בבית-משפט קמא מתבררת תביעה כספית שהגישו המבקשים נגד המשיב לתשלום סך של 654,221 ש"ח, בגין נזקים שנגרמו למבקשים בחשבון הבנק המתנהל אצל המשיב בשל רשלנות המשיב והפרת חובות אמון וזהירות מצידו, כך על-פי הטענה. אין חולק, כי המבקשים אינם יכולים לתבוע בגין פעולות של הבנק לפני התאריך 8.7.94.
בישיבת קדם משפט שהתקיימה בתאריך 25.4.04 הורה בית-משפט קמא למבקשים להגיש פרטים נוספים בתצהיר, כאמור בתקנה 65 לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד-1984 (להלן: התקנות), "לאחר שימוצו ההליכים המקדמיים לעניין שאלונים וגילוי מסמכים". בישיבת קדם משפט נוספת בתאריך 12.7.04 הורה בית-המשפט על הגשת עדויות ראשיות בתצהירים, ואולם בית-המשפט איפשר למבקשים להקדים להגשת התצהירים הגשתה של "דרישה לגילוי מסמכים מסויימים
".
ב"כ המבקשים פנה לב"כ המשיב בבקשה להמציא לו את המסמכים הבאים: חובות שקליים של המבקשים לתאריך 8.7.94 וכן לחודשים אפריל, אוגוסט ודצמבר 1994-1996; חובות דולריים של המבקשים למועדים הנ"ל; יתרת זכות שקלית בחשבון המבקשים נכון למועדים הנ"ל; יתרת זכות מט"ח בחשבון המבקשים נכון למועדים הנ"ל; יתרת הלוואות במט"ח ובשקלים נכון למועדים הנ"ל; אחזקותיהם של המבקשים במניות נכון למועדים הנ"ל.
ב"כ המשיב מסר לב"כ המבקשים את מרבית המסמכים שהתבקשו, זולת פירוט ההלוואות והאחזקה במניות, שלגביהם צויין כי המסמכים טרם התקבלו בסניף. אשר לפירוט ההלוואות, נטען כי אם יימסרו מספרי ההלוואות ניתן יהיה לבצע איתור נוסף. ב"כ המשיב הוסיף, כי הבקשה איננה למסמכים מסויימים, כפי שהוסכם, אלא כוללנית ובלתי מסויימת.
המבקשים פנו לבית-משפט קמא בבקשה לפי תקנות 113 ו- 120 לתקנות לחייב את המשיב לגלות את המסמכים שלא גולו. ב"כ המבקשים ציין, כי המדובר במסמכים שלמשיב שליטה עליהם ויש בהם "כדי לחרוץ את גורל התביעה לשבט או לחסד".
המשיב הגיש את תשובתו לבקשה וטען, כי המדובר בבקשה כוללנית; הדרישה לקבלת המסמכים היא בבחינת "מסע דיג" אסור; המדובר במסמכים שאינם רלבנטיים לתביעה, ואשר לא ניתן לאתרם לנוכח חלוף הזמן.
בית-המשפט דחה את הבקשה בהחלטה לאקונית בכתב יד, שנרשמה על גבי כתב התשובה, לפיה: "
מנימוקי המשיב בתגובתו הנני דוחה את הבקשה".
מכאן הבקשה לרשות ערעור שבפני.
הצדדים הסכימו, כי אדון בבקשה כאילו ניתנה רשות והוגש ערעור על-פי הרשות שניתנה. לאחר שעיינתי בכתבי הטענות על נספחיהם, הגעתי לכלל מסקנה, כי דין הערעור להתקבל. להלן אפרט עמדתי.
אשר להחלטת בית-המשפט, זו ניתנה על יסוד הבקשה והתשובה, בלא שבית-המשפט איפשר למבקשים להגיב לתשובת המשיב. בכך קיפח בית-המשפט את המבקשים ושלל מהם זכות המוקנית להם על-פי תקנה 241(ג1) לתקנות. "
למגיש בקשה בכתב נתונה הזכות להגיב על תשובת המשיב לבקשה,
מכוח תקנה 241(ג1) לתקנות, וזכות זו נשללה מן המבקש. הטענה כאילו המבקש לא היה מוסיף בתגובתו על הטענות שהועלו מלכתחילה בבקשתו, אין בה כדי להשפיע על זכותו הדיונית להגיש תגובה כאמור" (רע"א 8978/04
דן עצמון נ' בנק הפעולים בע"מ, החלטת כב' השופט גרוניס מיום 5.12.04
).
