בקשת רשות ערעור על החלטת בית משפט השלום בירושלים (כב' השופט רם וינוגרד) מיום 2.1.08. המדובר בהחלטה במסגרתה נדחתה טענת המבקשים (הנתבעים בבית משפט קמא) לפיה דין התביעה להידחות מחמת התיישנות. בהסכמת הצדדים החלטתי לדון בבקשה כבערעור.
המשיבה, חאשו הודה, הגישה תביעה נגד המבקשים לפי חוק פיצויים לנפגעי תאונות דרכים, תשל"ה-1975 (להלן - חוק הפיצויים), וזאת לאחר שנפגעה בתאונת דרכים, שארעה, על פי האמור בכתב התביעה, "בסמוך לקריית ספר". מבקש 2, קטנה אבו חסן מוחמד, הנו תושב הרשות, שנהג ברכב שבו נסעה המשיבה בזמן התרחשות התאונה. מבקשת 1, טרסט חברה לביטוח בע"מ, המבטחת של כלי הרכב האמור, היא חברה המאוגדת ברשות.
המבקשים טענו, בכתב הגנתם ולאחר מכן בבקשה נפרדת שהגישו לעניין זה, כי דין התביעה להידחות בגין התיישנות. לטענתם, נוכח העובדה כי התאונה התרחשה באזור, הדין החל על התביעה הוא צו בדבר פיצויים לנפגעי תאונות דרכים (יהודה ושומרון)(מס' 677), 1977, שהוצא על ידי המפקד הצבאי באזור (להלן - צו הפיצויים של המפקד הצבאי באזור), ולא חוק הפיצויים. צו הפיצויים של המפקד הצבאי באזור מפנה, לעניין התיישנות תביעות המוגשות מכוחו, לסעיף 68 לפקודת הנזיקים האזרחיים, 1944 (להלן - פקודת הנזיקים האזרחיים), אשר קובע תקופת התיישנות של שנתיים.
לטענת המבקשים, בשים לב לכך, ונוכח העובדה כי התביעה הוגשה כ- 7 שנים לאחר מועד התרחשות התאונה, יש לדחות את התביעה מחמת התיישנותה.
לתמיכה בטענה זו הפנו המבקשים לפסק דינו של בית המשפט העליון בע"א 6860/01
חמאדה נ' המאגר הישראלי לביטוח רכב, פ"ד נז(3) 8 (להלן - פסק דין חמאדה).
המשיבה מצדה העלתה טענות שונות כנגד החלתו של צו הפיצויים של המפקד הצבאי באזור, ותקופת ההתיישנות הקבועה בו, על עניינה. בין השאר טענה המשיבה כי קביעת צו הפיצויים של המפקד הצבאי באזור לעניין ההתיישנות היא קביעה מפלה, וכי פקודת הנזיקים האזרחיים, שאליה מפנה צו הפיצויים של המפקד הצבאי באזור, בוטלה זה מכבר, ולכן אין תוקף להוראה בצו הפיצויים של המפקד הצבאי באזור המפנה אליה. כן טענה המשיבה כי בניגוד לטענת המבקשים, שטענו כי המשיבה הנה תושבת אזור, היא אזרחית ותושבת ישראל. לתמיכה בטענה זו צירפה המשיבה תעודת זהות ישראלית. לבסוף טענה המשיבה כי לא הוכח כי התאונה ארעה באזור.
בית משפט קמא, בהחלטתו מושא הבקשה הנוכחית, קבע כי נוכח העובדה שהמשיבה הנה תושבת ישראל, שכן הציגה תעודת זהות ישראלית, הרי שממילא הדין החל על התביעה הוא חוק הפיצויים ולא צו הפיצויים של המפקד הצבאי באזור. משכך, ובשים לב לכך שבין מועד התרחשות התאונה ועד למועד הגשת התביעה לא חלפו למעלה משבע שנים, יש לדחות את טענת ההתיישנות.
המבקשים לא השלימו עם החלטה זו והגישו את בקשתם הנוכחית. בבקשה חזרו המבקשים על טענותיהם הקודמות, וכן טענו כי לעובדת היותה של המשיבה תושבת ישראל אין רלוונטיות בכל הנוגע לתחולת צו הפיצויים של המפקד הצבאי באזור. לשיטתם תחולת צו הפיצויים של המפקד הצבאי באזור היא תחולה טריטוריאלית, שאינה תלויה בזהות הנפגע.
