1. המשיב הגיש לבית משפט השלום בירושלים תובענה כנגד המבקש לפיצויים בגין לשון הרע.
נוכח אי התייצבות המבקש לדיון מקדמי שנקבע ליום 8.7.04, ניתן פסק דין המחייב את המבקש בפיצוי המשיב בסכום של 50,000 ש"ח, בתוספת הוצאות משפט בסך 5,000 ש"ח.
המבקש הגיש בקשה לביטול פסק הדין (בש"א 6036/04). בית משפט השלום החליט לבטל את פסק הדין, לפנים משורת הדין, אך התנה את הביטול בתשלום הוצאות בסך 20,000 ש"ח בתוך 30 יום מיום מועד ההחלטה. על החלטה זו הוגשה בקשת רשות הערעור.
2. המשיב הגיב בכתב לבקשה ואין הוא מתנגד לכך שאחליט בבקשה כאילו ניתנה רשות ערעור והוגש ערעור על פי הרשות שניתנה. לאחר עיון בבקשה ובתגובה, מסקנתי היא שדין הערעור להתקבל, כמפורט להלן.
3. בית משפט השלום קבע, כי על פי שורת הדין מן הראוי היה לדחות את הבקשה לביטול פסק הדין שניתן לאחר שלא היתה התייצבות מטעם המבקש לדיון ביום 8.7.04, אך ראה לנכון לנהוג במבקש לפנים משורת הדין והחליט כי פסק הדין יבוטל כנגד תשלום הוצאות בסכום של 20,000 ש"ח.
למסקנה זו, לפיה דין הבקשה היה להידחות על פי שורת הדין, הגיע בית המשפט על יסוד הקביעה לפיה בא כוח המבקש ידע על מועד הדיון ולא ניתן הסבר לאי התייצבותו לקדם המשפט.
מסקנה עובדתית זו, בדבר ידיעתו של בא כוח המבקש על מועד הדיון, נקבעה תוך העדפת התיאור העובדתי שפורט בתשובת המשיב לבקשה לביטול פסק הדין, על פני התיאור העובדתי שביסוד הבקשה עצמה.
אכן, המבקש (או ליתר דיוק - בא-כוחו), פעל בעניינים אחדים ברשלנות ובחוסר תשומת לב, אך נראה כי בית המשפט החמיר עם המבקש יתר על המידה, והעיקר - לא ניתן היה להגיע למסקנה העובדתית לפיה בא כוח המבקש ידע על מועד הדיון ולא היה בפיו כל הסבר לאי התייצבותו.
4. בבקשה לביטול פסק הדין נטען, כי אי ההתייצבות נבעה מתקלה משרדית. בא כוח המבקש הסביר, שכאשר הגיעה למשרדו החלטת בית המשפט מיום 29.3.04, בה נקבע מועד קדם המשפט, טעתה הפקידה במשרדו ורשמה ביומן כי הדיון נקבע ליום 8.9.04 (במקום 8.7.04). לבקשה צורף תצהיר עליו חתמה הפקידה, הגב' מיסלון סלימאן, ובו מפורטות העובדות הנ"ל.
בתשובת המשיב לבקשה לביטול פסק הדין נכללו מספר טענות:
ראשית, נטען כי ב"כ המבקש לא טרח להמציא לב"כ המשיב את הבקשה, וקבלתה היתה כרוכה במאמצים מצד ב"כ המשיב.
