1. החלטתי לדון בבקשת רשות ערעור כאילו ניתנה הרשות והוגש הערעור על פיה.
2. המערערת מלינה על החלטת כב' ראש ההוצאה לפועל בלשכת ההוצאה לפועל בנצרת מיום 21.4.05. ההחלטה הנ"ל ניתנה לאחר שנערכה למערערת חקירת יכולת במסגרת תיק הוצאה לפועל שנפתח על ידי המשיב לצורך גביית חוב פסוק בסך של כ- 40,000 ש"ח. לאחר פתיחת תיק ההוצאה לפועל הנ"ל ניתן צו לתשלומים חודשיים בסך 1,200 ש"ח וזאת על פי הצעת המערערת/החייבת. בהחלטה נשוא הערעור דנן הגדילה ראש ההוצאה לפועל את סכום התשלומים החודשיים ל- 4,000 ש"ח. ראש ההוצאה לפועל לא נימקה את החלטתה הנ"ל ורק ציינה כי לאחר עיון בשאלון ובמסמכים שצרפה החייבת ולאחר חקירתה, השתכנעה ראש ההוצאה לפועל כי לחייבת יכולת לשלם סכום גדול מהסכום של 1,200 ש"ח ולפיכך הורתה כאמור על הגדלת התשלום החודשי לסך של 4,000 ש"ח.
3. המערערת טוענת שהחוב נשוא תיק ההוצאה לפועל מקורו בכשלון עסק שניהלה המערערת וזאת על רקע ארועים שלא היו בשליטתה של המערערת ושבגינם צבר העסק הפסדים וחובות. אף על פי שמדובר בחובות של חברה בע"מ המערערת לא התכחשה לחובות הנ"ל ולא התנערה מהם אלא נטלה על עצמה לשלמם באופן אישי. המערערת לא נקטה בהליכי פשיטת רגל אף לא ביקשה להכריז עליה כעל חייב מוגבל באמצעים. המערערת לאחר שסגרה את העסק המשיכה לשלם את החובות שצבר העסק ולשם כך מצאה המערערת עבודה אחרת ונטלה הלוואות אישיות מבנקים.
המערערת טוענת שהיא ובעלה משתכרים יחדיו סך של כ- 10,000 ש"ח לחודש. מתוך סכום זה המערערת משלמת מידי חודש סכום של כ- 6,000 ש"ח החזר הלוואות לבנקים ולחברות אשראי. למערערת ובעלה הוצאות קבועות בסך של כ- 2,150 ש"ח ונותר סכום של כ- 1,850 ש"ח שאמור לשמש למערערת ולבעלה לצורכי מזון וכיוצא בזה.
המערערת טענה שהיא נעזרת בבתה כדי לעמוד בתשלומים שהושתו עליה.
המערערת טענה שאין ביכולתה לעמוד בתשלום החודשי בסך של 4,000 ש"ח. המערערת טענה שראש ההוצאה לפועל לא נימקה את החלטתה ולא איזנה כראוי בין זכותו של המשיב/הזוכה לגבות את חובו לבין זכותה להמשיך ולהתקיים בכבוד.
4. המשיב מתנגד לבקשה. לטענת המשיב אין מקום כלל ליתן למערערת רשות לערער הואיל ומדובר בהחלטה עובדתית שאין להתערב בה. המשיב טוען, והגיש מסמכים רבים להוכחת טענה זו, כי למערערת תוכניות חסכון, רכב יוקרתי והיא חיה ברמת חיים גבוהה כולל יציאה למסעדות ורכישת תכשיטים.
המשיב טוען כי על רקע מצבה הכלכלי של המערערת החלטת ראש ההוצאה לפועל סבירה ומאוזנת.
5. כאמור החלטתי לדון בבקשת רשות ערעור כבערעור. לאחר שעיינתי בסיכומי הצדדים ובחומר שהוגש לי דעתי היא שדין הערעור להתקבל הואיל וסכום התשלומים שהושת על המערערת אינו סביר בהתחשב במצבה הכלכלי.
6. אכן עולה מהחומר שלפניי שלמערערת מצב כלכלי ויכולת החזר גבוהים יחסית והיה מקום להגדיל את צו התשלומים שעמד על 1,200 ש"ח מבלי שהדבר יחרוג ממתחם הסבירות. עם זאת, הסכום שנקבע להחזר החודשי - 4,000 ש"ח גבוה מידי וחורג מהסביר.
