פסק-דין בתיק בר"ע 24315-05-12

השופטת לאה גליקסמן:

1.     לפנינו בקשת רשות ערעור על החלטתו של בית הדין האזורי לעבודה בתל אביב (השופט לובוצקי; ס"ע 24167-03-12) בה נדחתה בקשה לדחייה על הסף שהגישה המערערת.

2.     הרקע לבקשה:

2.1.                     המשיב הגיש תביעה בה עתר למתן סעדים הצהרתיים לפיהם בין המשיב (להלן - התובע) לבין המערערת (להלן - הנתבעת) התקיימו יחסי עובד מעביד בין השנים 1987 - 1995 ולחלופין בין השנים 1988 -  1995 (להלן - תקופת ההעסקה הראשונה); לצורך חישוב זכויות התובע כעובד הנתבעת, התלויות בוותק, לרבות זכויות התובע לגמלה, על הנתבעת להביא בחשבון את כל תקופת העסקתו של התובע בנתבעת ובכלל זה גם את תקופת ההעסקה הראשונה; הנתבעת חייבת לשלם לתובע את כל הזכויות המגיעות לו על פי הסכמי העבודה הרלוונטיים החלים עליו, לרבות בגין תקופת ההעסקה הראשונה כהגדרתה לעיל, בתוספת הפרשי הצמדה וריבית, ובכלל זה, בין היתר, על הנתבעת לשלם לתובע הפרשות לקרן השתלמות בגין תקופת ההעסקה הראשונה וכן פיצוי בגין הפסד זיכוי במס בגין הפרשות אלו.

2.2.                     הנתבעת הגישה בקשה לדחיית התביעה על הסף, משני נימוקים: האחד - מדובר בעילת תביעה אשר התיישנה זה מכבר על פי חוק ההתיישנות; השני - התביעה אשר מנוסחת כתביעה לסעד הצהרתי היא למעשה השלב הראשון בדרך לתביעה כספית. בהתאם לפסיקה, אין לדון בתביעות בדבר הצהרה על קיומם של יחסי עובד מעביד כאשר ברור כי אותה הצהרה מבוקשת היא רק שלב בדרך לבירור המחלוקת הכספית.

2.3.                     התובע טען בתגובתו לבקשה לדחייה על הסף כי עניינה של התובענה בסעד הצהרתי שנועד לאפשר לו לממש זכויות עתידיות או זכויות שטרם חלפו שבע שנים ממועד התגבשותן, וכי יש לו אינטרס לגיטימי בקבלת סעד הצהרתי הקובע את תקופת העסקתו בשירות המדינה. זאת, כדי שיוכל לכלכל את צעדיו ולקבל החלטות בנוגע לעתידו.

2.4.                     בהחלטה מיום 1.5.2012 קבע בית הדין האזורי כי  "הדיון בבקשה דורש בירורן של עובדות, וממילא אין מקום לדחייה על הסף, אלא היותה אחת מפלוגתאות הדיון". 

החלטה זו היא מושא בקשת רשות הערעור בפנינו.

3.     בהחלטה מיום 15.5.12, לאחר בחינת הבקשה והנספחים לה, קבע בית דין זה כי:

3.1.         קיים פער בין תוכנו של כתב התביעה לבין האמור בתגובת התובע לבקשה לדחייה על הסף. כך, בעוד שבכתב התביעה (ע' 1 סעיף 3) נטען כי הנתבעת חייבת לשלם לתובע את כל הזכויות המגיעות לו בגין תקופת ההעסקה הראשונה, בתוספת הפרשי הצמדה וריבית, לרבות הפרשות לקרן השתלמות, הרי שבתגובה לבקשה לדחייה על הסף טען התובע כי עיקר התביעה הוא לסעד הצהרתי שנועד לאפשר לו לממש זכויות עתידיות או זכויות שטרם חלפו שבע שנים ממועד התגבשותן.

3.2.         בהתאם לפסיקה, הדיון בבקשה לדחייה על הסף הוא על יסוד הטענות בכתב התביעה. על פני הדברים, לפחות בכל הנוגע לסעד המבוקש בסעיף 3 לכתב התביעה, היה מקום לדון בבקשה לסילוק על הסף על שתי עילותיה.

3.3.         לאור הפער בין האמור בכתב התביעה לבין האמור בתגובה לבקשה לדחייה על הסף, ובהתחשב בעובדה שטרם הוגש כתב הגנה ובאמור בסעיף 15 לבקשת רשות הערעור, הוצע לצדדים ההסדר כמפורט להלן, אשר יש בו כדי לקדם ולייעל את הדיון בהליך:

3.3.1.  התובע יגיש כתב תביעה מתוקן, בו יפרט ויגדיר במדויק את תביעותיו בגין תקופת ההעסקה הראשונה, ויבחין בבירור בין זכויות עתידיות אשר הסעד ההצהרתי נדרש למימושן לבין זכויות בגין העבר. ככל שנדרשים לתובע מסמכים על מנת לגבש את תביעתו, הוא יהיה רשאי לנקוט בהליך של גילוי מסמכים, תחילה במישרין מול הנתבעת, וככל שלא ייענו בקשותיו -  בהגשת בקשה מתאימה לבית הדין.

3.3.2.  לאחר הגשת כתב תביעה מתוקן, ככל שהנתבעת תמצא לנכון לעשות כן, תוכל להגיש לבית הדין בקשה לדחיית התביעה על הסף. אם תוגש בקשה, בית הדין ידון בבקשה על יסוד כתב התביעה המתוקן.

4.     התובע והנתבעת הודיעו כי הם מסכימים להצעת בית הדין.

5.     נוכח הסכמת הצדדים, החלטנו לדון בבקשת רשות הערעור כאילו ניתנה הרשות, והוגש ערעור על פי הרשות, וזאת בהתאם לקבוע בתקנה 82 לתקנות בית הדין לעבודה (סדרי דין), התשנ"ב-1991.

6.     ניתן בזה תוקף של פסק דין להסכמת הצדדים כמפורט בסעיפים 3.3.1 ו- 3.3.2 לעיל.

7.     אין צו להוצאות.

ניתן היום ג' בסיוון התשע"ב (24 במאי 2012), בהיעדר הצדדים ויישלח אליהם.