שנית, נטען כי ב"כ המבקש המציא תחילה לב"כ המשיב בקשה בנוסח שונה מהנוסח שהוגש לבית המשפט, וגם הנימוקים שביסודה היו שונים, ורק לאחר מכן הומצאה בקשה בנוסח שהוגש לבית המשפט. בתשובת המשיב הודגש, כי התשובה מתייחסת אך לנוסח הבקשה שהוגש לבית המשפט, תוך שב"כ המשיב רומז כי עצם השינוי בגירסאות אינו יכול שלא לעורר תמיהה ולהטיל ספק במהימנות המבקש. המבקש מתייחס לעניין זה בבקשת רשות הערעור. לדברי בא כוחו, תחילה סבר, על פי מה שנמסר לו על ידי הגב' סלימאן, שכלל לא התקבלה הזמנה לדיון. לפיכך הוכנה בקשה לביטול פסק הדין בה נטען, כי מעולם לא התקבלה הזמנה במשרד בא כוח המבקש (נספח ה' לבקשת רשות הערעור). ואולם, סמוך לאחר מכן הסתבר לבא כוח המבקש כי המחדל נובע מטעות ברישום ביומן המשרד, ולפיכך הוגשה בקשה שונה לביטול פסק הדין, היא הבקשה שהוגשה בסופו של דבר לבית המשפט, ובה מוסברת אי ההתייצבות בטעות ברישום ביומן, ולא נטען כי בא כוח המבקש מעולם לא קיבל הזמנה לדיון.
שלישית, נטען כי אין כל ערך לתצהיר הפקידה שצורף לבקשה לביטול פסק הדין, שכן בסעיף 1 שלו נרשם כי התצהיר נערך "בתמיכה לבקשתי למתן צו מניעה", ואישור החתימה על התצהיר נעשה ביום 13.6.04, עוד לפני מועד פסק הדין שמבקשים את ביטולו, ועל פניו מדובר במצב בלתי אפשרי.
יודגש, כי תשובת המשיב לבקשה לביטול פסק הדין כללה טענות שבעובדה (כגון דברים שנאמרו בשיחת טלפון בין באי כוח הצדדים), אך התשובה לא נתמכה בתצהיר.
עוד יצוין, כי המבקש לא הגיב בכתב לתשובת המשיב ובית משפט השלום ראה להעדיף את הגירסה העובדתית שבתשובת המשיב.
5. אכן, טיפולו של בא כוח המבקש בבקשה לביטול פסק הדין רצוף מחדלים ושגיאות: המצאת גירסתה הראשונה של הבקשה לבא כוח המשיב, אף כי גירסה זו לא הוגשה לבית המשפט והיא שונה מהותית מהגירסה המאוחרת; צירוף תצהיר המעיד על עצמו שהוא נועד לתמוך בבקשה לצו מניעה ולא בבקשה לביטול פסק דין ורישום תאריך שגוי בעליל כתאריך אישור חתימת המצהירה.
ואולם, אין בכל אלה, עם כל החומרה שבדברים, כדי לשנות את המהות. גירסת בא כוח המבקש, לפיה אי ההתייצבות נבעה מתקלה משרדית של טעות ברישום המועד, לא נסתרה כלל. המשיב לא צירף תצהיר נגדי לתשובתו ואף לא ביקש לחקור את המצהירה מטעם המבקש. במצב זה אין לפני בית המשפט אלא גירסה עובדתית אחת ולא היה מקום לדחותה מכל וכל כפי שנעשה. בא כוח המשיב, בהגינותו, אף לא פירט בתשובה לבקשה לביטול פסק הדין מה היתה הגירסה האחרת של המבקש, הגירסה שהופיעה בנוסח הראשון של הבקשה לביטול פסק הדין.
אילו רצה המשיב לשכנע את בית המשפט שחילופי ההנמקות שביסוד הבקשה לביטול פסק הדין מצביעים על כך שהגירסה שהוצגה לבית המשפט אינה גירסת אמת, היה עליו לבקש לחקור את המצהירה מטעם המבקש, מה שלא נעשה. כזכור, מצד המשיב לא הוצגה גירסה עובדתית שנתמכה בתצהיר.
נעלה מספק, שהתקלות בתצהיר שתמך בבקשה לביטול פסק הדין אינן אלא תקלות טכניות, שאכן לא היו אמורות להתרחש אילו בא כוח המבקש היה עושה מלאכתו נאמנה, אך אין בהן כדי להשפיע על המהות. המהות היא שבפני בית המשפט הוצג הסבר לאי ההתייצבות, הטעות ברישום מועד הדיון, והסבר זה לא נסתר.
מכאן שבית המשפט החמיר יתר על המידה עם המבקש כאשר קבע שלא הובאה כל סיבה ממשית לאי ההתייצבות.