7. התכלית של הליכי הוצאה לפועל הינה כמובן להביא לסילוק החוב שבגבייה. מטבע הדברים ואם הגיעו הדברים ללשכת ההוצאה לפועל, המשמעות היא שקיימת "פתלוגיה" מסוימת סביב החוב וגבייתו. פתלוגיה זו עשויה להיווצר בשל התחמקות החייב מתשלום והיא עשויה להיווצר גם בשל חוסר יכולת אמיתי של החייב לסלק את החוב לאלתר. בדיקה ראשונה שיש לעשות אם כך במסגרת הליכי הוצאה לפועל היא מה מקור הפתולוגיה במקרה הספציפי. ראה: בג"צ 5304/92
פר"ח נ' שר המשפטים ואח', פ"ד מז(4) 715; ת"א 16124/03
אורי נ' משטרת ישראל; השווה: בג"צ 154/71
פרג'ון נ' נציב שירות בתי הסוהר, פ"ד כה(2) 389; ת"א (ת-א) 3165/87
רגב נ' כונס הנכסים הרשמי, פ"מ נב(2) 198.
8. איני סבורה שבמקרה דנן ניתן לומר על המערערת שהיא מתחמקת מתשלום החוב. היא העידה על עצמה שלקחה על עצמה לשלם חובות של החברה בע"מ ועניין זה לא נסתר ולא הוכחש כשלעצמו על ידי המשיב בסיכומיו. אמנם, כפי שציין המשיב בתשובתו, חלק מההלוואות שנטלה המערערת שמשו לתשלומים אחרים, לאו דווקא החזר חובות, אולם אין בכך כדי לגרוע מהסיטואציה הבסיסית היינו שהמערערת ממשיכה לעבוד וחלק נכבד מהכנסותיה משמש לצורך החזרת חובות.
9. כאשר מדובר, כמו בענייננו, בחייב שאינו משתמט מתשלום החוב אולם מתקשה בתשלום, נדרש ראש ההוצאה לפועל לערוך איזון בין זכותו של הנושה לגבות את חובו לבין זכותו של החייב להתקיים בכבוד. ראה: ד. בר - אופיר,
הוצאה לפועל הליכים והלכות (מהדורה חמישית 2001), עמ' 212 ואילך. בענייננו ראש ההוצאה לפועל לא נימקה את החלטתה ולא ניתן אפוא לדעת כיצד ערכה את האיזון האמור. עניין זה בפני עצמו מצדיק התערבות של ערכאת הערעור.
10. מתן אפשרות לחייב להמשיך ולנהל את חייו תוך שמירה על רמת חיים נאותה מתחייב לא רק לצורך עריכת האיזון האמור אלא גם כדי לאפשר את המשך גביית החוב. בצדק ציינה המערערת בסיכומיה כי:
"חסימת הדרך בפני החייב והצרת צעדיו באופן שיהיה בו כדי 'לחנוק' את החייב תשיג בהחלט תכלית הפוכה מזו של הליכי ההוצל"פ, תביא את החייב לייאוש ותעצור בעדו הן מלפרוע את חובו והן מלתפקד כאדם בעל שאיפות ורצונו וכוח לייצר, לתרום לעצמו ולזולתו."
11. אמנם, החייב המתקשה בהחזרת חובות צפוי לירידה ברמת חייו, לקשיים ויתכן אף למצוקה לעיתים. יש לילך על הגבול הדק שבין "קושי" לבין "יאוש". אם יחצה הגבול לצד היאוש, עלול הדבר לגרום בסופו של יום לסיכול תכליתם של הליכי ההוצאה לפועל, היינו גביית החוב.
12. אף אני התרשמתי שלרשות המערערת משאבים וחסכונות המאפשרים לה לשלם את החוב הנדון ביתר יעילות וזריזות מאשר עפ"י צו התשלומים הראשון (1,200 ש"ח). עם זאת, נראה לי בהתחשב במכלול הנסיבות והראיות שתשלום חודשי בסך 4,000 ש"ח חורג מתחום הסביר, ויש להפחיתו.
13. בנסיבות העניין בהתחשב במכלול הנסיבות והחומר שהוצג בפני נראה לי כי תשלום חודשי בסך 2,400 ש"ח הינו תשלום ראוי שיאפשר מצד אחד למערערת לעמוד בתשלומים השוטפים מבלי לפגוע פגיעה אנושה בקיומה בכבוד ומצד שני יביא לסילוק של יתרת החוב תוך תקופה קצרה יחסית.
14. על כן אני מורה על שינוי צו התשלומים בענינה הנדון של המערערת כך שיעמוד על סך של 2,400 ש"ח לחודש. שאר ההוראות בהחלטת ראש ההוצאה לפועל מיום 21.4.05, נשוא ערעור זה,יעמדו בעינן.