעשי מרמה, התחזות, זיוף מסמכים ורשלנות.
4. בקדם המשפט שהתקיים ביום 5.12.2005 הודיע ב"כ המשיבים 1-2 כי בחודש מאי הוגשו כתבי אישום נגד מרבית המעורבים בפרשה ולאחר מכן נגד שני חשודים נוספים. בנסיבות אלו סבר בית משפט קמא כי יש להמתין לתום ההליכים הפליליים מאחר ש"
הדבר יצמצם מחלוקות ויקטין את הצורך בהיקף השמיעה בתיק זה". לפיכך, נקבע בהחלטה מאותו יום כי הצדדים יעדכנו את בית המשפט עד ליום 15.9.2006 בדבר ההליכים הפליליים, ואם יסתבר כי אלה ימשכו מעבר לסביר, יורה בית המשפט על התליית ההליכים וחידושם לאחר סיום ההליכים הפליליים. המבקש לא התנגד להסדר זה.
5. בהתאם להחלטה הנ"ל ובחלוף הזמן, הגיש המבקש הודעה לבית משפט קמא ובקשה לקביעת דיון. בהודעה טען המבקש, כי ההליך הפלילי היחיד המתנהל בעניינם של המשיבים הוא נגד המשיב 7 (ת.פ. 2340/05), נגדו ממילא ניתן פסק דין בתביעה ביום 16.5.2006, וכי עמדת הפרקליטות היא כי בשלב זה גם אין כוונה להעמיד לדין מעורבים נוספים. בנסיבות אלו, טען המבקש, כי כל הליך פלילי המתנהל בפרשה אינו רלוונטי לתביעה וביקש לקבוע מועדים להמשך הדיון בתביעה, שכן כל עיכוב נוסף יגרום לו לעיוות דין.
בהתאם להודעה, נקבע מועד לקדם משפט ליום 10.5.2007. המשיב 3 הגיש ביום 6.5.2007 בקשה לביטול קדם המשפט ולהתליית ההליכים בתיק עד לסיום ההליכים הפליליים בת.פ. 2340/05 ובת.פ. 2339/05. המשיבים טענו כי ההליך הפלילי צפוי להתארך עוד זמן רב, והפנו להחלטה בתיק אזרחי מקביל המתנהל באותו בית משפט (ת.א. 5330/04) הקשור אף הוא להליכים הפליליים, בו הוחלט ביום 6.2.2007 בדבר התליית ההליכים עקב קיומם והתארכותם של ההליכים הפליליים.
המבקש התנגד לבקשה להתליית הליכים, תוך שהוא מסתמך על ההלכה הפסוקה בעניין זה. המבקש טען, כי אין זהות בין בעלי הדין המשיבים לבין הנאשמים בתיק הפלילי (למעט המשיב 7-ליאור חן), וכי התיק הפלילי עוסק במסכת מורכבת של 4 פרשיות, שאחת מהן בלבד היא הפרשיה נשוא התביעה. בנסיבות אלו, ומשקיים פסק הדין הפלילי בו הורשע המתחזה לבעלים, אין בהליך הפלילי הנוכחי כדי לצמצם את המחלוקות בין הצדדים או כדי להקטין את היקף שמיעת התיק האזרחי.
המבקש הדגיש את הפגיעה שתגרם לו אם יעוכבו ההליכים, שכן מדובר בפרשה משנת 1998 ונזקיו גדולים, וטען כי יש לשמור על האינטרס הלגיטימי שלו לעמוד על זכותו ולתבוע פיצויים ועל זכות הגישה שלו לערכאות.
6. ביום 19.6.2007 ניתנה החלטת בית משפט קמא בבקשה כדלקמן:
"אני מורה על התליית ההליכים בתיק. ניתן יהיה לבקש חידושם בלא תשלום אגרה בתום ההליך הפלילי".
על החלטה זו נסבה הבקשה שבפני.
7. בבקשה חזר המבקש על טענותיו והצביע על כך, שההליך הפלילי כולל 52 עדים שרק 8-10 מתוכם הם עדים הרלוונטיים להליך האזרחי, ובכל מקרה מדובר בעילות שונות, כך שההליך הפלילי לא ייתר את חקירתם במסגרת התביעה.
המבקש טען כי הסכמות בתיקים אחרים, שהוא אינו צד להם, אינן רלוונטיות לתביעתו, ואין בהן כדי להשפיע על זכויותיו. בתביעה שהגיש המבקש הוגשו כבר תצהירי עדות ראשית, ואילו ההליך הפלילי נמצא בשלבי שמיעת ראיות התביעה, וסיומו אינו נראה באופק.
8. המשיב 4 הודיע בתגובתו כי אינו מתנגד לקבלת הבקשה.
המשיבים 3,5,6 התנגדו לבקשה ותמכו בהחלטה לעיכוב הליכים, מטעמים של יעילות דיונית ומניעת החלטות סותרות. לטענתם, ההליך הפלילי עוסק גם בעסקה נשוא ההליך האזרחי ובשאלה האם יפוי הכוח מכוחו נעשתה העסקה הוא מזויף. כמו כן, המשיבים צפויים למסור עדות בהליך הפלילי, ולעדויותיהם תהיה השלכה על ההליך האזרחי. המשיבים טענו כי המבקש הגיש תביעתו רק בשנת 2004 (לאחר שהסכים למחיקת הודעות צד ג' ששלח במסגרת התביעה משנת 1999 בה היה נתבע), ולכן אין לקבל את טענתו לפיה נגרם לו עיוות דין בעיכוב ההליך, כשהוא עצמו התעכב שנים רבות בהגשת התביעה.