1. המבקשת מס' 1 (להלן: "המבקשת") הינה עמותה הפועלת מזה 20 שנה, ומטרותיה ויעודה הינם טיפול והצלה של בעלי חיים; בין היתר מחזיקה המבקשת מתקן המעסיק רופאים וטרינאריים הנותן טיפול ושיקום לבעלי חיים.
המבקשת הגישה לבית משפט השלום בקשה דחופה למתן צו מניעה זמני, במעמד צד אחד, על פי סעיף 17 א' לחוק צער בעלי חיים (הגנה על בעלי חיים) התשנ"ד-1994, אשר יאסור על אגודת צער בעלי חיים (להלן: "צער בעלי חיים") לבצע בעצמה או באמצעות גופים כדוגמת המשיבים 1 עד 3 (להלן: "המשיבים") וכן דוגמת אברהם סעד (להלן: "סעד"), פעולות לכידה של חתולים חסרי בית, למעט לכידה לצורך טיפולים רפואיים בחתולים ו/או סירוסם ו/או עיקורם, תוך השבתם למקום בו נלכדו. כמו כן, נתבקש בית המשפט לאסור על צער בעלי חיים לבצע פעולות המתה של חתולים חסרי בית, אם במישרין ואם באמצעות כל תאגיד, למעט במקרים בהם מצבו הרפואי של החתול מחייב את המתתו בהתאם לחוות דעתו של וטרינר מוסמך, וכן לאסור על המשיבים ואברהם סעד לבצע לכידה ו/או המתה של חתולים חסרי בית, אם במישרין ואם באמצעות כל תאגיד.
בהסכמה, צורפה המבקשת מס' 2 כמבקשת בבקשה שהתבררה בפני בימ"ש קמא.
בדיון שהתנהל בפני בימ"ש קמא (כב' השופטת ריבה ניב) טענו המשיבים, אגודת צער בעלי חיים וסעד, כי כל פעולותיהם נעשות על פי החוק והנהלים שהוצאו על ידי משרד הבריאות, לאחר מתן פסק הדין המנחה ע"י בג"צ בעניין זה (בג"צ 4884/00
עמותת תנו לחיות לחיות נגד מנהל השירותים הוטרינאריים ואח', פד"י נח(5) 202).
2. המבקשת טענה, כי היא פנתה לביהמ"ש לאחר שהמאבק בחתולי רחוב התעצם בעקבות כתבת תחקיר, ששודרה בטלוויזיה בתוכנית "כלבוטק", בה נראו חתולי רחוב משוטטים באופן חופשי בחצר מפעל "טיב טעם". על פי תצהיר שהוגש ע"י המבקשת, עולה מתמלול שיחות בין מתחזה לבין סעד ומעקב של חוקר פרטי, כי סעד לוכד חתולי רחוב שלא על פי אישורו של הווטרינר המוסמך ומעביר את החתולים שלכד לצער בעלי חיים, שם הם מומתים.
3. אגודת צער בעלי חיים הכחישה את הפעולות המיוחסות לה, אולם הסכימה למתן צו ביניים שהחתולים שיילכדו על פי אישור, יועברו למתקנה של המבקשת, אשר תטפל בהם על פי הנהלים.
ב"כ המשיבים הצהיר, כי לקוחותיו אינם מבצעים פעולות לכידה אלא על פי הוראה בכתב מאת הווטרינר הרשותי. בהתאם לכך נתן בימ"ש קמא צו ארעי שקבע כי הם רשאים לפעול בדרך זו בלבד, תוך הדגשה כי אין הם רשאים לבצע לכידת חתולים ללא אישור בכתב של הווטרינר הרשותי וכי אינם רשאים להמית חתולים כלל.
כנגד סעד, ניתן צו ארעי האוסר עליו ללכוד חתולים או להמיתם.
4. בימ"ש קמא, בדק את חומר הראיות שבא לפניו ושמע את טענות הצדדים, ניתח את המצב המשפטי (ולהחלטתו של בימ"ש קמא אתייחס עוד בפירוט להלן), והגיע למסקנה, כי יש לבטל את צו המניעה הארעי ככל שהוא נוגע למשיבים והשאיר על כנו את צו המניעה כנגד צער בעלי חיים וכנגד סעד.
על החלטתו של בימ"ש קמא, הוגשה בקשת רשות הערעור דנן וכן בקשה למתן צווים זמניים במסגרת בקשת רשות הערעור.
5. עם הגשת הבקשה למתן סעד זמני, נתתי צו ארעי במעמד צד אחד, והוריתי על מתן תגובה בכתב. לאחר שהוחלפו כל כתבי הטענות הדרושים, קבעתי לדיון את שמיעת הבקשה במעמד בעלי הדין.
בישיבת יום 2/4/08 הגיעו ב"כ הצדדים לידי הסדר דיוני, לפיו אדון בבקשה למתן צו מניעה זמני ובבקשת רשות הערעור בצוותא, ואחליט בשתיהן כאחד, על יסוד כתבי הטענות שהוגשו בבקשה למתן צו מניעה זמני.
6. בישיבת יום 12/5/08, אשר נקבעה למתן הבהרות, הודיע ב"כ המבקשות, כי במקביל להגשת הבקשות לבימ"ש זה, הגישו המבקשות לבג"צ בקשה למתן צו על תנאי נגד המשיבים, נגד צער בעלי חיים ונגד גופים נוספים, וכי תגובת המדינה לעתירה זו הינה, כי מבחינה משפטית צודקות המבקשות, אך יש צורך לשנות את המצב המשפטי. עוד טען ב"כ המבקשות, כי צער בעלי חיים הגיש לבימ"ש השלום בקשה לעיכוב הליכים; לטענתו, לכתבי הטענות בבג"צ, כמו גם לבקשה לעיכוב ההליכים, קיימת רלבנטיות לענייננו. מאחר ועותקים מכתבי הטענות האמורים לא היו תחת ידיהם של ב"כ הצדדים, הוריתי להם להמציאם לתיק ביהמ"ש.
מאותו שלב ואילך, החלו הצדדים להציף את תיק ביהמ"ש בכתובים שונים, מהם רלבנטיים ומהם בלתי רלבנטיים לעניין, ללא כל הסבר מדוע אלה הומצאו. ברם, המסמך היחיד שעשוי היה להיות בר חשיבות לענייננו, דהיינו צו ביניים של בג"צ, לא צורף, הגם שב"כ המבקשות הודיעני כי התבקש כזה, וכי ניתנה החלטה לגביו.
זימנתי שוב את הצדדים לדיון ביום 14/7/08. בישיבה זו הודיע ב"כ המבקשות כי צו ביניים לא ניתן, וכי ימציא לבית המשפט עותק מההחלטה.
7. לאחר שעיינתי בבקשה, בתגובה לה ובתשובה לתגובה ובכל המסמכים שצורפו להם, הגעתי למסקנה כי יש לדחות את הבקשה למתן צו מניעה זמני, לבטל את הצו הארעי שניתן ולדחות את בקשת רשות הערעור.
8. בימ"ש קמא דחה, בהחלטה ארוכה, מנומקת ומפורטת, את הבקשה עד כמה שהיא נוגעת למשיבים.
בית משפט קמא, סקר את האמור בפסק הדין שניתן בבג"צ 4884/00 הנ"ל, תוך התייחסות והסתמכות על המובאות הדרושים לענייננו.
לעניין האינטרסים המתחרים של הגנה על בעלי חיים והשמירה על בריאות הציבור, נקבע בבג"צ 4884/00 כדלקמן: