בר"ע
בית המשפט המחוזי נצרת
|
1065-07
02/09/2007
|
בפני השופט:
הנשיא מנחם בן-דוד
|
| - נגד - |
התובע:
אלונית בניה ופיתוח בע"מ
|
הנתבע:
נ.ח.ל.פ חברה לבנין ופיתוח בע"מ (בפירוק)
|
| פסק-דין |
שתי החברות המתדיינות כאן כרתו ביניהן ביום 19/11/98 הסכם שבגדרו אמורה היתה המשיבה לבצע עבור המבקשת עבודה כלשהי. ההתקשרות לא עלתה יפה וביום 14/7/99 פנתה המשיבה לבית משפט השלום בנצרת והגישה תובענה נגד חברתה. היה זה בתיק אז' 3059/99. ביום 11/4/2000, במהלך קדם משפט שהתקיים בפני כב' הושפט אטרש, הגיעו בעלי הדין לכלל הסכמה בדבר העברת ההכרעה במחלוקת להליכי בוררות. בית המשפט נתן תוקף להסכמה ואף הורה על עיכוב ההליכים לפי סעיף 5 לחוק הבוררות, תשכ"ח - 1968, (להלן
"חוק הבוררות").
הליך הבוררות לא עלה יפה ולא התקדם כראוי. שני בוררים הוחלפו וגם בידי השלישי לא עלה לקדם ההליך. עד שלהי שנת 2006 התקיימו 4 ישיבות בלבד בפני 2 מהבוררים וכאמור מדברים אנו בתקופה בת כ-6 שנים(!).
יצוין כי במהלך התקופה האמורה היו פניות אל בית המשפט וזה נתן הוראות שונות שהיו אמורות לקדם הבוררות אך לשווא. לאחר שהבורר האחרון שמונה פנה לבית המשפט וביקש עזרתו, בשל אי-שיתוף פעולה מטעם בעלי הדין, קבע בית המשפט (כב' הנשיא כתילי) כי הוא מבטל הליכי הבוררות והורה כי הדיון בתובענה ימשך בין כתלי בית המשפט ובפני כב' השופט קולה, (להלן תיקרא ההחלטה האמורה
"ההחלטה הראשונה"). איש מבעלי הדין, גם לא המשיבה, לא ביקש לערער על החלטה הזו.
יצוין כי עוד קודם למתן ההחלטה הראשונה הודיעה המבקשת לבית המשפט כי עמדתה הינה שהבוררות, שאינה מתקדמת לשום מקום, מבוטלת לשיטתה.
בתאריך 27/2/2007 ומכח ההחלטה הראשונה, התכנס בית המשפט בראשותו של כב' השופט קולה לישיבת קדם משפט. בפתח הישיבה הודיע ב"כ המשיבה כי הוא מוכן להמשיך הליכי הבוררות בפני בורר אחר. ב"כ המבקשת הביע התנגדות לכך. בית המשפט דן במחלוקת והכריע בה לטובת עמדת המשיבה, (להלן תיקרא החלטה זו
"ההחלטה השניה").
בית המשפט נמנע מלקבוע בהחלטה השניה על מי מהצדדים מוטלת האחריות לכשלון הליך הבוררות (בפני שלושה בוררים שונים) ומינה בורר רביעי שידון בסכסוך. בית המשפט העריך שהחזרת הדיון בסכסוך עתה אל בין כתלי בית המשפט תגרום לסירבול ההליך, והוסיף ואמר הדברים הבאים:
|
"גם הטענה כי עד כה הליכי הבוררות לא צלחו איני סבור שיש בה כדי להתיר לתובעת (המבקשת)
לחזור בה מהסכמתה הדיונית להעביר את התיק לבוררות.
העובדה כי הצדדים לא שיתפו פעולה עם הבוררים השונים, או כי לא נוצר קשר עם בוררים אלה, אינה מאיינת את הסכמת הצדדים מלכתחילה להעביר התיק לבוררות ואין בה כדי לשחרר את הנתבעת (המבקשת)
מהסכמתה זו"
.
|
כאמור הורה כב' השופט קולה, על פי ההחלטה השניה, על המשך הליכי הבוררות בפני בורר חדש. כנגד החלטה זו מבקשת המבקשת לערער.
לאחר שניתנה למשיבה האפשרות להביע עמדתה בסוגיה זו, אני מחליט לפעול לפי סמכותי על פי תקנה 410 לתקנות סדר הדין האזרחי, תשמ"ד - 1964, כך שאני רואה את הבקשה כאילו נענתה והוגש ערעור על פי הרשות שניתנה. ב"כ המשיבה הסכים כי דברי תשובתו לבקשה יחשבו גם לסיכומיו, אם יחליט בית המשפט לפעול על פי תקנה 410 הנ"ל.
לאחר ששקלתי ובחנתי את עמדות ב"כ בעלי הדין וכלל נסיבות הענין, נראה לי שהדין כאן עם המבקשת שעתה ומכח החלטתי הקודמת, הינה המערערת.
ראשית נראה לי שלא היה מקום "לערער" או לדון מחדש בהחלטה שניתנה על ידי כב' הנשיא על פי ההחלטה הראשונה. הדרך לתקוף החלטה זו, למי שחפץ בכך, היתה בדרך ערעורית ולא בהשגה עליה בפני כב' השופט קולה ולא נראה לי שלאחרון היתה הסמכות לשוב ולהידרש לסוגיה.
גם לגופו של ענין הדין עם המבקשת. חוק הבוררות מעמיד בפני המתדיינים אפיק מהיר לחיסול המחלוקת שביניהם ושיקול זה עומד ביסוד ההסדר הזה. לא בכדי נקבע מועד קצר (יחסית) לסיום הליכי הבוררות. לפיכך הדעת אינה יכולה להשלים עם כך שהליך בוררות ישתרע על פני 6 שנים(!), במהלכו יתחלפו 3 בוררים כשבסוף התקופה הזו ועם מינויו כיום של בורר רביעי ניתן יהיה לומר כי הלכה למעשה, הבוררות, כלל לא החלה עדיין.
בספרה של פרופ' אוטולנגי, בוררות דין ונוהל, מהדורה שלישית מורחבת, תשנ"א עמ' 132, אנו מוצאים את הדברים הבאים:
|
"השיקול הוא, שהצדדים בחרו בבוררים כדרך מהירה לחיסול הסכסוך ביניהם, והארכת הדיונים, לפיכך אף מעבר לזמן שהיה נדרש לסיום הסכסוך בביהמ"ש, מסכלת את עצם מטרת הבוררות".
|
העובדה שהסכם הבוררות זכה לגושפנקא של בית המשפט אינה גורעת מהעובדה שיש לראות בהסכם בוררות קיומו של תנאי מכללא שלפיו הבוררות תתנהל בזמן סביר. בע"א 9318/03 -
יצחק שובל נ' גרי אלכסנדר בע"מ, פ"ד נט(1), 828 ,837-838 (2004), דן בית המשפט העליון, במעמדו של הסכם הבוררות, ובתנאים לביטולו, ואמר:
|
"יש לקרוא מכללא - בראיה אובייקטיבית - לתוך ההסכם, ובודאי כאשר נכלל בו לוח זמנים מלכתחילה, את התניה כי הבוררות תתרחש בתוך פרק זמן סביר. העובדה שהצדדים ביקשו להעניק להסכם תוקף של פסק דין אינה מבטלת תניה מכללא זו, כשם שהעובדה שיסודו של פסק הדין בהסכם בין הצדדים, אינה מונעת מבית המשפט לעיין בו מחדש".
|