לגופו של עניין, בהליך האזרחי נוהג משטר של גילוי רחב ככל הניתן של מידע הרלבנטי למחלוקת הנדונה בבית-המשפט. מבחן הרלבנטיות של המסמכים שאת גילויים מבקשים הוא מבחן רחב, כאשר נקודת המוצא העקרונית היא עקרון הגילוי. "
על צד לגלות כל אותם מסמכים, אשר סביר להניח כי הם כוללים מידע אשר יאפשר לצד, במישרין או בעקיפין, לקדם את העניין נושא התובענה... הרלוואנטיות של מסמך לענין גילויו רחבה יותר משאלת קבילותו במשפט. הרלוואנטיות לצרכי גילוי היא במידת האור שהמסמך עשוי לשפוך על המחלוקת שבין הצדדים" (רע"א 6546/94
בנק איגוד לישראל בע"מ נ' אזולאי ואח', פ"ד מט(4) 54, 60). לכן, גם אם אין בעל דין יודע מהם המסמכים שבידי הצד שכנגד, אין המדובר ב"דיג" אסור. ה"דיג" איננו מעשה פסול, אלא אם כן מעוניין המבקש להגשים מטרה זרה להליך התלוי ועומד (ד"ר י. זוסמן,
סדרי הדין האזרחי, מהדורה שביעית, 1995, בעמ' 428-429). את עקרון הגילוי יש לאזן אל מול אינטרסים חשובים המתנגשים עימו: "
עם זאת עקרון הגילוי אינו עומד לבדו. כנגדו ניצבים ערכים אחרים, ובהם יעילות ההליך המשפטי;
הגנה על אינטרסים לגיטימיים של הצד המגלה ומניעת פגיעה באינטרסים של צדדים שלישיים. האיזון ההולם בין עקרונות אלא נגזר מנסיבותיו של כל מקרה" (רע"א 2534/02
שמשון נ' בנק הפעלים בע"מ, פ"ד נו(5) 193, 196; וראה גם: רע"א 8290/01
איזוטופ בע"מ נ' דן רנט-א-קאר בע"מ, תק-על 2002(3) 651).
בענייננו, אכן הגבילו עצמם המבקשים לבקש גילויים של "
מסמכים מסויימים" והלכה למעשה היקף בקשתם היה רחב יותר, ואולם לא היה מקום להכשיל את הבקשה על יסוד טעם זה. ב- רע"א 2534/02 הנ"ל, שעובדותיו מזכירות במידה רבה את ענייננו, נאמר בהקשר זה: "
מעקרון הגילוי מתבקש שבשעה שאין ביכולתו של בעל דין להצביע על מסמך ספציפי, יתיר בית-המשפט עיון גם בסוגי מסמכים, בתנאי שהוכחה הרלוונטיות שלהם לעניין שבמחלוקת" (
שם, שם). בהחלטה בעניין רע"א 6772/01
צבי אוד נ' הסוכנות היהודית ואח' (תק-על 2002(2) 842) התייחס בית-המשפט העליון לבקשה לגילוי מסמכים שהוגשה
במהלך שמיעת הראיות וקבע, כי אף כאשר בעל דין נמנע מלבקש גילוי בשלב קדם המשפט, "
ככלל, מן הראוי להתיר גילוי אף בשלב מאוחר יותר, תוך בחינת האפשרות של עשיית שימוש במכשיר של פסיקת הוצאות...". בענייננו, הוגשה הבקשה, החורגת במידת מה מן המוסכם, עוד בטרם הוחל בשמיעת הראיות. נראה, איפא, כי השלב הדיוני שבו הוגשה הבקשה אינו צריך לעמוד למבקשים לרועץ.
עיון בכתבי הטענות מעלה, כי אין בפי המשיב כל טעם ממשי מדוע שלא לאפשר למבקשים לקבל את המסמכים שביקשו. בשים לב ליריעת המחלוקת בתיק העיקרי, המדובר במסמכים רלבנטיים המתייחסים לפעולות שנעשו בחשבונות הבנק של המבקשים במועדים שאליהם מתייחסת התביעה. המשיב הפנה לשיקולי נוחיות ולקשיי איתור, ואולם על אלה ניתן להתגבר, ובוודאי אין המדובר באינטרס המשתווה מבחינת חשיבותו לזה של המבקשים, המעוניינים בקבלת המסמכים לשם ביסוס טענותיהם. כפי שעלה בידי המשיב "לשלוף" נתונים בנוגע למצב החשבונות בשקלים ובמטבע חוץ של המבקשים, בתאריכים נתונים, כך ניתן לנהוג גם בנוגע לתיק ניירות הערך ולהלוואות. ב- רע"א 2534/02 הנ"ל נקבע, כי "
תלותו של בעל דין בהליך הגילוי לצורך הוכחת עמדתו היא 'נסיבה רלוואנטית' שבהתקיימה מן הראוי להרחיב את תחולתו של עקרון הגילוי " (
שם, שם).
סיכומם של דברים. המבקשים זקוקים למסמכים שבידי המשיב ולטענתם יש במסמכים אלה כדי "לחרוץ את גורל התביעה לשבט או לחסד". מנגד, לא עלה בידי המשיב להצביע על טעמים המצדיקים הימנעות מגילויים. במצב דברים זה, יש לנהוג על-פי עקרון הגילוי ולהורות על גילויים של כל המסמכים שהתבקשו ועל מתן אפשרות לעיין בהם.
התוצאה היא, כי הערעור מתקבל. המשיב יגלה את המסמכים שהתבקשו ויאפשר למבקשים לעיין בהם תוך 30 יום מיום המצאת ההחלטה.
המשיב ישא בהוצאות המבקשים ובשכר טירחת עו"ד בסכום כולל של 2,000 ש"ח בתוספת מע"מ.
ניתן היום ו' ב אדר ב, תשס"ה (17 במרץ 2005) בהיעדר הצדדים.
המזכירות תמציא העתקים לב"כ הצדדים.