פסק-דין בתיק בר"ע 7293-02-13

השופטת יעל אנגלברג שהם

1.         בפנינו בקשת רשות ערעור על החלטת בית הדין האזורי לעבודה בירושלים, שבמסגרתה ביטל בית הדין הסכם פשרה מיום 20.1.13 שניתן לו תוקף של החלטה (השופטת שרה שדיאור; סע"ש 20084-10-12; החלטה מיום 23.1.13).

העובדות

2.         המשיב הגיש תביעה כנגד המבקשת לתשלום זכויות שונות ופיצויים בגין אפליה ופיטורים שלא כדין בשיעור כולל של 187,972 ש"ח. ביום 20.1.13 התקיים דיון מוקדם בתביעה , ובמסגרתו הגיעו הצדדים להסכמה שלפיה -

" תשלם הנתבעת לתובע סך של 20,000 ש"ח נטו כפיצויי פיטורים מוגדלים... למען הסר ספק, סכום זה כולל את ההוצאות המשפטיות שנפסקו כנגד התובע בעבר... כן תשלם הנתבעת שכ"ט עו"ד בסך 3,500 ש"ח... התובע ימציא לנתבעת אישור מס... לנתבעת תהיה הזכות להודיע עמדתה ביחס להסכם הפשרה (קבלה או דחייה) תוך 7 ימים ממועד קבלת אישור התובע נוכח החיוב הנוסף במס, ככל שיהיה, ובהתאם לשיעורו." (להלן - " הסכם הפשרה").

בתום הדיון ניתן תוקף של החלטה להסכם הפשרה. כן ניתנו למבקשת 30 יום להודיע עמדתה ו-7 ימים למשיב להגיב לה, ונקבע כי אם לא תוגש עמדה כלשהי, ייראה הדבר כהסכמה ויינתן תוקף של פסק דין להסכם הפשרה.

3.         ביום 23.1.13 הגיש המשיב בקשה לביטול הסכם הפשרה ולהמשך הדיון בתביעתו המקורית. עוד ביקש המשיב כי בית הדין יורה לעו"ד בן נתן (שייצג אותו בתחילת ההליך ובהמשך התפטר מייצוגו) לחזור ולייצגו. בו ביום ניתנה החלטת בית הדין הקובעת כהאי לישנא -

 " 1.         הודעת התובע לידיעת הנתבע.

2.         לאור האמור הפשרה שהוצעה וטרם בשלה אינה רלוונטית עוד.

3.         הודעת התובע תועבר לעו"ד שי בן נתן שיודיע אם הוא  מייצג את התובע...

4.         לאחר קבלת עמדתו יחליט בית הדין על המשך ההליך." (להלן - " ההחלטה").

החלטה זו היא מושא בקשת רשות הערעור שבפנינו.

בקשת רשות הערעור

4.         בבקשת רשות הערעור עותרת המבקשת לביטול ההחלטה ולהותרת הסכם הפשרה על כנו. לעמדתה, דין ההחלטה להתבטל הן משום שניתנה מבלי שניתנה לה כל זכות תגובה;  הן משום שלא נומקה; הן משום שהסכם הפשרה הבשיל לכדי הסכם מחייב לאחר משא ומתן ממושך בין הצדדים שהיו מיוצגים כיאות.

5.         ביום 6.2.13 ניתנה החלטת בית דין זה ובמסגרתה הוצע לצדדים הסדר שלפיו -

" בקשת המשיב לביטול הסכם הפשרה תוחזר לבית הדין האזורי, אשר יאפשר למבקשת למסור תגובתה לבקשת המשיב וייתן החלטתו המנומקת."

שני הצדדים דחו את הצעת בית הדין.

6.         לגופה של הבקשה, טוען המשיב כי יש לדחותה ולהשיב את הדיון לבית הדין האזורי אשר ידון בתביעתו לגופה. לדבריו, ניסיונות המבקשת לקבע את הסכם הפשרה מהווים עבירה על החוק ואין לחייבו ב"הסכם פשרה" שאינו מסכים לו. כן מבקש המשיב כי בית הדין ימנה את עו"ד בן נתן כבא כוחו בהליך זה.

7.         הצדדים נדרשו למסור עמדתם ביחס לאפשרות שבית הדין ידון בבקשת רשות הערעור כבערעור על פי תקנה 82 לתקנות בית הדין לעבודה (סדרי דין), התשנ"ב-1991, וזאת על יסוד הבקשה והתגובה בכתב. המבקשת נתנה הסכמתה ואילו המשיב לא מסר התייחסות מפורשת לעניין זה אך גם לא הביע כל התנגדות לכך.