המשיבים מצדם חזרו אף הם על טענותיהם הקודמות וכן ביקשו לסמוך ידיהם על החלטת בית משפט קמא.
לאחר שעיינתי בחומר הרלוונטי ובטענות הצדדים הגעתי למסקנה כי דין הערעור להתקבל.
בהתאם להלכה שנקבעה בעניין חמאדה הנ"ל, על תביעה בגין תאונת דרכים שארעה באזור חל צו הפיצויים של המפקד הצבאי באזור, לרבות תקופת ההתיישנות הקבועה בו על דרך של הפנייה לפקודת הנזיקים האזרחיים, וזאת בין אם יש להתייחס לצו הפיצויים של המפקד הצבאי באזור כאל דין זר, ובין אם יש לראותו כחלק מהמשפט הישראלי. משקבע בית המשפט העליון הלכה מחייבת בעניין זה, אין לקבל את טענות המשיבה ככל שהן מכוונת כלפי ההוראה הקבועה בצו הפיצויים של המפקד הצבאי באזור, לפיה תקופת ההתיישנות בתביעות לפי הצו עומדת על שנתיים.
בית משפט קמא קבע כי צו הפיצויים של המפקד הצבאי באזור אינו חל מקום בו מדובר בנפגע תושב ישראל. קביעתו זו לא נומקה והיא אינה מתיישבת עם הלכת חמאדה. בית המשפט העליון לא סייג את תחולתו של צו הפיצויים של המפקד הצבאי באזור כך שהצו יחול על תושבי אזור בלבד. משכך, ובהעדר קביעה לפיה הצו אינו חל על תושב ישראלי שנפגע בתאונה באזור, אין מקום לקבוע כי צו הפיצויים של המפקד הצבאי באזור אינו חל על תושב ישראל שנפגע בתאונת דרכים באזור. בחוק הפיצויים נקבע באופן מפורש - בסעיף 2(א1) לחוק - כי החוק יחול על תאונת דרכים שארעה באזור באותם מקרים בהם מדובר
בנפגע ישראלי, שנפגע על ידי מי שנהג ברכב ישראלי. עובדה זו מלמדת כי כוונת המחוקק הייתה כי חוק הפיצויים לא יחול על תאונות שאירעו באזור במקרים אחרים, וכי במקרים אלו, דוגמת הנוכחי, שבו התאונה התרחשה באזור, הרכב שהיה מעורב בתאונה רשום באזור, נהג הרכב הוא תושב אזור והמבטחת מאוגדת באזור, ואילו הזיקה היחידה לישראל היא העובדה כי הנפגעת היא תושבת ישראל, יחול צו הפיצויים של המפקד הצבאי באזור, אותו ניתן לראות על פי הלכת חמאדה כדין ישראלי, לרבות תקופת ההתיישנות הקבועה בו.
נוכח האמור לעיל, הבקשה מתקבלת, והחלטת בית משפט קמא מבוטלת.
יש לציין כי בית משפט קמא דחה את הבקשה לדחיית התביעה בגין התיישנות למרות שנראה כי הניח, לצורך החלטתו, ובניגוד לטענת המשיבה לפיה הדבר לא הוכח, כי התאונה אכן ארעה באזור. בנסיבות אלו, משבית משפט קמא נמנע מלדון בשאלה האם התאונה אכן התרחשה באזור, לא ניתן היה, במסגרת הדיון בערעור על החלטת בית משפט קמא, להידרש לשאלה עובדתית מעין זו, ואינני מכריעה בה. אך מובן הוא כי אם בסופו של יום יקבע בית משפט קמא כי התאונה לא ארעה באזור, יהא בכך כדי לשנות את המסקנה אליה הגעתי בדבר התיישנות התביעה.
הוצאות בקשה זו יילקחו בחשבון בעת פסיקת ההוצאות בהליך העיקרי.
המזכירות תשלח העתק ההחלטה לבאי כוח הצדדים בפקסימיליה.
ניתנה היום, כ"ב בניסן, תשס"ח (27 באפריל 2008), בהעדר הצדדים.